בתוך זיכרון שאינו נגמר
שקט כל כך
נזכר, איך דמיינתי אותך
שאת הייתה איתו, בחדר הקטן
הקשבתי למילים
צללתי אל תוך הנופים
ומעולם לא שמעתי את קולך
לא הבחנתי בידיך
נוגעות בלי להשאיר סימן
והוא סיפר שאת אוהבת אותו
ואני ברחתי מהסיפור
כמו ילד קטן
שמבקש להתחבא
מפני החושך
שזה נגמר, לא ביקשתי תשובה
בלי לומר מילה
יצאתי מן החדר,
לחפש אחרייך
וקולך כאילו כבה
הוא לא סיפר אם זה טוב או רע
באמת חשבתי,
שאני לא צריך את הסיכוי האחד
מספיק שאוכל לבטא אותו בפנייך
כרטיס טיסה לכיוון אחד
מונית באמצע הלילה, אל השדה החדש
רץ במורדות הטרמינל
הוא סיפר, שהיית צריך לברוח
ולא אמרת לו מילה
אולי בארץ זרה
בין פנים זרות לנוף מוכר
אמצא אותך, מחכה
שהזמן ייקח אותך
אל סיפורים שלא נכתבו
אל סודות שלא התגלו
ואני עם תיק קטן
עומד בצד, מחכה שזה ייעלם
לא ידעתי איך לספר לך,
שאין כאן משהו אחר
בסופו של יום, ישנו געגוע
למשהו אחר
ופעם קראתי בספר ישן
שמתאהבים תמיד בבלתי ניתן להשגה
והנה את, בארץ זרה
ואני מביט בך מן הצד
הוא עכשיו שוקע אל תוך הזמן
שלא היה שלו מעולם
ורציתי שתצילי אותי
רציתי גאולה במסלול המהיר
בלי פנים להסתיר, בלי פרטים להסגיר
הוא אמר שאת יודעת לאהוב לאט
בלי להדביק תו מחיר לכל משפט
ואני פעם עוד אספר לך
איך רצתי אחרייך, ולא ידעתי
אם אותך אני מחפש
או את קולך, שתיקתך.