את זאת שאז פגשתי והייתה לי לשנתיים
קיבלתי על חשבון אדם אחר
ואיך שעניינים התלהטו בנשמתי
הלכתי לאחרת כי ידעתי לוותר

הרגשתי כה גדול עד שטעמתי טעם מר
חודשים עברו שלושה עד שבגדה בי
ואז אל זאת אשר זנחתי בכזאת קלות
חזרתי ביודעני כי עדיין היא חשקה בי


השלג בחיי ערם על האספלט
אך אז הגיעה רוח ההרים החמימה
בבוא בוקר כפור קפאו כל הטיפות
וכמו תמיד החלקתי לי ישר להתחלה


הבנתי כי אוצר איתי נמצא וכה שמחתי
רעים היינו לתקופה טובה וארוכה
אך ארץ הצפון קראה לי אלף הבטחות
וכך במן בלבול החברות התפוצצה

אך ארץ הצפון שיקרה שקרים ולא ידעתי
כשהבנתי זאת היה כבר מאוחר בשביל להשלים
בלי טיפה של מודעות שיחקו בי כבובה
וכשחזרתי לעצמי תלשתי את החוטים


השלג בחיי ערם על האספלט
אך אז הגיעה רוח ההרים הארורה
ובבוא בוקר כפור קפאו העקרונות
וכמו תמיד החלקתי כמו אידיוט להתחלה


מצבי היה גרוע מבחינות כה מרובות
חברים היו סביבי עד שזנחוני בלי בושה
אך לא ויתרתי לבדידות וכבר טעיתי טעויות
ואת פיסות חיי אספתי והרכבתי חזרה

חברים ישנים נעלמו בזמנים הקשים כמו גלים על החוף
במקומם חברים חדשים התפקדו להיות שם בעט של צרה
ואותם חברים נשארו והנם גם אחרי חציית המסוף
ולהם אשאר נאמן בין רחוק או קרוב, בין אם טוב ואם רע

השלג בחיי ערם על האספלט
אך אז הגיעה רוח ההרים הנוראה
ובבוא בוקר כפור קפאו כל התקוות
וכמו תמיד מעדתי לי ישר להתחלה

חברים טובים יישארו הם לתמיד ובשבילם אחתוך קשרים ועקרונות
אך ארץ הצפון אותי גנבה לאיד וזרקה אותי לבור של מועקות
הייתה זו אשמתי ועם כך עלי לחיות שבחרתי שביל קלות על שביל
הלב
בלי להניד עפעף אך עם שפע של דמעות, למדתי על בדידות ועל כאב

כי השלג בחיי ערם על האספלט
חיכה לרוח ההרים הממסה
בבוא בוקר כפור, קפאו כל הדמעות
דרכם החלקתי שוב, כמעט ישר להתחלה

אז טעיתי טעויות והקשבתי לצללים, משכתי אכזבות ושיקרתי גם
שקרים
בחירותיי הן מהולות חרטה וכאבים, עם נוסטלגיות מתוקות ולב גדוש
סלעים
ניתקתי את הרגש מעולם העצובים, ויצרתי לי תקווה לעתיד בלי
ייסורים
ועכשיו אצעד לי חרש ואבחן את השבילים, בעולם של אהבה וחלומות
מקוריים

השלג בחיי ערם על האספלט
ובאה רוח ההרים הממסה
וכשיבוא בוקר כפור אצעד בזהירות
ושוב לא אתחלק בשביל חיי ללא שליטה!

אז את, אוצר גנוז, קבלי את סליחתי.
ודעי שלעולם את בלבי.
ואת אשר בגדת בי, סלחתי לך מזמן
מאחל לך רק טובות ידידתי

ואתם אשר לכם נתתי את ליבי והייתי נאמן לכם תמיד
תודה על שלימדתם אותי איך זה להרגיש מנוצל וטיפש חסר עתיד.
ואתה, שהתנתקת כי בקלות אלי פנתה היא, תמיד תזכור שמיד לך
אמרתי
ותחייה עם עצמך ועם חוסר יכולתך לעמוד מול אח נאמן ואמתי

ולכם, חברי, שבכל זאת לידי, אם רק ערטילאית כי אין ברירה
אתם היחידים שבגללם אני עוד כאן ובזכותם אמצע גם דרך חזרה

אז השלג בחיי נערם לו לאטו
ברור כבר שתגיע לה הרוח הרעה
אך ישנם בקרים עם שמש ובהם ראות צלולה
ולפעמים אין שום פסול להתחיל מהתחלה...