ואיך נראית אפסי לצד האחר
דל וקטן עם הזמן.
לשם הריגוש שכבר אין
ובשביל הרגש שאיננו קיים.
כמעין אדם קטן העומד
על- יד פסלים איתנים.
צובט כל פיסת מידע
במצבטך העולה השמימה.
עד אשר צווארך ניתק מהגוף
ומרחף לו לכיוון עדשת המצלמה.
אלו מצלמים חייך
למעין סרט אינסופי ומייגע.
בודקים וצופים צעדייך
ומותחים הביקורת.
כדי לחקוק על אנדרטנו
הלא היא אבן ומספר פסלים.
האינם כוללים בתוכם
שום טיפת רגש וריגוש.
שואפים להיבלע אל תוך האדמה הצמאה.

17.7