[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורי מני
/
עליית הננובים

בשנת 75,000 לספירה, ישנו מי שמבקש להרוס את הגלקסיה כולה!!!
... אבל המישהו הזה לא כל כך חשוב לעלילה בגלל שהמכשיר להריסת
גלקסיות שלו הפסיק במפתיע לפעול. האמת היא, שבאופן מפתיע - רוב
המכשירים מבוססי הטכנולוגיה בגלקסיה הפסיקו לפעול. מדעני
העולמות אובדי עצות לחלוטין. רודנים וחברי ממשלות ופרלמנטים על
סף בכי - אין הם יכולים למעול עוד בכספים האלקטרוניים של
הציבור. ראשי תאגידים מורטים את שערותיהם - בשל השבתת המשאיות
הבין כוכביות, מחסניהם מלאים בזבל שהצליחו עד עכשיו למכור
במיליוני טונות לעולמות אחרים, רק משום שאותם עולמות עוד לא
הצליחו לפענח באמת כמה חסר תועלת הג'אנק הזה שמכרו להם. אולם
גרוע מכול - המלחמה בת אלפי השנים בין הג'ירנאכסים לברית
ערפילית כנף העטלף, נפסקה בבת אחת בשל נפילת הטכנולוגיה - דבר
שפגע קשות באורח חייהם השגרתי של אין סוף יצורים בגלקסיה!

מדוע המכשור הטכנולוגי שבק חיים בגלקסיה?
מי עומד מאחורי עיוות מפתיע וחצוף זה של חוקי הפיזיקה?
מה עומד להיות גורלה של המלחמה המסכנה וחסרת האונים?
האם דרקוני החלל האגדיים באמת קיימים?
האם מלאכים מסוגלים לרמות בקלפים?
ומה זה בכלל כוכב השחר הזועם?

על שאלות אלו ואחרות מנסה לענות חבורה כלל לא שגרתית של ארבעה
יצורים בליינים מעולמות שונים שבסך הכול מנסים להישאר בחיים.

זהו הספר הראשון בטרילוגיית כוכב השחר הזועם.





כמה מיני יצורים מתוך הפלנטות המיושבות בנבולת כנף העטלף.
יצור אינו יודע כיום אם מיני היצורים התבונתיים שאנו מכירים
בימינו הונדסו גנטית בעבר - או שמא התפתחו במקביל על גבי
כוכבים שונים.
אנציקלופדיית בירדגון המאוחדת - 325 ANW - (לאחר מלחמות
הנבולה)

הבירדגים 'מהירי הידיים' או 'המתוקים.'
לגזע הזה היו רגליים וזנב ההדומים לאלו של קנגורו. הם יכלו
'לראות' בלילה בעזרת סונאר טבעי בדומה לעטלף. ארבע ידיהם היו
בעלות אצבעות דקיקות וראשם היה כדורי וכמעט סימטרי לחלוטין.
צבעיהם היו דומים לצבעי דוב הפנדה. הגזע היה ידוע בכמה תכונות
שייחדו אותו. היה לו כושר המצאה יוצא דופן שבעזרתו בנה ערים
שלמות בגובה העננים, שנעו ממקום למקום בעזרת מנופים אדירים.
דרך הרבייה של זן זה הסתמכה על שילוב חומר תורשתי מאת שישה
הורים לצאצא. הדת שחלקם הגדול של הבירדגים האמינו בה, דגלה
באושרו של הפרט ונקראה 'ההקסגון הקדוש.'
תוחלת חייהם של הבירדגים הייתה אחת מתוחלות החיים הארוכות
בגלקסיה - כ-950 שנה.

הזירדנזאקים 'המתגלגלים'
גזע זה היה בעל גוף תניני, שעוטר בתריסר קוצים סכיניים שהזדקרו
מגבו. ארבע רגליים תמנוניות, עבות וחזקות במיוחד בצורת האות
'S' שקצה העליון נוטה למעלה אפשרו לו לטפס, לרוץ ולשחות
במיומנות רבה.
היו לו שתי ידיים ארוכות וראש הדומה לזה של דוב נמלים.
עיניהם היו גדולות ודומה היה שתמיד חייכו.
הזירדנזאקים נקראו 'המתגלגלים' משום שיכלו לקמר את גופם לצורת
גלגל ולהתגלגל קדימה במהירות למרחקים ארוכים במיוחד.
זן זה אהב תחומים רבים של ספורט באופן יוצא דופן.
דתו הגדולה ביותר העריצה את כוחות הטבע והקדישה איזורי פלנטות
שלמים לתצוגתם ולחגיגתם של אותם כוחות.
תוחלת חייהם הייתה כ-60 שנה.

ההליוסים
המהירים מבין היצורים התבונתיים שחיו בגלקסיה זו. משום
שהמהירות הייתה מאז ומתמיד גורם מכריע בכל מלחמה, הוענק להם
בידי הכול התואר 'הקוטלים.' הגזע הזה היה בעל שתי ידיים
שהתפצלו במרפקים לזרועות נפרדות, שהיו עוצמתיות מאוד ומצוידות
בטפרים אימתניים. רגליו היו ארוכות ושריריות בעלות שני מפרקי
ברך וטפרים שהזדקרו מן הברכיים העליונות. כפות רגליו היו
מותאמות הן לטיפוס והן לתקיפה, וגם הן היו מצוידות בטפרים.
ראשו היה בעל שתי קרניים ארוכות וקרן אחת קטנה במרכז גולגולתו.
הייתה לו עין אחת גדולה שאתה יכול היה לזהות גם קרני אינפרה
אדום. פניו היו בנויים רובם מעצם חזקה שנראתה כמגן משונן בצדו
התחתון. בנוסף לכל אלו היה לו גם זנב ארוך, בעל שתי צבתות
דוקרות בקצהו. על כוכב הבית שלהם, כל שבט הליוסי הגן על שלושה
מלכים שנולדו עם היכולת הסימביוטית (#) לאבק את הצמחים חובקי
השמיים שבתוכם התגוררו ההליוסים.
תוחלת חייהם הייתה כ-80 שנה.

(#) סימביוזה היא מצב שבו שתי צורות חיים עוזרות זו לזו לחיות
ולשגשג.

פריכילים 'השקופים'
החבר'ה האלו היו מן המיוחדים ביותר בגלקסיה זו.
הם היו בעלי גוף חלזוני שקוף למחצה בעל גוון כחול-ירקרק יפיפה.
שלוש קנוקנות שבצבצו מחלק גופם העליון שימשו להם כידיים. לא
היית יכול למצוא בדיוק את ההבדל בין ראשם לגופם, אך גופם הזדקר
מעלה בצד אחד, והיית יכול לנחש, שהאיברים שראית במעומעם דרך
העור המבהיק היו איברי חישה.
ידוע היה עליהם כי הם 'רואים' צפיפות חומר, וכי הם נזקקים
למכשירים שונים בכדי להתאים את חושיהם לסביבה בעלת כבידה
וצפיפות חומר נמוכים יחסית לזו שבכוכבם. הם היו זקוקים למכשיר
מחלף החומרים שעזר להם בכדי להישאר בחיים על גבי כוכבים
אחרים.
כוכביהם הכבדים היו בעלי צורות חיים השונות בתכלית ממרבית
הכוכבים המאוכלסים בגלקסיה - דבר שתרם באופן חסר תקדים לתיירות
בהם, ולתעשיית שדות האנטי-כבידה שלהם, שאפשרו בין השאר לתיירים
לשהות על כוכביהם.
תוחלת חייהם הייתה כ-160 שנה.

הבונטים 'הבריונים'
בעלי ארבע גפיים שריריות במיוחד שהקנו להם את כינויים. היה להם
פרצוף רחב ומלא קמטים, ארבע קרניים צלובות על ראשיהם, בטן
ענקית, וזנב מפוצל. גזע זה הוצג בפני העולם המודרני רק כמה
מאות שנים קודם לכן, ולכן נחשב עדיין לפרימיטיבי ולברברי יחסית
לאחרים. הם היו ידועים באהבתם הגדולה לטבע, להרים ולחיות הבר.
מקדשים רבים בדמות חיות הבר המקומיות הקנו הוד ותפארה לנוף
ארצותיהם.
הבונטים חיו כ-70 שנה.

סעפתנים - אומנותיים (סוירלקסים)
יופיים, צבעיהם המשתנים ותנועותיהם המהפנטות של יצורים אלו
הקנו להם את הכינוי 'המהממים.'
גופם היה מורכב מארבע-עשר זרועות תמנוניות, גמישות וארוכות
ביותר, שהסתעפו והתחברו בשמונה חיבורים ניידים אחת לשנייה.
כאשר הסעפתנים נעו קדימה על גבי הרצפה, זרועותיהם הקנו להם
מראה מהפנט כשל להקת נחשי ים שהתעקלה לה בסלסולים בחלל ונגעה
בקרקע רק כבמקרה, ולא בכדי לתת מענה ומשען כנגד כוח המשיכה.
בתיהם היו קבועים על ענפי יערות קפואים שגדלו מתוך גושי קרח
ואדמה אדירים שנעו במסלול טבעות העשן של כוכבי ניוטרונים.
הסעפתנים לא ידעו לצערם מתי ימותו מזקנה. חלקם מתו בגיל 30,
אחרים מתו רק במאה השלישית לחייהם.

