|
אומללות
כפסיעה רכה
נגיעה קלה בעמקי הצללים
בחשיכה השחורה
המרוקנת צבע
אתה אוחז בי בזרועותיך
מרפה את גופי למשא
על פני גבעות של מראות אמש
על שפתה של השפיות
קולם חודר אל רחשי הלילה
זיכרונות ילדות שטרם קמלו
מנגד עוד ניצב השחר
כרמז לעומד לבוא
ורוח עדינה שוכחת
ולחות הקיץ לא מרפה
לא ער אך לא עוצם עיניים
נותן לרגש לבצבץ
השינה עזבה רק לבינתיים
אולי תחזור אי שם בתוך הליל
ואת קולי שוב לא שומע
אולי כך זה נועד לקרות
בערפל של דממה לאט שוקע
רוצה כל כך לגעת בנסתר
לתת ללב לפרוץ לצרוח
לא להותיר שם זכר לעבר
ומתגנבים בין צללי החדר
רוחות טירוף של הדמיון
ומלטפים קלות את קצה העצב
מגחכים לרגע ואינם
ופתע אז יודע לבטח
שיהיו פה גם מחר
לבסוף נותן להן מרגוע
לעיניי היגעות
אומללות
כפסיעה שלא נגמרת
במסדרונות העלטה. |
|
|
מאוורר זה בעצם
מכונה למחזור
אויר!
קרנפית התותים
אומרת משהו חכם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.