שמיים כחולים. עננים לבנים שטים בהם כמו סירה בתוך ים שקט. את
מתרגזת על השמיים שממשיכים להיות כחולים כל יום מחדש ועל
העננים שלעולם לא עוצרים את השיט שלהם בשמיים גם לאחר שהתהפך
עלייך עולמך, אך יותר מכל את מתרגזת על עצמך, כי את ממשיכה
לקום כל יום בבוקר באותה שעה ונושמת כרגיל ומסתכלת על העולם
כרגיל, למרות שתחושת האשם אמורה לחלחל אל תוך דמך ולהקפיא אותו
כמו רעל.
את רוצה להיות צדיקה מיוסרת שתיתן לתחושת האשם לגרום לכל הימים
מעתה והלאה להיות קודרים ושחורים אך את מוצאת את עצמך צוחקת
לפעמים.
את כועסת על עצמך, כי יחד עם האשמה את מרגישה גם חופשיה ועל כל
העולם, כי אף-אחד לא שם לב שאת מורעלת מבפנים, אבל את כועסת
בעיקר עליו כי הוא מעצים את תחושת האשם שלך פי-כמה בכל יום.
ולמרות זאת השמיים ימשיכו להיות כחולים ואת תמשיכי לחייך וגם
אם תשתדלי לא תוכלי לעצור את השיט של העננים בשמיים.