סטיקונים
יצורים אלו היו גדולים ושמנים.
עובדה זו, לצערם הרב של יצורים רבים בעלי תקרות באשר הם, לא
מנעה מהסטיקונים לנסות ולהידבק לתקרה בכל מקום שבו שהו.
כינויים היה 'הנדבקים.'
אורח חייהם, ההפוך וההזוי, היה מוזר, אך חיוני להישרדותם בכוכב
שממנו באו. כוכבם ההררי התקרב לעתים קרובות לירחו הענק, דבר
שגרם לנטרול כוח המשיכה של הכוכב ואף להיפוכו. הדבר דרבן את
הסטיקונים לבנות בתים בעלי תקרות עם מצנחי ענק שנמתחו בעזרת
בוכנות. הסטיקונים העדיפו להידבק לתקרה במשך רוב שעות היממה
משום ששם נבלמה נפילתם בעזרת הבוכנות בכל פעם שביתם זינק
לאוויר ונפל שוב ארצה בעקבות היפוך כוח המשיכה. לסטיקונים היה
גוף אדמדם ופחוס בעל שתי טלפיים, שנראו כמו שני צריחים במשחק
שח, והזדקרו מעל לכתפיהם כל העת.
הם היו סוחרים ידועים, אך הבריות נטו להביט בהם בחשד לעתים,
אולי בשל אופיים ההפכפך.
אורך חייהם היה 610 שנים.





פרק ראשון
הירח של כוכב האלוק, ופאב "הפטיש"


מוזר מה שמצליח לגשר בין עמים שונים, שנראים וחושבים אחרת.
ובנוסף - מאחוריהם שורכות שנים אינספור של מלחמות עקובות מדם,
עריצים משעבדים, סבל, כאב ושנאה חסרת מעצורים.

על הירח 'בופו' הצליחו דווקא ההימורים הבלתי חוקיים לעשות כן.

הפאב שנקרא "הפטיש" (פאב - טורנירים - ידע - שיחות)(#), שהיה
ממוקם בפאתי העיר היחידה על בופו - היה בעצם מרכז בידור,
וקזינו אדיר מימדים, שעוצב בדמותו של ייצור אגדי ענק שנקרא
טווס החלל.

(#) באנגלית: ICS PUB - ראשי תיבות של: "info - chats -
sports", או בתרגום מילים ישיר - "אני רואה ישבן."

אמנם הפאב החל את תאוצתו הרבה משום שהיה המקום היחיד מסוגו
שהפדרציה לא הספיקה לסגור באיזור (בשל בעיות בלתי פוסקות
בגבולה עם עולמות העננה וריכוז כוחותיה המשטרתיים שם), אך
המקום היה פופולרי מאוד בעיקר בזכות עצמו.
יחד באותם אולמות שעשועים בילו להם מינים שונים ומשונים של
יצורים.
רובם המכריע כלל שמונה מינים מרכזיים:
בני-אדם, בירדגים, זירדנזאקים, הליוסים, סטיקונים, בונטים,
סוירלקסים ופריכילים. בנוסף לכל אלה, היו גם כמה יצורים שבדרך
כלל לא היית רואה על כוכב בעל תנאי אקלים, סביבה וכבידה כמו של
זה. לרובם היה מבנה וחלקי גוף שהיו קשים מאוד לתיאור. אגדות
העם העתיקות ביותר, ששרדו עוד טרום עידן מלחמות הנבולה
האדירות, סיפרו שלל סיפורים על אודות מהנדסים גנטיים שיצרו את
אותם מיני יצורים. סיפורים אחרים סיפרו על חיים שהתפתחו בנפרד
על כוכבים שונים והפכו לברי בינה.
אולם איש לא ידע בימים אלו אילו מאותן אגדות היו מבוססות על
עובדות מוצקות, ואילו היו מבוססות על דמיון ועל שמועות חסרות
שחר.

חוץ מהפאב ומהקזינו, היו אטרקציות נוספות ב'פטיש.' היו שם
כחמישים אולמות גדולים של טורנירים ספורטיביים שכללו מירוצי
מכשולים של בריכות, פלטפורמות תלויות באוויר, מקפצות ובולי עץ.
במסלולי המכשולים המסוכנים יותר לאלופים יכול היית למצוא
סכינים גדולות, פטישי ענק ובריכות חומצה. אולמות כדורגל מרחף,
סקווש מטרות וקרבות של חוסר כבידה מילאו אף הם את החללים
הגדולים בעלי כיפות הזכוכית הבוהקות בפאב הענקי.
כמעט כל אחד יכול היה להתחרות בכל אחת מן התחרויות הללו, או
לחילופין להמר על שלושת המקומות הראשונים או על הקבוצה המנצחת.
אולם אפשרויות הבילוי לא נגמרו בזאת. בנוסף לאולמות הספורט היו
גם אולמות של קרבות וירטואליים, קרבות אמיתיים של היאבקות,
קרבות רובוטים ענקיים, ולבסוף - קרבות ידע ותבונה. אלו
האחרונים כללו טורנירי שחמט, 'גורצי-פן' (השקול בקושיו לשח),
בעיות הנדסה, אלקטרוניקה, פיזיקה, גנטיקה ועוד...

אם היה לך זמן וכוח, לאחר כמה שעות של הימורים ותחרויות, היית
יכול להיכנס לאחד מחדרי הדיונים והשיחות המסוגננים והאסתטיים.
לפני שהיית נכנס, היית בודק במחשב אילו שיחות מעניינות
מתקיימות כעת במקום. אם לא מצאת נושא המעניין או מעסיק אותך,
תמיד יכולת להתחבר לרשת העולמית של הפדרציה ולמוצאו שם.
הדיונים במקום, גם הם היו מחוברים לרשת, ואפשרו להכיר עוד
יצורים, ידע ורעיונות מקוריים.
כמובן, גם כאן היו הימורים והתערבויות שונים בעיקר על "מי
טועה, ומי לוקח את הכסף."

פאב הפטיש היה מקום די מפוקפק, בשל העבריינים הרבים והיצאניות
ששרצו במקום.
מצד שני, המקום הצליח לספק כמעט את כל גחמותיהם של היצורים
הבאים אליו - הישג לא קטן לירח מסכן בעל עיר יחידה עם פחות
ממיליארד תושבים.

הייתה זו כמעט שעת הסגירה במעבר בין שתי השמשות בפאב הפטיש.
סביב שולחן עץ עתיק ישבו ארבעה יצורים שונים מארבעה עולמות
שונים. הייתה זו חבורה מוזרה ביותר לכל הדעות, אך הם נראו
נינוחים אחד בחברת השני, ובשלב מסוים, אף החלו צוחקים בשאגות
פרועות בעקבות סיפוריו של נימי ההליוס.

כאן הוא המקום להכיר בקצרה את ארבעת היצורים, שעל אף שהם עצמם
לא חלמו על כך מעולם, עתידים היו לשנות בחייהם את סדרי הגלקסיה
עצמה...

מוג'ק רביולי - טייס בן אנוש, שמנמן וקירח אך שרירי וחסון.
זקנו בעל שלושת הקצוות הארוכים היה סימן ההיכר שלו וגאוותו
הגדולה. הוא הטיס בעבר חלליות קרב בצי הלוחם ועזב את תפקידו
עקב כאבים כרוניים בלתי מוסברים בכל גופו. מוג'ק תמיד חשד כי
הקצינים הסורחים שפיקדו עליו ערכו בו ובטייסים אחרים ניסוי
כימי-ביולוגי שאת מטרתו לא ידע. כאביו גרמו לו להפוך לאדם
עצבני וכועס שנטה להתפתות תכופות לטיפה המרה. הוא שתה בעיקר
בשביל לנסות ולהשכיח את כאביו.

קורונה בון - זירדנזאקית פסיכולוגית שנכפתה לסור לחיי הפשע
בעקבות חובות גדולים של המשפחה שלה לארגון פשע גדול על כוכב
אנקואיבליוור - כוכבם של הזירדנזאקים. עיניה הכחולות התמלאו
לעתים בדמעות גדולות כאשר חלמה על היום שבו תצליח לאסוף מספיק
כסף בכדי לשחרר את משפחתה מן החוב הגדול ולהבריחם מן הכוכב
לחירות. היא ניסתה להגשים חלום זה בכל דרך שבה הצליחה לאסוף את
האוצר הנחוץ. באותו הזמן עבדה בתור מלצרית בפאב הפטיש. היא
תמיד עסקה בתכנון מזימות להתעשרות מהירה.

