|
לעולם אזכור אותך עטופה בלבן
מעוטרת באדום מעל
מסביבך הכל עטוף בשקט ושלווה
ככלה ביום חופתה
כמלכה ביום חגה
אך בפנים היה קר ולח
לעיתים חשוך ומוזנח
הסתירה זעקה זעקתה
סימלת את הפער שנפער
והלבן הוסר באיטיות רבה
התלכלך בכתמים שהוחבאו בקפידה
האדום הבוהק כהה
קול המציאות חזר לאחר הפוגה
בכדי לחבר במעט
לגשר בקפידה
ובפנים המשיך להיות קר ולח
לעיתים חשוך ומוזנח
הסתירה שלכאורה יושבה
עדיין זעקה זעקתה
כי את יפה
את תמיד תהיי
כלה ביום חופתה.
ירושלים/ נחלאות/ חורף 1992... |
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.