אין מה להגיד, אפשר לחרוז עוד משפט בשווי גרוש
ולארוז את המזוודה, שמכילה עפרון אחד שחוק
ודף שמור בארון, שבחלוקת הרכוש האחרונה
נקבע בפירוש בסעיף אחד פיסקה קטנה ג'
"הנייר הזה שייך לאיש", האישה תקח ספר פתגמים כתובים
והנביאים הראשונים והאחרונים, האיש יקח את החומשים
להסיר חילוקי דעות: הכרכים הם מבראשית ועד במדבר.

כל המילים מעכשיו לעתיד הן פרטיות בהחלט, בין שיכתבו
בעפרונות או בעטים או בקסת דיו או מהדיו של הד בודד
או שיאמרו לשם יחצנות,
דינן בדיוק כמשל המשפט הנודע והנמשל שהוכרע בדין,
מי המציא: "האטריות טריות תמיד וטעימות עם רוטב עגבניות"

זכויות היוצרים כאמור עם התמלוגים חולקו בחלקים ראויים ושווים
"האטריות טריות תמיד," כל הזכויות ההגותיות שייכות לאיש

"טעימות עם רוטב עגבניות," התמלוגים מתוקף הבעלות
והקלות הבלתי נסבלת בויתור האיש על נכסים,
נכנסים באופן ישיר לחן האישה,
כל הבחישה הזו אינה לטעמנו פסקו, בתוספת נספח שנח
בין דף אלף תשע מאות תשעים ותשעה,
לאלפיים בקירוב נקבע לשם הרגעת הלבבות,
וקירור כראוי בקצב הדופק, על כן צויין להסיר ספק

החתול ילך עם האישה

זוג דגי הזהב
אם האישה לא תשפוך אותם עם המים לאסלה
ולא ימותו מחוסר חמצן,שייכים בחייהם לאיש
אם ימצא בהם עניין זה קניין לא מעט ממנו ניתן ללמוד
כיצד נושמים דגים

את הקיר עם הזבובים מתחייב האיש להדביר
עד חודש ניסן, את אריך הנגן עם השיר: "הבציר"
שנותר שנוי במחלוקת  יציר כפיו של מי היה
יפילו מטבע פור ומי שיזכה ינגן אצלו התקליט,
מכאן אין עוד להרבות דיו, למעט לחתום בחותמת ולאשר בעט

עד שיכרעו תחתם הדפים ויקרעו מנפחם ויקרסו בעובי
כריכיית התיק ומה שיקדים הריק לנפח,או השטח לטפח עד אז

הילדים יחולקו בחגים ושבתות
בסיבובים כשעון במחוגיו המדויקים.