בג'יאן פלאוויס - בירדג מהנדס, בעל ידע רב. ניכר בפרוות גופו
המבולגנת כי עבר תקופה לא קלה בפרק הזמן האחרון. גילו היה שלוש
מאות וחמישים שנה ולכן הספיק לעבוד במקצועות רבים בחייו. הוא
היה מהנדס מחשבים, רובוטיקאי, כימאי, פיזיקאי וקסנוביולוג
אבולוציוני. לאחר שהתגרש מחמש נשותיו נכנס לתקופת נדודים שבה
החל מבזבז את הונו בכל צורות הבידור והריגושים שמצא בתבל. הוא
הגיע לפאב הפטיש כמה חודשים קודם לכן, ועדיין לא הצליח להיפרד
מן המקום שבו מצא חברים חדשים ובו גילה אף את ביתו.

נימי אימפבדנטיוס - ההליוס המקועקע היה טייס ניסוי בעבר אך כעת
אילף יצורים מהונדסים גנטית דמויי דינוזאורים למחייתו. נימי
היה חובב הומור ואקשן ולכן שהה תקופות ארוכות בפאב הפטיש.
הסיבה לכך שלא חי ביחד עם בני מינו על כוכב אברטוצריק, הייתה
גזר דין המוות שהוטל עליו שם שנה קודם לכן. סיבת גזר הדין
הייתה טעות ניווט גורלית שעשה, בזמן שלקח את החללית ההליוסית
העוצמתית ביותר של העם ההליוסי לטיסת מבחן. הטעות גרמה לריסוקה
ולהשמדתה המוחלטת של החללית, ולשנאה מוחלטת מצד בני עמו
כלפיו.

נימי היה מאושר מתמיד באותו הערב.
כלל לא ניכר בו כעת כי פסק דין מוות ניצב מעל ראשו בכוכב הבית
שלו. הוא פנה אל חבריו הטובים והתיישב על זנבו מולם. לאחר
שגיחך בקול, החל מספר על תחרות שערך כנגד הליוס שחצן שישב ליד
הבר שעה קודם לכן. לפי סיפורו, הלה ניסה להרשים בחורה שנימי
ישב לידה, אך עשה זאת בצורה מחוצפת מעט כאשר קרא לה לעבור לידו
בלשון זו:
"חמודה, מה את יושבת ליד הילדון, פרצוף טוסיק הזה. את יודעת מה
מסמלת קרן ראש קטנה כשלו? בואי שבי ליד גבר אמיתי, מותק."
נימי ענה במקומה בחיוך. "הליוס אמיתי אתה אומר", אמר והסתכל אל
תוך הכוס שהלה החזיק בידו.
"הליוס אמיתי לא שותה שוקו של תינוקות מתוך קשית אלא אלכוהול
פריכילי מתוך החבית." הוא תפס בארבע ידיו את החבית אפופת
הלהבות שקנה מן הברמן הרובוטי שעה קודם לכן ולגם ממנה לגימה
גדולה, מתעלם מן הלהבות הצורבות.
ההליוס השני, שהיה לו מנהג חצי מודע לעשות בועות לתוך השוקו
בעזרת הקשית, חדל מכך מיד, והצליף בזנבו ברצפה.
"אם אינך ילדון שרק בקע מהקוקון, אולי תוכיח זאת - בקרב
מכשולים נגדי. או אם תרצה, תוכל פשוט להיכנע מראש ולברוח הביתה
לאימא'לה", הוא אמר וגיחך קלות בהתגרות.
נימי השיב בנחת: "אני בטוח שאתה אינך יכול לברוח הביתה
לאימא'לה - כולנו יודעים שהיא מבעיתה עד כדי כך, שאתה יותר מדי
עסוק בלברוח - ממנה."

צחוקים ספורים נשמעו מפיות היצורים סביב לבר. פני העצם של
ההליוס השני הצהיבו מזעם.
"החלטתי להיענות לאתגר המגוחך ששמת לפניי - לגבור עליך", אמר
נימי, והעניק לנערה ההליוסית חיוך שרמנטי ומלא חשק.
שניהם יצאו מהבר כשהמשיכו להטיח אחד בשני קללות, התגרויות
ושנינויות. כמה יצורים שישבו מסביב לבר, כולל הנערה ההליוסית,
עזבו את כיסאותיהם ועקבו אחריהם בשמחה בכדי לצפות בקרב
המעניין.

נימי המשיך לספר על אירועי היום בצחוק מאופק ובהתלהבות.
"אתם לא יודעים מה היה שם - חבר'ה. הבחור הזה קרע אותי מצחוק.
לא הייתי בטוח אם הוא באמת כל כך גרוע או אם הוא שיכור. הלכנו
לתחרות 'רב-מכשול' ודווקא חשבתי שיש לי סיכוי להיות מושפל,
בגלל שהוא היה כזה בריון. אבל ישר, עשרים שניות אחרי שהשופט
הזניק את המירוץ, הגענו לטרמפולינות התלויות מעל המים. הוא מעד
וקפץ עם הראש שלו על הטרמפולינה. אחרי היפוך מטורף באוויר, הוא
עשה גלגלון מוזר על המקפצה השנייה ואת המקפצה השלישית הוא פספס
לחלוטין. בטיפשותו הוא החליט שהוא צריך לנסות להיתלות על צד
המקפצה בכל זאת, ולאחר שהרס כמעט לחלוטין את המכשיר, הוא נפל
למים 'בספלש' אדיר, והשכיב חצי מאתנו מצחוק על הרצפה."
החבורה עצמה החלה מתפקעת מצחוק בשלב זה.
"זה עוד כלום. אתם לא יודעים מה קרה לו בקטע של בולי העץ
הצפים. הטופר של הברך נתקע לו, בתוך בול עץ - והוא לא הצליח
לשחרר אותו. במשך חמש דקות הוא כמעט טבע. הוא ניסה לעלות כל
הזמן על הבול שהתגלגל אתו ביחד לתוך המים."
נימי המשיך לספר את הסיפור תוך שהוא מנסה לרסן את צחוקו כל
העת.
"אחרי שהוציאו אותו משם, הוא עוד רצה להמשיך. אני בעצמי חיכיתי
לו, בכדי לראות אם הוא בכלל נותר בחיים. אבל הוא קשקש משהו על
בולי עץ בלתי תקניים ועל זה שטוב שלא המשכתי, משום שזה היה
נחשב לניצחון בלתי חוקי. המשכתי לשחק בשביל הכיף, אבל על
הפלטפורמות התלויות בחבלים ראיתי שהוא כלל אינו משחק בשביל
הכיף. הוא ניסה להפיל אותי כשנתלה על חבל משוחרר ונתן בעיטה
לפלטפורמה שעליה עמדתי. נפלתי ממש על הראש שלו והוא איבד את
האחיזה בחבל. אני הצלחתי להיתפס בפלטפורמה תחתונה, אבל הוא
הסתבך עם רגלו בחבל, והתנדנד לעבר מוט היאחזות מברזל שפגע
בראשו ב'גונג' אדיר. זה היה ה'גונג' של הסיבוב האחרון, מפני
שהשופט הפסיק את המשחק והכריז, לטובתי. הוא אמר שלא ראה מפסידן
גרוע כמוהו כבר הרבה זמן. רק חבל שהשרירן לא יכל לשמוע אותו
בגלל שלא היה בהכרה."

הסיפור כל כך הצחיק את בני החבורה כעת, עד שמוג'ק היה מתגלגל
על הרצפה ומחזיק את בטנו בכדי שלא תתפוצץ מצחוק, בג'יאן צחק
בקול עבה וחבט את כוסותיו על השולחן באקסטזה וקורונה גיחכה
גיחוך צורמני בקולי קולות וכמעט נחנקה מן המשקה ששתתה.
דקה לאחר שנימי סיים את סיפורו, חיוכו התחדש למראה ההליוס
השרירי הנכנס אל הפאב. בגדיו היו קרועים וחבורה בולטת עיטרה את
צד ראשו. בני החבורה הביטו לעברו ולא יכלו לעצור את צחוקם
למראהו. בנוסף לבגדיו הקרועים והרטובים, חתיכת בול עץ הייתה
תקועה על טופר ברכו. נימי שאג קריאת ניצחון וקרא: "נו, ראית?
כמה שרימית, זה ממש לא עזר לך, ילדון. בפעם הבאה תתרכז במשחק
ולא בלרמות", הוא צחקק וחייך לעברו.
הנערה ההליוסית הופיעה אז בפתח החדר בחיוך. היא ניגשה אל נימי
והעניקה לו נשיקה על לחיו. לאחר מכן רשמה את מספר הטלא-חלל שלה
על פיסת נייר ותחבה אותה לכיסו.
ההליוס השני אחז את הבליטה בצד ראשו והסתלק מן המקום תוך כדי
שהוא צועק הערות לא כל כך מחמיאות כלפי אמו של נימי, כלפי בני
משפחתו, חבריו ואפילו חיות המחמד שלו.
נימי עצמו היה טיפוס עניו ביותר והסתפק בתנועות מגונות בשלוש
מידיו, ובהרמת הגביע בהתרסה בידו הרביעית.

