אף אחד לא יבין את זה. המאוזנות יצאה מכלל שליטה. תחושת
הבדידות לא יכלה עוד לספוג. חרדה, מבולבלות, ריקנות, חוסר ערך,
חוסר שלמות, כאב, צער פנימי שלא ניתן להסביר. תחושת חולי
תמידית. תחושה של חוסר ביטחון, עולם נטול תקווה. דימויים
קטסטרופליים. בכי. הרבה בכי. שגרה מחרידה, תחושה של אין מוצא.
קשה להחליט החלטות, דמיונות של מראה סרטני. שיער נושר, חולשה,
פחד מהלא נודע. יותר טוב כלום מכמעט.
אני אוהבת את כולם. אז איך אומרים? זה לא אתם, זה אני...