דניאל מלגו / משאלה |
נשימה אחרונה.
מכסה המון כאב וסודות,
מכבה את האור
מדליקה זיכרונות חשוכים.
אם רק היית פה,
הייתי מספרת לך על הגמדים
שמשתוללים אצלי בראש,
רצים מנקודה לנקודה,
עושים לי קשרים בחוטי המחשבה.
אם רק היית יושב לידי,
הייתי לוקחת ידך,
משוטטת לך על קו החיים,
ומספרת לך מתי שלי נגמרו.
אם רק היית איתי,
הייתי מנפצת את שעון החול,
ומחבקת אותך.
עד שהיית פוקח עינייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|