לאחר שהצליחו להירגע מן הצחוק ולהחזיר לעצמם את נשימותיהם, פנה
נימי אל חבריו ושאל: "לאן לעזאזל אתם נעלמתם כשכל זה קרה לי?"
בן האדם דיבר ראשון. "אני קצת התגעגעתי לספינת הקרב שלי, אז
קפצתי לסימולטורים. בשם החלל, הסימולטורים נהיו יותר מסובכים
מהדבר האמיתי."
הזירדנזאקית ליטפה עם זנבה את לחיו של האדם בהתגרות ואמרה:
"מוג'ק רבילי, טייס הקרב המוכשר שלנו. אל תגיד לי שמאז שהצבא
זרק אותך נהפכת לי לרכרוכי."
מוג'ק, שהיה רגיל להיקרא פשוט "מו", ניער את ראשו בעצבנות
בעקבות ההתגרות ואמר: "קודם כול, כבר לא הטסתי חללית אמיתית
בשלוש השנים האחרונות. שנית, לא הספקתי להגיד לכם שלמרות הכול,
הצלחתי לשבור את רוב השיאים של המכונה. ולבסוף... ממה לעזאזל
עשוי הזנב שלך קורונה? הוא ממש נעים. אני רוצה עוד ליטוף
בבקשה..." הוא אמר בקול מתחנן וילדותי.
קורונה הכירה יותר טוב את 'מו הקשוח והעצבני' אך היא נהנתה מעט
מן המחמאה הפיזית, ונתנה לזנבה ללטף את ראשו ברכות.
"חבל שאינך בת אדם", הוא הפטיר, "היינו יכולים לעשות כיף חיים
ביחד."
היא צחקה והצביעה עליו. "חמודי, אתה לא היית עומד בקצב שלי
אפילו אם הייתי פריכילית. תמשיך לחלום."
קורונה הביטה לעבר הרביעי שבחבורה.
"תגיד, בג'יאן, אתה עשית משהו מעניין בשעתיים האחרונות?"
"מה?" שאל הבירדג שהיה עסוק בלהזמין מנת בשרים גדושה מן המלצר
הזירדנזאקי שניגש אליו באותו הרגע.
"רק רגע... ספרי קודם מה עשית את קורונה", הוא אמר והמשיך
לדפדף בתפריטו ההולוגרמי התלת מימדי של המלצר.
קורונה הסיטה את מבטה מן המלצר הזירדנזאקי שחייך לעברה חיוך
שובב. "סתם שיחקתי סקווש מטרות וקצת גורדי-פן." משום מה היא
הסמיקה מעט באמרה את הדברים.
"נו ספר כבר. מה היה אתך?"
הוא הצביע לבסוף על מנת הבקר המתובל שמולא בעוף ודגים וחייך
חיוך מלא ציפייה לעבר המלצר.
"טוב, אני נהניתי משחיית סנפירים באוויר ללא כבידה. אני אומר
לכם... זה באמת כיף לא נורמלי. הוסיפו למתקן איים מעופפים מעפר
וגם שיחים גדולים הגדלים בצורת כדורים מעופפים. הציפורים
הצבעוניות ששמו בתוך המתקן הרגו אותי מצחוק. אין להן מושג איפה
הלמעלה ואיפה הלמטה ולאיזה כיוון צריך לנפנף את הכנפיים."
"ואו", קפצה קורונה בהתרגשות, "גם אני רוצה ללכת לשם."
"חכי שנייה, עוד לא סיימתי", המשיך בג'יאן, "כשהתחככתי באחד מן
השיחים סתם ככה בשביל הכיף, שמתי לב לפתע, כי להבה כחולה אופפת
את ראש השיח. אבל הלהבה הייתה קרה לחלוטין והשיח לא נשרף
באמת.
ואז, דיבר אליי קול מלא הדים, שאמר לי משהו כזה: "של סנפיריך
מעל רגליך - כי המקום שבו אתה מרחף, קדוש הוא..."
הסתכלתי למעלה... הסתכלתי למטה... ולא ראיתי איש. אבל התחלתי
להבין מאיפה אני מכיר את הקול הזה."
"אני לא מאמין", התפרץ מו לשיחה, "זה בדיוק קטע מאיזה ספר עתיק
שדפדפתי בו פעם. משהו על אל כלשהו והמשרת שלו."
בג'יאן הרים את ידיו הקדמיות לאוויר. "אה-הה!... הוא בטח חשב
שאני מכיר את הקטע הזה בגלל שאני כל כך זקן וחכם והוא ניסה
לשעשע אותי."
"שנייה", הפסיקו מו, "אתה רוצה להגיד לי שיש לך חבר אל, ולא
סיפרת לנו על זה אף פעם?"





פרק שני
ההתרסקות


"תגיד לי, מוג'ק, אתה באמת מאמין שיש כזה דבר שנקרא אלוהים?
עכשיו באמת הצלחת להפתיע אותי", אמר בג'יאן. הוא הרים את
גבותיו גבוהה לאוויר, ונענע את ראשו מצד לצד באכזבה.
"אני בטוח, שאולי... יש אלוהים", השיב לו מו בעייפות. לא היה
לו כלל כוח להיכנס לדיון בסוגיות שברומו של עולם.
"תשמע. אני כבר בן שלוש מאות וחמישים שנה ותאמין לי שלא עשו
אותי באצבע. הספקתי לעבור הרבה עבודות בעיניים בחיי בכדי שאני
אלמד לא לסמוך על אף אחד. אני אומר לכם, אני בחיים לא אאמין
בשטויות האלו על אלים ועל ישויות קוסמיות עליונות."
מוג'ק חייך. "בג'יאן, אתה - אפילו אם פעם אחד מהאלים יהפוך
אותך לעז חלל מרחפת שמשתינה תה עם לימון וקוביות סוכר, גם אז
אתה לא תאמין שהוא קיים."
נימי צחק בקול מן התיאור הססגוני.
קורונה התאמצה לחשוב תחת השפעת האלכוהול הפריכילי ולבסוף פנתה
אל בג'יאן ואמרה: "בכל אופן, אם זה לא היה אל, מאיפה לעזאזל
שמעת את הקולות האלו וראית את האש הכחולה?"
"אה-הה. שאלה מצוינת קורונה", הוא ענה, "כפי שאתם יודעים, יש
לי מוח אנליטי מצוין וגם זיכרון אקסטרה-אורדינרי, ובעזרת שני
אלו, הבחנתי שבאותו זמן ענדתי על פרק ידי את מחשב הצמיד מקרין
ההולוגרמות הקטן והחמוד הזה שלי."
החבורה הביטה על המכשיר הענקי שהיה כרוך סביב פרק כף ידו של
הבירדג. היו לו אורות זוהרים ומסך מרצד, שאפילו לוויתן חלל (#)
חצי עיוור לא היה מפספס ממרחק קילומטר. בני החבורה ידעו כי
מצבו הכלכלי של בג'יאן היה גרוע ביותר מאז שהתגרש ובזבז את
כספו על ההנאות והפינוקים הרבים, אולם הם לא שיערו בנפשם שהוא
יתדרדר עד כדי קניית מחשב כף יד שנחשב כה עתיק ומסורבל אפילו
על כוכב כה פרימיטיבי מבחינה טכנולוגית כמו בופו.

(#) לוויתן החלל הוא יצור ענק המרחף בחלל בין הכוכבים ומתקיים
שם בעזרת אטמוספרה פנימית המצויה בבטנו. ראייתו חלשה במיוחד,
ויש טוענים כי קיים מין עיוור לחלוטין של ליוויתני חלל.

