[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
סקס נטו בלי זיון

"יש לך כמה שעות פנויות בשבילי?"

שאלה בטלפון דנה, חברתי מתקופת הפו"פ.

"אין בעיה. תוך חצי שעה אני מתארגן", השבתי לה.

הסדרתי כמה עניינים בטלפון ויצאתי לכיוון הצימר, בו קבענו
להיפגש. היא הקדימה אותי והמתינה בחדר.

כשהגעתי התחוור לי, כי מרוב חיפזון שכחתי להביא קונדומים.

"אבוד לי," אמרתי לעצמי, כשאני מתלבט, אם כדאי בכלל להתחיל
במשחק גירויים מקדים.

"חמודי," היא פנתה אליי בטון חד משמעי, כשסיפרתי לה על מצוקתי.
"הפאשלה היא שלך, ואני לא צריכה לשאת בתוצאות. את שלי אני
מבקשת לקבל, בכל מקרה," הוסיפה במבט מורעב ומחויך. "אתה תזיין
אותי עם הלשון ועם האצבעות, ואני אשתדל לפצות אותך כראוי."
פשטתי רק את החולצה, והיא כרעה על המיטה כנמרה המוכנה לעוט על
הטרף.

"תצליף בכף היד על התחת שלי", הורתה לי.

"אני לא רוצה להכאיב לך", השבתי.  

"לא תכאיב לי. עשה מה שאני אומרת לך. הכה אותי חזק!"

הנפתי ידי בכוח והסטירה הצטלצלה על עכוזה. הבחנתי אף בסימני
אצבעותיי. היא רשפה אליי בקול תובעני: "ע-ו-ד, ע-ו-ד. אל
תפסיק!"

ידיי החלו לנוע מעלה ומטה, סוטרות בקצב מהיר בישבנה, וידיה
חיככו כמעט במתואם בערוותה. היא עיכסה בירכיה, התפתלה ונאנקה.
גם בי התעורר ריגוש עצום של תשוקה מהול בכעס, עליה ועל עצמי.
הרי היא משתמשת בי כבמכשיר אוננות כדי להגיע לאורגזמה, ואני
עצמי הרי גרמתי לכך...

הכעס הגביר את עוצמת הצלפותיי.

"אני גומרת", היא צווחה. "אני לא יכולה להפסיק. אני גומרת שוב
ושוב..."

בכעסי הסבתי את פניה למולי, כדי שתישיר אליי מבט, ובעיניה
גיליתי מבע מוזר ומנותק לחלוטין. היא כלל לא הבחינה בי.

באינסטינקט חייתי סטרתי בפניה וסיננתי בתרעומת טבעית: "ומה
יהיה איתי?"

היא נדהמה לרגע, לא פצתה פה, התבוננה בי, ובדממה השפילה את
עיניה הנרתעות ממבטי, ובאצבעותיה החלה לפתוח את רוכסן מכנסיי.


ידה השתחלה פנימה ואחזה באברי, נעה הלאה אל בין ירכיי, אל מתחת
ומאחורי אשכיי, עד שהגיעה אל פי הטבעת.

"אני רוצה שתגמור לי בתוך הפה", לחשה ושפתיה עטפו כליל את מלוא
זיקפתי.

תוך רגע חשתי את ההתפרקות באשכיי הדרוכים, וזירמתי פרצה בסערה.
עוויתות הפורקן טלטלו את גופי, עד שהתרופף ונרגע, אך דנה לא
נרגעה. ביד אחת לפתה בכוח את האבר הקישח עדיין, ובשפתיה ינקה
את לשדו מקרבי, עד שלא יכולתי עוד לשאת את מכאובי המציצה,
שעשתה בו שמות.
שיקעתי את ראשי ברעמת שיערה, ואת ראשה הרחקתי מגופי. לחייה
וסנטרה נטפו שאריות זרע, שגלשו וחמקו מפיה. לרגע ארוך התבוננתי
בפניה, עד שנשימתי שבה אליי ולחשתי בצרידות: "את מטורפת, את
עצומה, את משגעת..."
היא התרוממה באיטיות.

"אל אלוהים, אני רטובה לגמרי. גמרתי אולי אלף פעמים", אמרה
וקינחה את שפתי ערוותה בידה, ואת אצבעותיה הלחות שלחה בזו אחר
זו אל תוך פיה וליקקה אותן עד תום. לאחר שניות אחדות שבה וטבלה
את ידה במיצי נרתיקה, והפעם הושיטה אותה אל פי. ליקקתי אצבע
אחר אצבע בתאווה.

"טעים?" שאלה.

"מתוק כמו דבש", השבתי.

"אם כך, אז בוא ולקק אותי", אמרה ומשכה את פניי אל בין ירכיה.

מאותו רגע ואילך הכל נעשה ברוך ובעדנה. לא היה בינינו כעס או
מתח מיותר. רק תענוג נטו!


28/07/01 ©







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הולכים לשים על
אבא אבן!


שירי מירי בשלב
ההכחשה עם
היוודע מותו של
גדול המדינאים
העבריים


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/07 20:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה