שמש מלטפת ירח
נושקת ונפרדת בדממה
ירד לו הלילה, מחשיך את הערב
תוהה עוד לאן נעלמה.
היא הבטיחה לו נצח של אור
היא בנתה חלומות נשכחים
ואז אמרה שצריכה היא לברוח כי...
כולם בורחים.

ועוד מצפה לעיניה בחושך
בקור ובכעס וכאב
חושב "איך הייתי" אם הייתה נשארת
ואם ידעה שהוא אוהב.
ואולי יום אחד היא תאיר שוב
או אולי הוא ישמע רק שתיקות
ירד לו הלילה, מחשיך את הערב
ונותר לו רק לחכות.

היא זרחה עד תום כוחותיה
עד כלות הכעס עליו
לא רצתה כל פעם לראות שמגיע
ולהמשיך כל פעם בלעדיו.
וכל הדברים שהבטיחה
גם מילים דעכו עם האור
הוא נשבע לא לשכוח
היא אמרה שתזכור.