בג'יאן המשיך בסיפורו, מתעלם ממבטיהם התמהים. "המכשיר הזה
מקושר לרשת העולמית של הפדרציה וכך, כפי שאתם יודעים, אפשר
להתקשר אליי ולדבר אתי ויזואלית. אולם לחילופין, אפשר לנסות
ולהשתלט על המערכת, ולהשיג שליטה בהולוגרמות ובקולות של המחשב.
שנזכרתי בעובדה זו, החלטתי לנסות ולכבות את המכשיר."
"הודות למוחך העילאי", השלים אתו נימי, תוך כדי שהוא משתדל שלא
לגחך בקול.
"אוקיי, אז אתה צוחק עליי?" ענה בג'יאן, "תצחק על החבר שלך פה,
שבאמת האמין שמדובר באל אמיתי."
מו הרים את גבותיו בלאות לעומת הבירדג, והניד את ראשו מצד
לצד.
"בכל אופן, לאחר שכיביתי והדלקתי את המחשב מחדש, גיליתי שזה
היה חבר ישן שלי - טארבו, שניסה לעבוד עליי בעיניים בשביל
הכיף. אבל לאחר ששוחחנו קצת התברר לי שהיו בפיו גם חדשות
חשובות. הוא סיפר על שמועות שהופצו ברשת על החרפה רצינית
בקרבות כנגד הג'ירנאכסית בכל רחבי הפדרציה."
"רגע... היק", גיהק מו, "אתה אומר שהחבר שלך לא... היה... אל
בכלל?" הוא שאל. ניכר בו שהוא מושפע יתר על המידה מן האלכוהול
החייזרי החזק, שהיה נמזג לקיבתו במהירות מסוכנת של כארבעה
ליטרים לשעה.
לאחר מאבק מחשבתי בולט כנגד השפעת אותו השיכר עצמו, פנתה
קורונה לעבר הבירדג. "בג'י, יש לי שאלה. אתה דיברת על
'הג'ירנאבים' קבוצת הכדורגל, או על 'הג'ירנאכסים', יימח שמם,
החייזרים הרצחניים?"
"הג'ירנאכסים, הג'ירנאכסים. אני מדבר על המלחמה ולא על משחק
כדורגל ארור", אמר בג'י בכעס.
"רגע, תירגע," השיב נימי, "מה בדיוק החבר שלך אמר על החרפת
הקרבות? איזו התפתחות הייתה במלחמה?"
"אף אחד עדיין לא יודע בדיוק, אבל השמועות אומרות שזה הולך
להיות קרב גדול. יותר רציני מכל מה שקרה עד עכשיו. אגב, חבר
שלי טארבו הוא גאון טכנולוגי והוא אמר שהמחשב להקבלת הנתונים
שבנה חזה כי 'רק כוכב השחר הזועם יביא לניצחון במלחמה.'"
"כוכב השחר הזועם?" שאלה קורונה וכיווצה את גבותיה בתמיהה.
שתיקה שררה בין החברים והם הביטו לעבר בג'יאן בשאלה. האם דבר
ממשי כלשהו בעולם יכל להפסיק את המלחמה עקובת הדם בת עשרות
אלפי השנים?
"באמת שאין לי מושג על איזה כוכב הוא מדבר. הטלא-חלל שלו נהיה
בלתי זמין משום מה."
נימי הביט באחרים, ואחר שוב בבג'י. "מעניין. תגיד, אין לך שום
רמז ל-למה הקרב הקרוב הולך להיות קרב חשוב כל כך?"
בג'י ענה בהיסוס. "אני חושב שזה קשור לטכנולוגיה חדשה, שהחליטו
להשתמש בה בהפתעה. או משהו כזה..."
"רגע", עצר אותו מו בבלבול, "מי החליט להשתמש בטכנולוגיה
החדשה? הצד שלנו, או הצד שלהם?"
בג'י נראה מופתע בעצמו בעקבות השאלה. "אה... אני באמת לא יודע.
נראה לי שהצד שהמציא אותה. בכל אופן, אני חושב שאם יהיה משהו
רציני, החדשות הפדרטיביות ידווחו על כך מיד."
הייתה הפסקה קצרה בשיחה, שבה שלושה מבני החבורה נשאו עיניהם
לעבר הטרידיויזיה (#).
הכתבה ששודרה במכשיר דיווחה בכלל על התפתחות מפתיעה בתחום מדע
הקוסמטיקה היישר מאוניברסיטת 'עור תינוק', שבכוכב סיליקון
969.
הרביעי שבחבורה התבונן דווקא לכיוון אחר, ומצא שם, למורת רוחו,
דברים הרבה פחות נחמדים.
היה זה מו שהתבונן אל מחוץ לחלון ואמר: "תגידו אתם חושבים שזה
שחללית ג'ירנאכסית מעלה עשן טסה בחוסר יציבות לכיוון שלנו, זה
משהו רציני?"
"ואו, ואני חשבתי שאני שיכורה", נאנחה קורונה.
היא הסתכלה לעבר נימי, בג'יאן ומו, וראתה את לסתותיהם השמוטות
ואת הבעות פניהם ההמומות. היא הבינה בפתאומיות שמדובר בדבר מה
המהווה סכנה אמיתית.
קורונה נעמדה על רגליה האחוריות ונשענה עם רגליה הקדמיות על
השולחן. אז הביטה מעבר לראשו של מו לעבר החלון הקמור בצדו השני
של החדר.

(#) הטרידיויזיה היא טלוויזיה מיוחדת המראה תמונות בשלושה
מימדים בעזרת הולוגרמות.

