|
אם הייתי יכולה הייתי מתקנת
לוקחת עט שחור ובוחרת מה להשאיר
מסמנת עיגולים אדומים על שגיאות
מותחת קווים תחת מה שנדרש לתיקון
מארגנת הכל מחדש, חיים חדשים
הייתי יכולה למחוק פרקים קשים
להשאיר את מה שטוב ונעים
לא להשאיר טיפה של כאב או צער
לחוות הכל מחדש, מתוקן
אבל עכשיו זה מאוחר לתקן
אין עט שחור ועבה לשכתב איתו
אי אפשר לחזור אחורה אל כאב
לשכוח שהוא היה קיים אי פעם
ועדיין אני מקווה לשינוי
ואם הייתי יכולה למצוא את העט
שמדמם דיו אדומה מכאב
לעבור על רגשות ולסמן אותם
להכין גם אותם לתיקון, שכתוב
לעבוד על מה שלא עובד
עד שגלגלים חורקים יתגלגלו חלק
עד שהכל יתנהל בלי התעכבות
על פחדים חרדות ורגשות
עד שאתקן הכל בי
אבל עכשיו זה מאוחר לתקן
אין עט שחור ועבה לשכתב איתו
אי אפשר לחזור אחורה אל כאב
לשכוח שהוא היה קיים אי פעם
ועדיין אני מקווה לשינוי |
|
|
מאז אותו מפגש
לא הצלחתי לעצום
את עיניי. לא
הייתה לי כל
תחושה באף לא
אחת מרגליי,
וכנראה שגם לא
בשום איבר אחר.
ידעתי שלא הייתי
צריך להתגרות
בגורלי בפעם
התשיעית.
החומרים שהגוף
שלי הכיל לתוכו
בימים האחרונים
כנראה עשו את
שלהם...
(מיומנו של חתול
מפוחלץ) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.