ואצא למסע ירושלמי.
והיה והתאהבתי במרקם עיניים ירוק
ניבט אליי דרך מסגרת משקפיים
וזיהיתי בין משחקי הלשון והברך
את ביתי
אז אדע שהבשלתי.
שהייתי יכול עכשיו לאהוב עד הסוף,
והייתי מסוגל להרפות ולשקוע
כל פצעי אהבותיי
תלויים מעל תמונת ירח מלא על המזרח
של, (ירושלים),
את האישה שאהבתי ואת כל הנשים שחשבתי
הייתי פוגש כאן
ורגש סמיך כדבש היה מתעורר
מעצור משתחרר
ומשהו נרעד בי כשהבנתי
שמידת הרגש הרצחנית עדיין שוכנת בי
ושבסיבוב מפתח אחד
במילת ברזל, במבט עיניים חודר,
ניתן להרוג את האור
אבל אי אפשר לאהבה.
וגם במרתפים הנמוכים ביותר,
תמיד יפרוץ איזה חרך.
איזה בדיד זיכרון משוגע של עונג
שבשבילו לומדים לנסר בכל מינים אמצעים יצירתיים
עד אחרון הסורגים
ועל החופש,
לפעמים,
חוטפים כדור בבטן |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.