מוסטקיני מ / זיכרון |
ואימא שוב נעצבת ונסגרת.
בערב נתכנס, נעמוד דום ונזכור,
אותך ואת כולם, שכבר אינם.
מחשבות מתרוצצות ועוברות מכם
אל אמהות שכולות המתגעגעות אליכם.
תמונתך על המסך תופיע
דמעה מלוחה תרטיב אדמה,
ברקע שירים נוגים, עצובים
והקריין את שמך קורא ומיתרי קולו רוטטים.
העיניים מאדימות, שוב נמלאות דמעות
כדור בגרון עומד להתפקע
התמונה מהמסך אל הראש עוברת
ועל אבן מצבה רק לוחית עם שמך נשארת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|