התכנסנו כאן היום, כדי לחלוק כבוד אחרון לילדה, נערה, בחורה,
שהלכה לנגד עינינו ונגמרה עקב חוסר אמון. היא לא האמינה
בקצינים שלה, לא האמינה במועצה למניעת תאונות, לא במעסיקים
שלה, ולא במשפחה שלה (ייתכן וירשה זאת מאביה, שאף הוא לא האמין
בה, לפחות כך סברה...) למעשה היא לא האמינה בחיים, ולא בדרך עם
מהלומות. היא רצתה לעוף, אבל לא יכלה כי לא היה לה כסף. היא
רצתה לחוות חוויות אהבהבים, אבל הפרטנרים שלה לא האמינו בה,
אחרי ששידרה שהיא לא מאמינה בהם. בניתוח מעמיק של הגופה נראה
שסבלה מתת פעילות אמון; ייתכן שלקתה בזה עם הפרדה מאימה. ייתכן
שהעניין כבר היה תלוי באופי שלה. ייתכן השילוב בין שניהם.
על כל מקרה, לבסוף כמנגנון הגנה בחרה לצרוך מנת יתר של
אמוןבהשליכה עצמה דרך המגדל. "אולי האוויר הוא דבר שתוכל לבטוח
בו", כך חשבה. אך משגילתה כי טעתה כבר היה מאוחר מידי.
הסיפור הוא עצוב זה נכון אבל זה לא שיש דרך חזרה. אנחנו ניתן
אמון בהמשך החיים עכשיו, נניח אבך ונקווה שלא יישנו מקרים
דומים בעתיד.
ת.נ.צ.ב.ה |
