לרביד



אני מנסה לקרוא לך אהבה
בקרקעית ראשך
הזהוב כבר מתחיל להאדים
אם היו אומרים לך
שהראש שלך פוסק-שקיעות
מדי יום, היית תולש את העיניים בשלמותן
ומעמיד פני מקונן -
אך זו אינה אהבה, מה שהגוף אינו מצליח להאהיב
הנפש מטרפדת כרשת דייגים
בלילות לוכדת זאבים
קטנים. ולכשיגדלו,
עדיין אשאר משורבבת לב
כנועת שפתיים
מאכילה את הקרפדות
בעונשים
חסרי מעוף

אמרת שאתה יודע אחרת. שאתה מכיר את המרווח המדויק בינינו.
ובידך - סרגל מחודד ועיניים דוקרות
ואני כולי כמו בת-מחדד קטנה
כסופה ויתומה
עד קרקעית שמלתי, ומשם
מכוונת את הדגים מעלה
אל רחמי.