אני מצטער שלא יכולתי לעזור לך יותר, רציתי באמת לראות אותך
דרך הדמעות, אבל את חייכת את חיוכך המקסים ואמרת לי שהכל בסדר,
שזה סתם קצת קשה, יכולתי לשבת איתך ולדבר על זה שעות, אני בא
מהמקום הזה, אצלי כבר לא נשארו דמעות.
אני רק נראה קר ומרוחק אבל שמעתי כל מילה, זה חדר אליי, ניסיתי
להראות לך שאכפת לי, שזה כן משנה, את ממשיכה להגיד שהכל בסדר
ואני ממשיך בשלי עם מבט קפוא, עם ריקנות שמנהלת לי את החיים,
כך עמדנו שני זרים, קרובים אבל כל כך רחוקים, לא הייתי שם
בשבילך,
אני מצטער.