הפרח לא נבל הוא רק קצת עצוב
העלים לא נושרים עדיין יש חיוך
הוא מרגיש כלוא
מתקשה להתעלות
מייחל לפרוח שוב בפראיות
מסרבים להבין שהוא גדל בחופשיות

הם אומרים זה רק זמני
אל תדאגי הכל עובר
ועד שהזמן גם את זה ירפא
אותו פזמון מתנגן וחוזר

בין עבר לעתיד יש חלל שקשה למלא
צריך להתמודד מחדש כל בוקר
מה שהיה נגמר ונשאר רק להתקדם
לא רוצה לשכוח אבל הזמן אינו עוצר

אפילו לבכות לא מסוגלת
רק לשקוע בעולם שאיש אינו מבין
מחזיקה חזק שלא אטבע
עוד רגע, עוד קצת ואני בשלב הבא.

החזרה לארץ אחרי טיול ארוך אף פעם לא קלה והתקופה שבין לבין
כשהמחשבות מתעסקות במה שהיה והראש מנסה להמשיך קדימה היא החיים
בין עבר לעתיד