עוד רגע של סחרחורת
העיינים מטושטשות
אובדן של חושים
שיכרון נוטף זימה

רגש בולע רגש
חום זורם בין האצבעות
עין מביטה בעין
עד כמה יכול צער קר להיות

כל אדם חש לעיתים אובד
נותן לדחפים להובילו
המוסר נזרק אל האשפה
עד לבואה המייסר של החרטה

אנו מחפשים נחמה
במקומות רחוקים
מבלי להבין
שאנו שוכחים
מקומות קרובים

טעות אחת קטנה
היא המון טעויות קטנות אף יותר
זוהי האמת לאמיתה
אך אנו כבר מתכחשים לה

האמת מתעקמת
המציאות נשברת
כמראה המתנפצת לאין ספור רסיסים

לעיתים הנני חש אבוד גם שהדרך מוכרת
אותם שבילים ופסיעות
אותן זריחות ושקיעות
ולמרות כל ישנה תחושה נוכרית ומוזרה
שאתה לא אותו אדם שחשבת

אז הנך  יושב בשעה כה מאוחרת
מנסה להביע את עצמך
חושב שאולי שכך לבך ימצא גאולה

כאן בין המילים אני מוצא חיבוק חם
מקום לשפוך בו את מעיין דמעותי
את אותן צעקות שלא צעקתי
את אותן מילים נדחקות שלא אמרתי

מחר יפציע יום חדש
לפצוע אותי בשנית
כדי שאדמם בחדרי אל תוך הדף

עד שאישן את שנתי הנצחית
לא אתן לפניך המתפוגגות להעלם מזיכרוני
אי שם פגעתי בך
אי שם אמרת לי מילים אחרונות

עכשיו די
מתחשק לי שוב לבכות.