עננים בצבע סגלגל כיסו את השמיים עד לקו האופק. הם התגלגלו
לעברם כמו ענני עשן ענקיים של הר געש שזה עתה התפרץ. שביל של
עשן שחור שהסתלסל מכיוון מזרח הסתיים בנקודה שחורה במרחק.
הייתה זו חללית כלשהי שהתקרבה לכיוונם. לפתע, נראה פיצוץ אדיר
בצדה של הנקודה. ממנו עפו ניצוצות וחתיכות קטנות יותר של
נקודה, שנפלו לכיוון הקרקע מתוכה.
"יש לך עיניים מצוינות, מו, זאת באמת חללית ג'ירנאכסית", אמר
נימי.
"הופה - זה לא טוב. היא ממשיכה לטוס לכיוון שלנו", אמר בג'י
תוך שהוא קם מכיסאו ותפס בידה של קורונה.
נימי קפץ מעל זנבו ונעמד על רגליו. "מו, אתה מספיק פיקח בשביל
להגיד לרגליים שלך להתחיל לברוח מהמקום המזורגג הזה?"
מו נעמד על רגליו והחל לרוץ בין השולחנות לצדו השני של החדר
לכיוון אולם הקזינו. "כן, אני חושב שהן עובדות מצוין. רגע,"
הוא הפנה לאחור את מבטו לעבר נימי בכעס. "אתה קראת למקום הזה
מזורגג, לדעתי האלכוהול פה מצוין."
"תשתוק ותכנס למגדלי החירום", צעק אליו נימי.
האחרים החלו דולקים בעקבותיו, תוך שהם צווחים בפחד וצועקים
משפטי אזהרה: "ברחו על נפשותיכם!" "חללית מתרסקת לבניין!"
בג'יאן הגיע ראשון לעבר הדלת השקופה של המגדל מלא האורות
הכחולים שניצב לצד טווס החלל. תפקיד המגדל היה נשיאת מאות
יצורים בשעת הפגזה אטומית היישר אל תוך מערכת תת קרקעית ענקית
של מנהרות מתחת לפני הכוכב. בג'יאן לחץ שוב ושוב על הכפתור של
הדלת אולם דבר לא קרה.
"מוכרחים לעוף מפה עכשיו", אמרה קורונה, "המגדל הזה פשוט לא
עובד."
"תראו את זה", הצביע נימי בידו לעבר הרחוב הומה היצורים.
מכוניות מעופפות מכל הגדלים והצורות החלו להתרסק אל הקרקע מן
השמיים ללא כל סיבה נראית לעין. מאות יצורים מפוחדים רצו
בפאניקה ברחובות וניסו להתחמק מכלי הרכב המתרסקים אל הכביש.
"משהו לא בסדר עם החשמל בכל העיר", צעק בג'יאן, "מוכרחים למצוא
מפלט אחר."
נימי הנהן בראשו ומשך את האדם ואת הזירדנזאקית אחריו לעבר
המסדרון. בג'יאן קיפץ בעקבותיו כאחוז תזזית. הוא ניסה למצוא
הסבר פיזיקלי לקריסת החשמל והמכונות ברחובות ובבניינים
שמסביבו.
לא היה נראה כאילו משהו פגע במכוניות המעופפות שהתרסקו כך סתם
לעבר הבניינים והחנויות. 'מדוע מערכות גיבוי החשמל המתוחכמות
לא נכנסו לפעולה?' בג'יאן היה אובד עצות. הוא יכל רק להמשיך
לקפץ בעקבות חבריו ולנסות לברוח מחללית הענק המתרסקת.
הם עברו בשבע שניות את כל אולם ההימורים הענק, תוך שהם קופצים
על שולחנות ועל ראשי המכונות. שומר הסף הבונטי הבחין אף הוא
בחללית המתקרבת והחל שואג ברמקולים בפאניקה. "ברחו על נפשותיכם
לכיוון אולמות הטורנירים. זוהי איננה אזעקת שווא, אני חוזר,
זוהי אזעקת אמת. עב"ם גדול הולך להתרסק באיזור החניונים בכניסה
הדרומית."
החבורה הספיקה לעבור כבר ארבעה אולמות הימורים גדולים.
הם פרצו למועדון הצ'אט, כשהם מפילים מחשבים ורהיטים בדרכם. אז
הצליחו לפלס דרכם בין היצורים הנמלטים עד למסדרון הרחב, שהוביל
לאיצטדיון קרבות הרובוטים הענקיים.
"בג'י", צרח מו, "מה כמות הנזק שיכולה לגרום חללית ג'ירנאכסית
ברוחב שני קילומטרים למבנה שכזה?"
בג'י צרח לו בחזרה: "בזווית ובמהירות הזאת של התרסקות היא
יכולה לחרוש בערך 14 עד 15 קילומטרים של מבני בטון ופלדה."
קורונה צווחה. "עברנו רק 500 מטר, אנחנו הולכים למות!"
"אל תדאגי, קורונה, יש לי רעיון", צעק בג'י תוך שהוא פורץ את
דלתות האיצטדיון ומנתר בקפיצות ענק במורד המדרגות לכיוונם של
כמה רובוטים ענקיים, שהיו נחים בסככותיהם בצד המערבי של
האיצטדיון.
"קלטתי אותך, בג'י. אני באה", היא צעקה ומשכה אחריה את מו.
הם רצו עד לקצה המושבים וקפצו אחד אחרי השני לתוך האיצטדיון.
אף אחד מהם לא שם לב לכך שמו הצליח להיתקל ברגל של עצמו וליפול
מן המושבים אל העפר על גבו מגובה של חמישה מטרים.
"בג'י", קראה קורונה, "אני מקווה שאתה יודע להפעיל את הרובוטים
האלה - הם לא כלי התחבורה היחידים באיזור, אתה יודע."
"לא, אני לא יודע להפעיל אותם, אני בסך הכול בונה אותם", צעק
אליה בג'י בציניות מופגנת.
15 שניות מאוחר יותר, בג'י וקורונה התיישבו בתוך תא בראשו של
רובוט אדום ענקי בעל טפרים ענקיים. נימי עסק בהפעלת הגנרטור
שהיה קבוע ברגלו השמאלית של הרובוט. בג'י הבחין לפתע בגופו
השכוב של מו ליד קיר המושבים. הוא צרח. "נימי, תוציא משם את מו
השיכור הזה."
נימי, שבדיוק הצליח להפעיל את המנועים של הרובוט, זינק במהירות
אדירה ודהר לכיוון מו, השכוב כשפניו לרצפה. הוא העמיס את מו על
גבו, וגילה כי עדיין נותרה בו רוח חיים. "יופי, אתה חי, תיש
זקן. עכשיו תחזיק חזק בצוואר שלי."
לפתע האדמה רעדה והוא נזקק לזנבו בכדי לייצב את עצמו שלא
ייפול.
"החללית פגעה באדמה", צעק בג'י ממרומי הרובוט.
מוג'ק גידף לתוך אוזנו של נימי. "לעזאזל, בקושי יש לך צוואר -
הליוס ארור."
בג'י העמיד את הרובוט על רגליו ופיקד עליו בעזרת מוטות הבקרה
לרוץ לכיוון קיר האיצטדיון השני. רעם אדיר החל להתגלגל
לכיוונם, והאדמה רעדה עתה ביתר עוצמה. נימי הגיע תוך חמש שניות
למהירות של 160 קמ"ש, ודהר לצדו השני של האיצטדיון בעקבות
הרובוט.
באותו הזמן, מו ספג צרור טלטלות הגונות שאילצו אותו להתנער
לגמרי מעלפונו. הוא הצליח להבחין בכך שבג'י שולט ברובוט וכבר
הגיע לקצה האיצטדיון לפניהם. הרובוט התכונן לטפס על קיר
המושבים. מוג'ק נופף בידו וצעק לו: "בירדג מטורף. חכה לנו,
חתיכת אגואיסט."
הרובוט הסתובב והתכופף במהירות, בדיוק בשביל לתפוס את נימי ומו
- שהתגלגלו לתוך ידו כפי שמתגלגל כדור נמוך לתוך כפפתו של תופס
במשחק בייסבול.
ידו של הרובוט זרקה אותם לתוך תא הבקרה ושניהם נפלו על רצפתו
ברעש גדול כשהם נחבטים במכשירים השונים ובמושבים.
קורונה קראה לבג'י: "נצטרך לטפס לתקרת הזכוכית ולשבור אותה."
"אין בעיה קפטן", הוא השיב לה בצעקה, ועבר בצעד את קיר
המושבים.
הרובוט טיפס על הקיר בעזרת הטפרים הגדולים שנשא על אצבעותיו,
ברכיו ורגליו. הוא הגיע לתקרת האיצטדיון, חבט בתקרה פעמיים
ושבר פתח יציאה דרך הבטון והזכוכית.
הוא משך את עצמו לגג המבנה בדיוק כשצדו השני של האיצטדיון נרמס
כולו בבת אחת בקול רעם אדיר שלווה בקולות פיצוצים עזים.
גוש אדיר של מתכת, עשן, אבק, אש וניצוצות התקרב לעברם
במהירות.
בג'י הצליח לקלוט במבט מהיר את המראה המבעית של החללית המתרסקת
מאחוריו. הוא פקד על הרובוט להתחיל בריצה מטורפת על גבי גגות
המבנה האדיר. תוך שנייה וחצי כל האיצטדיון נרמס מאחוריהם כמו
פרצופו חסר המזל של מנקה זירות היאבקות פריכילי שנקלע ברגע
מבעית ביותר מתחת לישבנו של מתאבק סומו בונטי שאיבד את שיווי
משקלו בקרב כנגד אלוף היקום במשקל כבד.
הרובוט רץ על שיפוע המבנה וקפץ אל גג המבנה הבא. עשרות ניצוצות
זוהרים ניתזו לאוויר תחת רגליו עם כל צעד שעשה.
נימי הספיק בינתיים להתיישב בכיסא המפעיל וצעק לבג'י: "אין לנו
מספיק מהירות, בג'י, הדבר הזה הולך לתפוס אותנו בערך בעוד 20
שניות."
בג'י הביט בטירוף לכל הכיוונים, מנסה למצוא דרך מילוט בשביל
הרובוט. במקומה הוא גילה מבנה בגובה 50 מטר לפניו, שאותו לא
יכל לעבור בקפיצה.
"חבר'ה, רק רציתי להגיד שאני... אוהב אתכם, לפני שהכול נגמר
ב'קווטש' אחד גדול", אמר נימי ביבבה חנוקה.
"רגע אחד", הכריז מו, כשהוא נתלה על מעקה התשקיף. הבעת פנים
