במקום שבו רגל אדם לא דרכה
או דרכה והים כבר שטף
אתה עומד שם בלבי הכואב
עומד מחכה מאוכזב.
במרחק נגיעה, במרחק נשיקה
בתהום שנפערה תחתיי
עומד על החול, כבר לא קורא לי
שותק ומסתכל עליי.
ואלף שנות אור מפרידות בינינו עכשיו
ואלפיים דברים שרציתי לומר
ועשרות מכתבים שיסבירו הכול
ואתה לא קראת וזה מה שנשאר
ודמעה מתוקה שזלגה על הלחי
כבר לא משנה על שלי על שלך
והחול נרטב ומחק את הרגע
הזיכרון נשאר אתך.
במקום ההוא שלא הכיר את הרעש
או הכיר ופשוט כבר שכח
הרגש נכנס ללבו שאיננו יודע
נכנס נגע וברח.
במרחק זיכרון, במרחק הדמיון
הוא חולם לו אותך
עומד על החול, כבר לא קורא לך
וכואב אתך.
ואלף שנות אור מפרידות בינינו עכשיו
ואלפיים דברים שרציתי לומר
ועשרות מכתבים שיסבירו הכול
ואתה לא קראת וזה מה שנשאר
ודמעה מתוקה שזלגה על הלחי
כבר לא משנה על שלי על שלך
והחול נרטב ומחק את הרגע
הזיכרון נשאר אתך.
במקום שבו הזמן לא מגיע
או מגיע ופשוט נעמד
הוא מחפש אותה בלילה ביום
ולה הוא כבר אבד.
במרחק אהבה, במרחק אכזבה
בעולם שבנו לשניהם
עומדים מסתכלים מצדי התהום
ויודעים מה נשאר ביניהם.
ואלף שנות אור מפרידות ביניהם עכשיו
ואלפיים דברים שרצו לומר
ועשרות מכתבים שיסבירו הכול
אבל הם לא קראו וזה מה שנשאר
ובסוף היום האם אתה תחכה לי
כשהלילה ירד והכול ייגמר
עומד על החול, כבר לא קורא לי
מה ממני אתה זוכר? |
