[עלייך השקפתי ,
שוממה החרשת, התעלמת,]
אוי, רק אם ידעת כמה אהבתיך,
כמה הייתי מחכה  לראותך,
בכחול עינייך לטבוע
ובצחוקך  להיוולד מחדש,
מה לייחל, לבקש, להתפלל שאולי
שלי תהיי ואפילו לרגע אחד,
להתחבט ודעת כי לעולם תפילתי,
תידחה תימחה ותיעלם,
ובכל יום לקום לסיוט מחדש
לבקשך, ולדעת שאת של אחר.

אך, אשריו של זה שאתו את נמצאת,
אשריו שאפילו פעם אחת לא בכית או כאבת
ובכלל אשריו, שזכה בחלקך.

ואני עודני בצד, מתרפק ונהנה מהפקר מראך,
ומהפקר קולך שכה שיכרני,
שנושא אותי לעולם אחר,
שבו רק אני ואת,
שאת שלי ואני שלך,
לעד, לנצח, אולי לעולמים,
ואף שאיני מאמין לאשליות,
זה 20 שנה אני מחכה שהזיה זו תתגשם.