עוצמת את עיניי ובך נזכרת,
רואה את דמותך,
ומנסה להתקרב אליך,
אך את מתרחקת,
לא מאפשרת לי לגעת,
לחבק, מנסה לומר לך
עד כמה הגעגוע
כואב, ואת שמה
את ידך על שפתיי
ובחיוך אופטימי לוחשת,
אני יודעת, חיוך שכזה
שגורם לך יותר להתגעגע,
שגורם ללב לצאת מהמקום,
ולצעוק שתחזרי, כי פה
על פני האדמה עדין צריכים
אותך, שעדין לא סיימת
את תפקידך...

ובפעם האחרונה מנסה
שוב להתקרב, לגעת, אך
דמותך מתרחקת ונעלמת
מעיניי, ודמעות מעיניי זולגות
ואת לוחשת לחישה נעימה,
ממש כמו מנגינה, ואומרת...

אני תמיד אהיה כאן,
לא באמת הלכתי נכדתי!

מוקדש לסבתי ג'וליה שי שתמיד תהיה איתי