מטופשת למדי הייתה מרוחה על פניו. "לא נוכל לשתות קצת אלכוהול
חייזרי משובח, לפני שאנחנו הולכים?"
הוא ליקק את שפתיו כשהצביע על מיכל מתכתי גדול בעל מכסה פלדה
אדיר, שעליו היה כתוב באותיות זוהרות 'אלכוהול פרוכילי -
זהירות סכנת התלקחות / התפוצצות.'
"מו, אתה גאון," קרא בג'י, "אנחנו רק צריכים פתיל והתותח הזה
יעיף אותנו מכאן לקיבינימט."
"אני לא רוצה להרוס לך," צעקה קורונה, "אבל הבגט הענקי הזה
הולך לרסק אותנו בעוד 10 שניות, ואתה רוצה לחפש עכשיו איזה
פתיל מזורגג?"
"מזורגג - כן, מזורגג", קרא בג'יאן בהתלהבות שנראתה לכולם
מטורפת לחלוטין. הוא כיוון את הרובוט אל המיכל וגרם לו לרוץ,
לזנק באוויר ולנחות עם ברכיו על מכסה הפלדה. אחר כך הוא הניף
את יד המכונה גבוה באוויר, וגרם לאצבע המורה של הרובוט להסתובב
כמקדחה סביב פרקה התחתון.
אז, הוא תקע בעוצמה את האצבע אל תוך מכסה הפלדה שתחתיו.
ניצוצות רבים ניתרו מן המתכת, עד אשר נקדח בה חור עד לצדה
השני.
באותו הרגע נשמע פיצוץ אדיר תחתיהם שנגרם כתגובה לניצוצות של
הקידוח, שנשרו לתוך החומר הרגיש בתוך המיכל הסגור.
בני החבורה נדבקו לכיסאותיהם, ומו נפל ונמרח על הרצפה.
הרובוט הענקי נורה לאוויר כשאצבעו תקועה במכסה. היה זה ממש כמו
לראות ליצן ענקי הלבוש בשריון ברזל, שהחליט, ברגע של טיפשות
טוטאלית, לירות עצמו מתוך תותח קרקס אל מעבר לשורת בנייני
עיר.
כשכמעט הגיעו באוויר לשיא הגובה, נזכר בג'י לצרוח פתאום: "ואל
תשכחו, חס וחלילה, לחגור חגורות!"
הבעת חרדה נסכה על פניו של מו. 'מאיפה לעזאזל אני אמצא חגורה
עכשיו?' הוא חשב. הוא הבחין שעל יד המקום שבו שכב על הרצפה,
התנופפו להם לאוויר כמה כבלים משוחררים מתוך פיר החשמל. הוא
תפס אותם במהירות וקשר אותם סביב מותניו בקשר כפול.
כאשר הרובוט הגיע לשיא הגובה, הם ראו שבג'י אכן הצליח לכוון
אותם רחוק קדימה, לעבר בניין גבוה. ועכשיו הם טסו באוויר כמעט
מעליו. הרובוט החל ליפול לעבר כמה צלחות לווין ענקיות שישבו על
ראש הבניין.
גג הבניין היה בעל שיפוע ארוך, שנמשך עד לתקרה השקופה של בריכת
הטורנירים התת מימיים.
בג'י הצליח להיפטר מהמכסה הענקי שהיה תקוע על אצבע הרובוט, אך
המחיר היה איבוד כל כף היד הימנית של הרובוט.
הוא ניסה לנחות על רגליו ולתפוס באנטנת תקשורת גדולה עם ידו
השמאלית של הרובוט, אך הוא פספס לחלוטין ונפל בחבטה אדירה עם
ישבנה של המכונה לתוך צלחת לווין ענקית, שנעקרה ממקומה והחלה
מחליקה בפראות לכיוון גג הזכוכית של בריכת הטורנירים.
למרות שמוג'ק השיכור קיבל את המכה החזקה מכולם, הוא צעק
בהתלהבות: "איזה כיף. לא התגלשתי במגלשה מאז שהייתי בגן."
בג'י צרח משהו שנשמע כמו "אני לא יודע לשחות לעזאזל!"
כאשר הם פגעו במעקה הבטון, שנמצא בקצה הבניין, הרובוט קיבל מכה
אדירה וקיפץ לאוויר, ואז הם שמעו את נימי צועק מעליהם: "אני לא
יודע לעוף לעזאזל!"
חגורת הבטיחות שלו התנפנפה מהמושב אל האוויר... היא הייתה
מקולקלת.
הרובוט ונימי נפלו מטה דרך תקרת הזכוכית, שנשברה למיליון חלקים
קטנים בקול נפץ רם.
נימי נפל לצדו של הרובוט, ושבר חור קטן משלו בתקרת הזכוכית.
הרובוט צלל לתוך בריכת המים העמוקים ב'ספלאש' אדיר, שיצר גל
בגובה ארבע וחצי מטרים. הרובוט שקע עד לרצפת הבריכה, ונימי צלל
אחריו מבלי לעצור אפילו בכדי למלא את ריאותיו אוויר.
הוא נעזר בזנבו בכדי לצלול במהירות לכיוון ראשו של הרובוט.
בתוך תא הפיקוד, הוא ראה שבג'י וכולם איבדו את הכרתם. הוא
התיישב ליד בג'י ותפס בהגאים.
תוך שלוש שניות הוא הצליח להעמיד את הרובוט על רגליו, והחל
להוליכו בתוך המים לכיוון השיפוע היוצא מן המים.
הרובוט המשיך ללכת עד שהראש שלו יצא מן המים. נימי עזב את ידית
הפיקוד, ופנה להציל את בני החבורה, תוך שהוא לוגם כמה שאיפות
אוויר קריטיות בשביל עצמו.
הוא נתן לקורונה שתי סטירות, בכדי שתצא מעלפונה. הוא ידע כי
היא אמפיבית ואינה מסוגלת לטבוע במים.
כשיצאה מעלפונה, היא פנתה במהירות להנשים את מו ולהוציא את
המים מריאותיו. נימי תפס את רגלי הקנגורו של בג'י והתחיל לדחוף
ולמשוך אותן נגד חזו, כאילו היו ידיות של משאבת מים. בערך רבע
ליטר מים השפריצו מפיו של בג'י, לפני שהחל להשתעל בכבדות והקיא
עוד מים מריאותיו.
"אני מוציא אותנו מכאן!" צעק נימי, כאשר הרעם האדיר של סילוני
החללית הג'ירנאכסית מאחוריהם ליווה את מילותיו.
הרובוט הענקי יצא מן המים, נוטף כולו, והחל לרוץ לכיוון
היציאה. הוא בעט בפראות בדלת הגדולה ופרץ החוצה מן המבנה אל
הפארק הפתוח של גן העיר. אז החל לרוץ קדימה תוך שהוא רומס עצים
שלמים תחת רגליו.
בדיוק מאחוריהם, הם ראו את הסיגר הענקי מרטש את המבנה האחרון
של פאב הפטיש, וממשיך בשעטה לעברם. סילוניו האדירים המשיכו
לדחוף אותו קדימה בעוצמה.
"סוף-סוף אפשר לראות את הכיוון של החללית", קרא בג'י, "תתחיל
לכוון את הרובוט לשעה 10:00, נימי."
נימי משך בהגאים והרובוט החל לסטות שמאלה במרוצתו.
ענן האבק החל להשיג אותם כשהגיעו לבתים הראשונים של העיר.
לפתע הבחין מו בזקן היושב על ספסל בפתח הגן, ומקלף פרי חייזרי
דמוי בננה שנקראה גשפונקלה להנאתו.
"היי, זה נראה כמו סבא שלי", הוא צרח, והצביע קדימה.
"בג'י, אתה מוכרח לאסוף אותו, אחרת הוא בטוח ייהרג."
"מה? על מה אתה מדבר לעזאזל, אנחנו בעצמנו הולכים למות."
מו זינק אל כיסא הפיקוד, דחף את נימי הצדה, ותפס בהגאים. הוא
פיקד על הרובוט להאט את הריצה, בכדי להתכופף ולעקור את הספסל
ממקומו ביחד עם הזקן.
הזקן נאחז בספסל בכל כוחו.
קורונה, נימי ובג'יאן פצחו כולם במבול של צעקות בהלה היסטריות
וקללות בלתי מובנות. אך מו רק צעק לעבר הזקן תוך שבג'י דוחף
אותו הצדה, ותופס שוב בהגאים: "סבא, זה אני, מוג'ק, הנכד שלך,
מצטער על כל זה אבל עב"מ ענקי הולך למעוך את כולנו."
קשה היה לשמוע את קולו של הזקן שהיטלטל בפראות בידו של הרובוט
והאוויר ברח מריאותיו לסירוגין, אולם מו הצליח להבין את
צעקותיו.
"נכד מטורף... תוריד אותי מיד או שאתה... מנושל מהירושה."
"אבל סבא", צעק מו, "אין לנו זמן, הדבר הזה הולך למעוך אותנו
כמו בננה בשלה באביב, תחת גלגלי דחפור ענק."
"אמרתי לך שתוריד אותי מיד... יש לי מקלט אטומי ישן מתחת לחנות
שלי... אני הול..."
"שמעתם את זה?" צעק מוג'ק, "לסבא שלי יש מקלט אטומי ישן אנחנו
נצא מזה חיים אחרי הכול."
"באיזה רחוב זה?" צרחה קורונה בשאלה.
"באיזה רחוב זה סבא?" צעק מו.
"זה ברחוב פיורד 14, יא נכד... שלא בא לבקר... אף פעם את...
הס..."
מו צעק: "זה ברחוב פיורד 14 הנה, תטפס על הבניינים שמשמאל."
הרובוט החל לזנק על ראשי בניינים בתוך ענני האבק הענקיים
שהתערבלו ועטפו אותם מכל הכיוונים.
"הנה זה שם... קדימה", צעק הסבא בהתרגשות. בג'י קפץ מן הבניין
אל הכביש והחל לבעוט בכלי רכב ריקים שהפריעו לו במנוסתו.
הם הגיעו לפיורד 14, והרובוט הניח את הסבא והספסל על הרצפה.
החבורה קפצה במהירות מראש הרובוט. הזקן פתח את דלת חנות כלי
הנשק במהירות וצעק בקול: "מהר - למדרגות!"
נימי עבר אחרון דרך פתח הדלת, וראה מאחוריו בחטף קטע קטן מגוף
הספינה הבוערת והמרוסקת, כשהוא דורס שורת בניינים אחת מאחוריהם
ומעיף את הרובוט לכיוונו.
הוא הספיק לנתר לעבר גרם המדרגות ביעף ולהתגלגל עד לתחתיתו
בדיוק כאשר הבניין התרסק לחצץ. תקרת מסדרון המדרגות כולה, נפלה
על ראשו.





