גם לי מותר לחטוא בשיר-סיפור לפעמים


אני אנדוד בפאתי האושר
אני אקפוץ במשוכה עולצת
אני אשתה מהטוהר המימי
אני ארווה ביופייך
אני אצפה בגופך חולף כלא היה
אני אתמסטל מניחוח הנשיקות
שלך
אני אשכב
איתך על חוף ים חולי
אבכה איתך על האתמולים ואצחק איתך על המחרים
לעולם לא נזדקן
לעולם נלך יחדיו
בגינות עושר ואושר
בבגדי חורף רקומים.

רע להם.

רע להם להיות לבד.
רע להם להיות בנפרד.
רע להם גם יחד לפעמים.
לפעמים גם יחד הם לבד.
כשהם מרגישים את הפרה של גברת או'לירי מתחילה עוד שריפה.

{העששית שבחדר הלב
מציתה את השחת
שממלא את הראש
הפתילייה הזו מחממת
מדליקה
ומכבה
את הטירוף}

היה להם רע תמיד,
זה לא חדש.

היא מעירה ש
זה לא שיר, זו המציאות
היא מציעה ש
אולי יטוס לאוסטרליה
עם אישה מהעבר
כי
אולי יהיה להם טוב ביחד

הוא מבקש ש
לא תעליב
הוא לא רוצה ש
יהיה לו טוב
הוא רק רוצה
להיות איתה.

וככה הם נשארים
ובסוף יהיה להם טוב
כמו באגדות
המציאותיות.

אהבה נאורה להם.
מאירה באלפי גוונים ואורות.

אם וכש
המילים יפחתו
המעשים ישכחו
האנשים ייעלמו
המקומות ישתנו
והבסיס לאהבה יוצב.

או שיהיה להם רע בנפרד
או שיהיה להם טוב להחריד.
יחד לגמרי.
לגמרי במקרה.

"תאמין, מר תושיה, בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה"
- יוסי בנאי, 1977.