זו מלחמה.
לא אהבה, לא אינטימיות, לא סרטים אילמים בהצגת חצות.
אנחנו נלחמים במטבח ואז הולכים למזרנים,
וכשעורך החלק הופך לנשק
זה נדמה כאילו תישברי אם תפלי מהמיטה,
אני יכול לנצח בכל רגע.
אבל
אנחנו ממשיכים להיאבק,
ואת מכאיבה לי ואני לא זז,
ואני מעלייך ודוחף אותך ממני אך המיטה תמיד מחזירה אותך אליי,

וצועקים ומקללים ושונאים,
וזה נפלא.

ובין קרני השמש את מתלבשת, ובין הציפורים אני שומע אותך בוכה.
וזה לא הסכם שלום, רק הפסקת אש.
עד הפעם הבאה.