לעולם אזכור אותך עטופה בלבן
מעוטרת באדום מעל
מסביבך הכל עטוף בשקט ושלווה  
ככלה ביום חופתה
כמלכה ביום חגה

אך בפנים היה קר ולח
לעיתים חשוך ומוזנח
הסתירה זעקה זעקתה  
סימלת את הפער שנפער

והלבן הוסר באיטיות רבה
התלכלך בכתמים שהוחבאו בקפידה
האדום הבוהק כהה
קול המציאות חזר לאחר הפוגה
בכדי לחבר במעט
לגשר בקפידה

ובפנים המשיך להיות קר ולח
לעיתים חשוך ומוזנח
הסתירה שלכאורה יושבה
עדיין זעקה זעקתה

כי את יפה
את תמיד תהיי
כלה ביום חופתה.

ירושלים/ נחלאות/ חורף 1992...