סוף סוף הביתה! כל יום עבודה הוא פשוט מלחמת הישרדות.
בכניסה לבניין שלווה עושה לי עיניים ואני מתבלבל קצת עם עצמי.
אני ממשיך במדרגות לכיוון הדירה ורואה שעצלנות שוב זרק אשפה
מחוץ לדירה שלו.במהירות אני פותח את הדלת לדירה ושם לב שיש ריח
של מוזיקה מעיקה בבית.
אני זורק את המפתחות על השולחן ובלי שום הכנה השעמום נותן לי
מכה בראש. אני מסתובב להחזיר לו אבל הוא רץ לכיוון החלון.
אני רודף אחריו אבל חוסר ודאות שם לי רגל - "בן זונה!"
ריקנות וכעס קושרים לי את הידיים ואני רואה מרחוק את
אופטימיות. הוא שרוע על הרצפה, כולו מדמם פנאטיות.
אני מנסה להשתחרר אבל חוסר ודאות דופק לי בעיטה בראש וכעס
וריקנות נקרעים מצחוק, ביטחון עצמי עכשיו נכנס הביתה ושואל:
"איפה אני?"
הוא מושיב אותי על כיסא ושואל: "איפה אומץ?"
אני משיב לו שבמשרד או בחדר שלו. הוא מעיף לי סטירה ואומר "חבל
שרומנטיקה תיפגע!"
חצי מעולף אני שומע אותם מדברים מאחוריי ומספרים איך הם קברו
את אופטימיות בחצר מתחת למזגן.
בזווית העין רשע מדליק סיגריה קצרה... הוא וביטחון עצמי מדברים
ביניהם: "מה לעשות אתי?"
ביטחון עצמי אומר שאחרי כמה סטירות אני אשיר שקרים ברוסית
ושאין מה לדאוג ושאת אהבה אני כבר לא אראה...
תקווה נכנסת בדלת, מסתכלת עליי בזלזול ושואלת: "נו, מה יהיה,
אתה חושב שתחזיק לנצח? כולם מתים בסוף... ולכל אחד יש מחיר!"
חוסר ודאות וחוסר ביטחון מכבים לי סיגריה בוערת על היד ואני
צועק כמו מטורף: "די! די! אני אספר!!!"
"יופי", אומר זלזול, "סוף סוף אתה נפתח".
"לי ולרומנטיקה יש רומן כבר כמה זמן", אמרתי.
"אוקיי", אומרת תקווה, "ו...?"
פתאום רחמים תוקף משמאל והשפה שלי כולה פתוחה.
"וזהו!" אמרתי בכאב...
"ומה עם כל הכסף?"
"איזה כסף שאלתי?"
"המיליונים, חבוב, המיליונים",
"איזה מיליונים, אני בסך הכול מלצר!"
ביטחון עצמי נכנס שוב לחדר ואומר: "חבר'ה, טעינו! זו לא חוסר
נאמנות, זו הדירה של יושר!"

חוסר ודאות מביט בי ואומר: "נו, טוב! מילא, כבר התחלנו... מוות
כבר עולה במדרגות... חבל..."