את לוקחת תרמיל, יוצאת אל הדרך ומשאירה את זהותך במקלחת
יוצאת למסע את הצל והשמש ומהחורף את בורחת.
לא השארת לי מכתב רק התנצלות מאופרת וביקשת שאתן לך קצת זמן
וכשתחזרי מהחושך הבלבול והצער אני כבר לא אהיה כאן.
לא עצרתי לרגע להתאבל על הזמן שאימצת אותי לתוכך,
אך נשארה לי מנגינה לא מוכרת שקיבלתי ממך.
מכל השירים שלמדנו ביחד נוצר צליל לא מכוון
ואולי הזמן שגדלנו ביחד הוביל אותי לכאן.
את עוטה פרצופים כמו ליצן בקרקס ומייללת כמו חתול פצוע,
כשבינתיים אני עומדת בצד ולא מבינה מדוע.
אחריי ששאבת את כל כוחותיי וחזקת את שורשייך,
נשארתי אני לנקות את הלכלוך שהותרת אחרייך.
אז צאי אל הדרך תמצאי תשובותייך בין צלצולי הפעמונים
ואל תדאגי אני אשרוד אחרייך אם תתני לי לנשום לפעמים!