בין שיר אהבה לבין שיר השירים
עוד חושב ובוכה על אותם רגעים
שחשבתי שזהו, חיי כבר סדורים
בין שמחה ואשמה באלפי רבדים

אך הקרקע קרובה והשמש כבר לא
והזמן בוגדני בדרכים משלו
ושנים מרירות עטופות זיכרונות
מציפות מחדש את הדף בדמעות

מועקה של מרחק ומסך על עיניים
ומילה לא יוצאת מבין זוג שפתיים
כי מי כבר יקשיב לדממה שבלב?
ומי יעטפני בטוב חם אוהב?

אך מהו מרחק לעומת אהבה?
למה לבכות ביודעי את התשובה?
שפיות היא מושג כה עדין ושביר
אך לבך על חיי שומר מכל רע

עורג אנוכי לחום מגעך
לחיוך שמגיע עמוק מלבך
לשעות ארוכות של מילים בחדרך
לעינייך שהציתו את ליבי אל לבך

לעולם לא ארגיש בדידות אמיתית
כי את ממלאת את ליבי ציפייה
לעתיד בו יחדיו נתהלך בשבילים
בחיים של שיתוף ושמחה...

ופתאום מתעורר מחלום כה מתוק
כשחלום מתנפץ, זה כמו רצח
מיטתי, רק אני בה. צילמך כה רחוק
שלי הכאב... לנצח