כשהשחר יעלה אני אפקח את העיניים
אני אכניס אוויר ורוד לריאותיי
אני אסמיק בלחיים ואפרד משקיעותיי.


כשהשחר יעלה אני אברח מהעולם וארדוף אחריי השמש הנצחית,
אני אזיע ואצעק כשלגופי שמלה קיצית
אני אגמור את מה שלא סיימתי פעם ואתן לגוף להשתחרר,
אני אשרוט את הלובן הבוהק מעורו הצחור של האחר.


כשהשחר יעלה אני ארצה וכשהשחר ירד אני אבכה,
מין להקה של נוודים וצלילי גיטרה חזקים
והכול יתערבב למשקה משכר שיזרום לי בתוך הוורידים.


אז עד שהשחר יעלה את גופי אכסה
ואתבונן בירח הצהוב שזורח בחלוני ואחכה...