אז השחר עלה..והשמש התחילה לחבק את העולם המר
מחשבות ריקות, הרהורים תוהים
ותמיהות של אותה ילדה
זה מה שהשאיר הזמן
הדי מלחמה נפשית ממלאים
את חללי הבוקר המהול בריקנות

אותו מבט.
יושבת בבהלה מסתתרת שם
בחדר שומם אין בו כלום
חסר חיים
מנסה להעלות זיכרונות מאהבה שהייתה
אך לא מוצאת כלום חוץ מאותם הדים

עצב, כאב ואותה אכזבה
פחד, דאגה ועייפות מסחררת
רגשות מוזרות
עד כמה אפשר לסבול?
מתי כל זה ייגמר?
שאלות ושאלות עד כמה אפשר לתהות
למה שלא עכשיו ייגמר הכל
ולא נצטרך יותר לסבול

רצפי זיכרונות שזורים הקשו על ריכוזה
מה שגרם לדמעותיה להתפרץ
צעקה..צעקה מנסה להוציא את הכאב
אך הוא תקוע לו עמוק עמוק בתוך הלב

מתמוססת אל תוך מסדרונות חשוכים מנסה לברוח לרוץ
ואט אט אור הבוקר מתנחל בתוך חושך המסדרונות