על אבן סלע  מתנדנדת,
עומדות שתי דמויות.
רק בתנוחה מיוחדת
ניצבת האבן איתנה על תילה.
כאשר שניהם
זה בזו אחוזים,
מוצאים שווי משקלם,
באיזון עדין, נקודתי.

במבט מן הצד, נראים יחדיו
כפסל יצוק על כנו,
כשמשני צדיו מעוצב רק האחור.
מבפנים, כמו תלויים על בלימה.
כמו כוח  הכובד אינו שולט בהם,
מרחפים הם קלילות,
עפים ודואים.

אין חציצה בין גוף ונשמה.
הוא בה והיא בו בדבקות
ללא גבול,  קשובים
בכל מאודם
לפלא חיבורם.

כמו הכרובים שבקודש הקודשים
דומיה עוטפת הוויתם.
יחידי סגלה המטים אוזן
עשויים לשמוע בת קול עדינה
מכווננת אותם,
וכעין משק כנפים
מרטיט את האוירה
נטולת הזמן והמרחב
האופפת אותם.

מחזור זרימה אין סופי
מפכה בהם כמים נוהרים
ואין תנודה נראית.
פסל  על עומדו.
לעד לא יפרדו.