(שושנת יעקב צהלה ושמחה)

ציפור האש קומי עורי.
מעפר ואפר חיש התנערי.
מיתחי כנפיך
ובפלא תחזי:
לא עוד נוצות כבדות -
שחורות, כמעט שרופות,
אלא קלילות, אווריריות -
מחזירות הבזקי ניצוצות
לכל קרן אור שבהן נוגהת.

פירשי כנפיך, עופי חוגי - חגוג
אין את אשליה, זיכרון נמוג.
הינך במורגש במוחש.
מודלק בך אור היש
ניצת בך אור האש.

פצחי מקור בהודיה
דברי שיר האור
רנני מזמור הדרור.
הבעירי בלב כולנו
יקוד אש-ליה
יקוד שבת-יה
יקוד אהבת-יה
יקוד ששון-יה

יד ביד
בנינוחות. בנוכחות
נצא לאור מן התיבות
הכתובות, המעוטרות
שבתוכן  נישמותינו
אחוזות ומקופלות
מתפללות ומייחלות
ללא לאות.
נושאות אל-על
קדושת התורה.

כי בלבבנו, בכל שאיפה ונשיפה
מעולם לא פסקנו מ-תור-ה'.
ידענו כי אחד הוא
מתבטא בכל הוא
סביב הכל הוא
ובתוך הכל הוא
ועם זאת מעל השגה הוא.  

והנה כולנו כאחד חשים
מתמלאים נס של דעת
כמים לים מכסים.
סוף למחבואים.
הוא לנו ואנו לו
כמו במחולות ובתופים -
באים.

מחוללים פלאים
חתנים וכלות
נישמותינו אליו כלות.
וביחד בהורת קדומים
באין סוף מעגלים
ברגלינו שלהבת יה
בעינינו רשפי יה,
חוזים בבשרנו
בשוב השם ציון.
כולנו כחולמים
בשחוק של תום ורון.

שובו שובו בנים שובבים
משובב ליבנו   - אלוקינו.
חש אלינו
שש עלינו
עוטף, אופף כולנו כאחד,
ואנו שמחים לעשות
רצון קוננו,
והוא מנחנו
אל ביתו-ביתנו
מושל-שלום בנו,
ואנו שופעים אהבה
ויראת כבוד רוממותו,
בגיל ורעדה
מתקדשים על ידו
לעד. לעולמי עולמיה.

ציפור האש.
ציפור השיר.
ציפור גן עדן.
ציפור נפשנו.
חושי, עופי, טוסי
היי מליצת יושר בעדנו.
גלי סודנו לדודנו.
מחוזותינו גלויים לפניו
ערוגותינו שוקקות בתחינה.
אנא, קום עלה ורש..

מה טוב חלקנו
מה יפה  ירושתנו.
כל המיותר השר מעלינו
וכל יתר הנשמה תשורר בנו
את עצם מהותנו
המחוברת אליך
מקדמת דנא.

אנא, אם לא עכשיו
אימתי?