שמש דרך העצים עליהם תלוי ערסל,
מעליו מונח גופי שאבדה מעליו הכבדות,
ומשקל האוויר הנמסך דרך החורש
ומשא הגעגועים הנושר מעלי כאגלי זיעה
היופי הזה שלעולם לא יגמע עד תום
תמיד יוסיף להיחבא בינות שבילים,
נושא בחובו את כוחה הבלעדי של אדמה קדמונית
מפיץ אור סביבו
אם תאמין בזה חזק מספיק
ירדו המלאכים משמיים,
תוכל אז לזהות ללא בעיה
את המשכה הטבעי של יד ענוגה
במוטת כנפיים
אם לא תאמין לבטח יבלעו אותך
יסודותיהם של הפילוסופים המלטיים מיוון,
תתפתה לחשוב שהכל הוא ישות אחת
ואין כל ריק ולכן, בהכרח,
אין אפשרות לתנועה
אם תדע את זה מספיק חזק בתוך הלב
אז יישרף עולמך, בחלקיק משקל הדמעות הזכות,
כשזה לבסוף ייפתח, זה יהיה כל כך כואב
אחר כך העור יתקלף ויחדש את גופך
אז תדע את מקומך. |
