לתפוס את הרגע, לשים אותו כאן
במן שעון חול שעוצר את הזמן
כי כל זה נראה לי כמו עוד תקוות שווא
ואין יותר דרך לשלוט במצב.
מה זה חשוב? סתם עוד שלב בחיים.
בלי שיר עצוב, זה עדיין אמין.
ומה עוד נותר מלבד רגש שולי,
רגש מוכר של כאב הדדי.

לא נותרה מילה פשוטה יותר בעולם.
המילה "נגמר" מוכרת כבר לכולם...

אז הנה כבר אין לי דבר להגיד
כי נטל ירד מלבי, זה מחריד.
ורע לי כי רע לך אבל אין ברירה,
אוקיינוס של נצח הופכך רחוקה...
רחוק מחושיי גם רחוק מלבי
הרגש ההוא של כאב הדדי

אין מושג מוכר יותר בכל העולם.
"סיום" חייב לבוא בסוף לכולם.

וכמו טיפות גשם נוטפות על עצים
ביער סבוך וגדוש מכשולים,
כך דמעותיי יזלגו על קברים
בבית הקברות בו קבורים ערכים.
אך תם ונשלם המסע המיוחל
שכמעט והתחיל ובקושי נסלל.
וכשצלם דמותך את נפשי יבקר,
אשתוק ואדמע כיאה לזוכר.

אין דרך אחרת לחצות את המסוף,
בשביל להתחיל מחדש אדם צריך סוף.