עוד חרב תעוזה ידעה את בשר הפחד,
חצי רצון שנשלחו אל לב עולם.
אך ערפל המלחמה עוד מטשטש עניים,
ותוצאת הקרב עוד מתכסה בעלטת הלילה.
עם השחר היא תגיע, התשובה כשהיא רוכבת,
עם פרשי אמת, המתקיפים או מחבקים.
הציפייה כמו מכרסמת, עדיף למות מלא לדעת.
עדיף לחיות עד שנמות.
בין שאלת רצון לבין תשובת גורל,
נודד לו זמן וצעדיו, שונים ממנהגו,
ימים על פני דקות, שניות על פני שנים,
כמו נאבק ברצונו להמשך, עם רצונו להסתיים.
ולפידי השחר, מבתרים את השמיים,
חרבי רוותה מדם, חציי על מטרתם,
וערפל המלחמה לוחש סודות עם מנוסתו,
הלילה נעלם, ועוד חומקת התשובה. |