השעות נוקפות, הצער מצטמצם
איש אורז מכמני ליבו
אצה לו דרכו
תשורותיו ארוזות, מחייך פנימה
רואה בדמיונו אישה שהתרגשות בה
מביט אלי רקיע, אולי יחלוץ שד
דמעת שמש אחרונה נצנוצים זוהרים
גברים, נשים, ילדים ממהרים ליצועם
האיש רווי תחושה
כי חושב הוא
תקוות מגע נכסף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.