ולפעמים, הסולן של איפה הילד צועק עליי שאני לא אשאל מה עובר
עליו, למרות שנורא מעניין אותי מה כזה נוראי שגרם לו לבעוט
בחתולה שלו. אז אני לא בועטת בחתולים עדיין... אולי רק בדלתות
המתכת של הארונות הקטנים מתחת לדלפק בעבודה שלי.
וככה זה שגרה, עם אנחות קטנות ופיהוקים באמצע הצהריים. מידי
פעם אסע רחוק רק כדי לחזור, זה לא יתקן שום דבר.
כי לפעמים זה האכזבה הכי גדולה של אמא וניפוץ כל החלומות
האישיים ולהיות כל יכולה עם כל השאיפות בעולם זה לא להיות בת
22 בלי רצון אפילו להתאמץ כדי לקום להכין קפה.
אני בכלל שונאת קפה.
והחיים הם לא מה שדמיינתי.

ויבואו ימים שאני אסתכל על חברים שלי ולא אכיר את עצמי כי אני
אכיר רק אותם.
אני אם אני לא אבוא, אנשים לא ישימו לב שהלכתי.
אולי אם אני אעלם, אנשים לא ישימו לב שנגמרתי.
אני חושבת לעצמי...
והמחשבות מצטברות.
ומה מכאן עכשיו?
כבשים לרוב הן לבנות ולי בכלל יש תלתלים חומים.
וכשכולם הם עדר איפה הבמה שלי ולמי בכלל אכפת ממה שיש לי
להוכיח?
ולקופסא הקטנה בצד החדר, כל אחד מכניס פתק והם כולם אני כי לא
בא לי להיות אחרת, רק שתהיו מרוצים ודיי. וכריות גדולות ודובים
כחולים-סגולים.
ולא רוצה יותר גברים זרים.
זה לא שווה את זה.

פעם רציתי להיות פסיכולוגית ואז בחרתי ללמוד אומנות וספרות.
ואז רציתי להתגייס לשב"כ ובסוף הייתי חיילת קטנה ומפונקת
בלבן.
רציתי לעזוב את הבית ולגור בעיר האורות המטונפת והשהות הממושכת
בה הזכירה לי למה לעולם לא יהיה לי צרור מפתחות לדלת בת"א.
כשהשתחררתי רציתי רישיון ופסיכומטרי וזנחתי את הכל.
חלמתי ללמוד משפטים ואתמול החלטתי שבכלל בא לי עיתונות.

יש ימים, שאני חולמת לגור ליד הים, להיות יכולה לרדת אל החוף
כל פעם שאין לי מספיק אוויר בראש לכל המחשבות... ולנשום, לכתוב
מכתב לאהבה גדולה כזו או אחרת, להרים צלצול לחברים טובים שאין
לי אפילו היסוס קל לפני חיוג.

לפעמים, אני נוטה לסלוד מעצמי, רק כי אני מסוגלת
להציץ טיפה מהצד, לשכוח מי אני ולזכור איך מנתחים ציור גם
כשאני לא הכי אוהבת...
כי באומנות כמו באומנות...
מי אני שאשפוט את עצמי?

אבל כשאני ועצמי לא בדיוק יושבות על אותו הצל של הדמות שלי
מי יכול לקחת מכחול ולתקן את הזוית אם לא אני?

אבירים נועדו להפריח איתי בועות סבון של אושר וכוסות יין
אדום.
להושיט לעצמי יד מהעבר השני של התהום,
רק אני יכולה.

יש ערבים כאלה שאני הולכת ברחוב מלא עצים וקיץ ויש שלכת צהובה
שמכסה את הכל ומישהו יגיד לי אחרי שיש לי משהו צהוב בשיער ואני
אחייך לעצמי.
אנחנו מתחדשים כל הזמן.



27.7.07