יוליוס לאון / נוסטלגיה |
מטפס על ההר
עולה על השביל
מהלך בכבדות
הלוך הלך אנוכי
הלוך הלך אני
אנשים פורשים כנפיים
כמוהם כך גם אני
מחפש רחוק להרגיש קרוב
ללב, למרודה או למקום שהיה
נוסטלגיה היא אהבה
לאישה שהייתה
נוסטלגיה
הירח סובב סביב
סחור, סחור, סחור
אני מסתחרר ונופל אפיים
נופל לתוך בורות רוחי
למכתשים למקדשי ההבל
עובר מול כל אותם כמרי חול
נמרי תאבה ודובי אהבה
עולה על השביל
עולה לפסגה
הזריחה כל כך יפה
אולי פשוט כי היא זרחה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|