אינני שם.
זו רק עין הדובון.
נוף הנשקף מצידה האחר
של בטנת ילדותי.
שנים אחר כך,
עדיין רכוס בשתיקתו,
פרוותו כבר מרופטת,
יבוא אליי בשנתי עד המלך.

אין נפש חיה.
זו רק לבנה רצחנית
נרכנת מעל בבואתה.
חרמש וצוואר.
כשיתעוררו הזקיפים
יהיה הלילה כבר מנוקב ככברה,
תרמילי כוכבים זרויים
מכל עבר.

אין זה החדר.
רק מראה חד-כיוונית
שקועה באחד מכתליו.
דמותי שקפאה בזמן
ניבטת בה.

איני זוכר.
זה רק האזוב.
משברי קולות
הניתזים מדופן מבוטנת.
מעבר למסך השכחה
מישהו מקליד:
"זה הוא!"

שורה אחרונה בבית ראשון, עד = ED