וידוי כואב, בי צורב ומתעב,
את כל הווידויים האחרים,
וידוי של שנים.

וידוי על כך שדמותך נצרבה,
עמוק כל כך בלבי,
כשגם שכשפתיי בנשיקה,
משהו ממך עוד פועם בתוכי.

וידוי על שתיקות מלאות במילים,
אך לא במילים החשובות אף פעם,
על כך שהאומץ נעלם בשנים,
שאיתך הייתי בכל זמן.

וידוי על כך שאולי אף פעם לא אשכח,
איך שבכיתי ואיך ליבי צרח,
בווידוי הראשון הכואב מכולם,
שהיה גם האחרון וגרם לשתיקת עולם.

וידוי על זמנים מופלאים מכל דמיון,
אך בכל זאת רחוקים מכל חלום,
וידוי שבחלומות כלל נשיקה,
שהרגיעה אותי עד שהבוקר בא.

וידוי על כך שהעמדתי פנים,
שנוכל לחיות בתור חברים,
כשבעצם כל שממני רצית,
זה תחליף לכריתך הלא ממשית.

וידוי על כך שיש בך את החומר,
שממנו נקרצו ודאי רגשות האושר,
החומר היקר ביותר בעולם,
שלנושאתו לא אתוודה אף פעם.

ועל כל אלה אתוודה ממש כעת,
שאוכל להיות נקי מכל חטא,
ולחזור אל חיפושי הכמעט כוזבים,
אחרי נשים בעלות חומרים דומים.