|
הילדים מלקטים את זרדי העצים
לתוך בור באדמה המרושת בגבעולי עשב יבשים
משם תצא אש התמיד ותאחז באוויר הלילה
בזרימת עשן לבנה אפורה.
אחר כך יפרחו גצי פיות כתומים
למרומי השמים הכהים באובך השקיעה
המבוגרים ימלאו לבם במילות רהב
על פשר הסכנה והפחד הנורא מכול.
הצחוק יפקח חורים כמוסים בהכרה
כמעיינות של מים חיים בלבבות הדוממים
העשן יצרוב את העיניים לדמעות מתוקות
ויאחז בבגדים בריחו הפראי.
אז יבוא השקט לעולם
בשירת גחלים רומצת אור
המבטים יתמקדו לשתיקות ממושכות
ואלה יפעמו חלומות בהקיץ. |
|
|
אינכם יודעים
כמה עצוב זה
וכואב לשלוח את
סלוגנך יחידך,
שאהבת כמו בן אל
חלל הרשת,
ביודעך שאולי לא
תראה אותו
שוב...
ארתור סי. קלארק
בממלכת
הסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.