מוקף בדממה
שקט שלפני הסערה,
שמיים אפורים
שמש מאירה
ובעינייך זולגת לה דמעה
על פנייך לא נראית יותר שמחה
רק בדידות ואכזבה.

מדוע לא נאבקת את בכאב?
מדוע בעצב חיה?
מדוע איש לא עוזר?
ויד ענקים אותך מכה מלמעלה.

היגון אוכל אותך מבפנים
נפשך לגזרים קרועה
ליבך שבור לרסיסים
ואת מהבכי חנוקה
עד מתי ככה תמשיכי?
כמה להדחיק עוד את יכולה?
בבקשה פתחי בפניי את ליבך
ספרי לי על כאבך
נסי חיוך להעלות על פנייך,
שכחי מהצער והכאב
מחקי את הדמעה
רק רוצה ששוב תהיי מאושרת!
רק רוצה ששוב תהיי בחיי אהובה!