אורלי לבנון / ציפייה |
כוחותיי אוזלים ועיניי נעצמות.
אני איני מחכה לאיש שיבוא.
רק יושב שעות, לעצמי מביט בשעון. המחוגים בי חודרים.
אני היני עצבני, טיפה מיואש.
מחכה כבר לרגע המיוחל, לרגע, שיבוא ויקפיץ אותי
מעלה מעלה לשמיים, כאילו הייתי מעין פרפר קטן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|