אסף סטארדאסט / סוף דבר |
כדי להקריא לך אבידן
באחת לפנות בוקר.
מנסה להתמצא בין הסדינים שלך,
אבל טובע.
(את זוכרת את התקופה שפחדתי מביתך?)
ואת מכבה בעבורי את מנורת השכחה.
תראי איך עכשיו אני מחפש
בך את עקבותיי הנחלשות
והזרע שלי צורב במורד ערוותך,
שקוף ודומם,
פרוק.
הרוח הטובה נושבת מהחלון
ומיבשת מעלינו
את חלקת הגעגועים
האחרונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|