פרק שלישי
מחסן הנשק של דוג'ר - החלטה גורלית


"אתם חושבים שהוא נהרג?" שאלה קורונה בדאגה, כשהיא מביטה לעבר
דלת הפלדה האדירה שסגרה על המקלט האטומי.
"ר... ר... ראיתי את התקרה... נופלת על הראש שלו", גמגם מו
בעיניים דומעות. הוא סמך על כך שאף אחד לא יכול לראות את
דמעותיו בשל החשיכה.
"טוב... עברה כבר רבע שעה, והחללית כבר נעצרה מזמן שם למעלה",
אמר בג'יאן, "כדאי שנפרוץ את הדלת, ונראה אם הוא עדיין
בחיים."
"קחו אחד מרובי הלייזר שלי, איפשהו שם בפינה", אמר הסבא.
"אה... אנחנו לא יכולים לראות כלום בחושך, דוג'ר, יש אולי
למישהו מצית?" שאל מו בהיסוס, כי ידע שחבריו אינם מעשנים בדרך
כלל.
"לא", אמר בג'י, "אבל אני יכול להשתמש בראיית הסונאר שלי...
כסו לשנייה את האוזניים, זה קול שלא נעים כל כך לשמוע."
הם כיסו את אוזניהם והסבא כיבה את מכשיר השמיעה שלו. בג'י חיפש
בחדר בראיית הסונאר שלו חפצים בגודל של רובה לייזר.
הוא מישש כמה בולי עץ להסקה וגם כמה כריות סבתא ישנות, עד שמצא
כלי נשק כלשהו מפלדה. במאה הזו, רוב כלי הנשק השתמשו בלייזר או
בפלאזמה, ולכן בג'י נזקק לסוללה.
הוא "ראה" קוביית מתכת בגודל המתאים, ודחף אותה לתא המחסנית.
לאחר מכן, הוא משך את ידית עוצמת הירי לעבר מידת פליטת האנרגיה
המינימלית, וכיוון את הנשק לעבר גזיר עץ, שמישש כבר קודם לכן
בחיפושיו.
קרן לייזר אדומה האירה את החדר והדליקה אש בקצה גזיר העץ.
לשמחתו, הרובה עבד.
בג'י הדליק בעזרת הרובה עוד מקלות, והושיט אותם לאחרים. "הנה,
יש לנו לפידים עכשיו."
היצורים נטלו את הלפידים ופנו לעבר הדלת.
"אין סיכוי שהיא תיפתח ככה סתם, עם כל הלחץ של ההריסות מהצד
השני", העירה קורונה.
"אני חושב שאת צודקת", אמר בג'י והתקדם לעבר הדלת.
"אין בעיה," אמר לאחר התבוננות מהירה בצירים, "אני אמיס את
הצירים בעזרת הלייזר, והדלת תיפול פנימה. מה אתם אומרים?"
"מוסכם עליי", קרא מו, וזז שני צעדים אחורה.
האחרים עשו כמותו במהירות. בג'י הפעיל את הלייזר והמיס את הציר
התחתון של הדלת. לאחר מכן, הוא ירה בציר העליון, והדלת נפלה
פנימה יחד עם ערימה של עפר, טיח ושברי לבנים.
היה שם חשוך לגמרי, והם הבינו שהיציאה במדרגות נחסמה לגמרי
בקומת הקרקע מעליהם.
"תביאו את הלפידים. יש פה משהו שנראה כמו קצה הזנב של נימי",
אמרה קורונה וטיפסה על ערימת העפר במהירות.
הם החלו חופרים בחפזה בעזרת ידיהם ובעזרת קרשים שמצאו במחסן.
אט אט, התגלה גוש מתכתי גדול מתחת לערימה.
הם המשיכו לחפור עד שמוג'ק צעק: "אני לא מאמין, אלה הפנים של
נימי!"

הם פנו להביט תחתיו, ואכן ראו את פניו של נימי ניבטות אליהם
מתוך העפר, עשויות מתכת מוצקה, ומחזירות אליהם את השתקפות
אורות הלפידים.
"מה לעזאזל קורה פה?" שאלה קורונה בפחד.
"איך יכולתי לשכוח", אמר פתאום בג'י בצרידות, "למדתי על זה
בשיעור ביולוגיה אוניברסלית..."
הוא כחכח בגרונו. "יש להליוסים יכולת לשנות את מבנה רקמותיהם
עד שיהיו עמידות ללחץ עצום. הדבר דורש אנרגיה אדירה, והם
יכולים להיהרג רק מהניסיון לעשות זאת. אבל ההליוס הזה פה היה
נהרג - אם הוא לא היה עושה זאת. אני צריך שתביאו לי מים."
הזקן פתח את כיס מעילו והוציא מתוכו בקבוק מים מינרליים. "זה
בסדר?" הוא שאל.
"כן, זה מצוין, תודה", אמר בג'י.
הוא פתח את בקבוק המים ושפך את מחצית תוכנו על פניו של נימי.
הם הביטו בציפייה במשך דקה, עד שנראו סדקים קטנים במתכת שעטפה
את פני ההליוס.
לפתע, הפנים כולן זזו, וקליפות עבות של מתכת נשברו מעליהן.
נימי לקח שאיפה אדירה של אוויר לריאותיו, ואחר השתעל כששביבי
מתכת מנצנצים עפים החוצה מתוך פיו.
"זאת הפעם השנייה היום, שאני כמעט נחנק למוות", הצליח להגיד
בקושי, משום שמשקל העפר לחץ בחזקה על ריאותיו.

הם הצליחו לחלץ את כל גופו של נימי מערימת ההריסות רק עשר דקות
מאוחר יותר.
נימי הגדול והחזק נהיה יותר קטן, צנום ומסכן. נראה היה כאילו
קומתו התנמכה.
"מה תאמרו? שרדתי את מבחן גוף הברזל. זה אומר, שאני הליוס אש
עכשיו", אמר נימי בהתלהבות גדולה.
"מה זאת אומרת הליוס אש?" שאלה קורונה בסקרנות.
"טוב..." השיב לה נימי, "הליוסי אש הם מגני המלכים. כאשר פורצת
מלחמה, האמיצים מבני ההליוס מנסים להפוך את גופם לדמוי פלדה.
אלו ששורדים נהיים מגני המלכים, משום שגופם משתנה והפוטנציאל
של כוחם ומיומנויותיהם גדל במידה מסוימת. ולכן הם נחשבים
להליוסים מפותחים."
"עכשיו לא אוכל לטעון שאתה טיפוס ברברי ולא מפותח", אמרה
קורונה וצחקה בכדי לעודדו.
הזקן הסתכל בנימי ושאל אותו בספקנות: "תשמע, אני לא מכיר אותך
בכלל... אבל שם למעלה, ראיתי אותך, ונראית הרבה יותר מלא
וחסון. עכשיו אתה נראה ממש כמוני - איש זקן, צנום וחלש. האם זה
מה שנקרא אצלכם שיפור פוטנציאל הכוח והמיומנות?"
"באופן מוזר, כן", השיב נימי, "הגוף שלי יפצה עם הזמן על כל
התאים שעברו שינוי, ובנוסף התאים שלי למדו כיצד להפוך את עצמם
ליותר חזקים, גמישים ומותאמים ללחץ. המחקרים שלנו הראו גם שתאי
המוח יכולים לקבל אפיקי התפתחות חדשים בעקבות הצלחה במבחן
הברזל."
"אם כך, אני מאחל לעצמי גם מבחן ברזל שכזה, משום שלא נותרו לי,
ממילא, עוד שנים רבות להתחזק ביקום הזה", השיב הזקן.
נימי חייך אליו חיוך עקום, ואמר: "בשביל התפתחות כזאת קטנה, לא
שווה לך בחיים לעבור את הכאבים שעברו עלי לפני חצי שעה."
"כל מה שהיה יכול לחזק אותי, או להאריך את חיי, הייתי מסתכן
בו", השיב הזקן, כאילו היה הדבר ברור מאליו ולא ניתן כלל
לוויכוח.
"סבא, על מה אתה מדבר בכלל", התרגז מו, "אתה רק בן 220. יש לך
עוד 30 עד 40 שנה לחיות וליהנות (#). אז תפסיק לחשוב על המוות
ועל שטויות אחרות שבמילא לא יועילו לך. תהנה מהחיים עכשיו."

(#) בני האדם חיו בתקופה זו כ-250 שנה עקב העיבודים הגנטיים
הרבים שעברו.

"טוב, נכד נחמד שלי. אמנם אתה שיכור כלוט, אבל אולי אתה צודק.
אני באמת צריך ללמוד ליהנות מן הזמן."
בג'י שם לב לכך כך כי הוא שכח לגמרי את מצב הביש שבו נמצאו.
"טוב, חבר'ה, בואו נחזור למציאות לרגע. איך יוצאים מהמקום
הארור הזה?"
הזקן השיב לו כעבור כמה שניות. "זהו מקלט אטומי, הדרך היחידה
לצאת... היא הדרך שבה נכנסנו."
"אם כך, נצטרך לפלס דרכנו דרך ההריסות", השיבה לו קורונה והחלה
לטפס במעלה גרם ההריסות.
"הדבר השני שנצטרך לעשותו", המשיך הזקן, "הוא לחפש כל
ג'ירנאכסי ניצול שנוכל למצוא בסביבה."
שקט השתרר בין היצורים. כולם הביטו בזקן בשאלה.
"כן, כן", הוא המשיך, "ניסיון החיים והקרבות שלי לימדו אותי
משהו על הג'ירנאכסים... רחם על חייו של אחד מהם, ובתמורה תגיע
לגן עדן."
תמיהה נסכה על פניהם של האחרים בזמן שהם ניסו להבין את ההיגיון
שבמשפט האחרון.
"הבעיה היחידה, היא - שכנראה תגיע לשם... במהירות מסחררת",
סיים הזקן את המשפט וצחק.
מוג'ק ונימי צחקו אחריו, אולם בג'יאן וקורונה רק חייכו חיוכים
קטנים ומאולצים.
כמו כולם - גם הם שמעו את הסיפורים על אכזריותו הגדולה של העם
הג'ירנאכסי.
"רגע אחד", קפץ בג'י, "זוהי כלל לא האחריות שלנו, למה שדווקא
אנחנו נחסל את כל הג'ירנאכסים בסביבה, ונסתכן בכך שנומת
בעינויי תופת בידי המפלצות האלו?"
"תסתכל סביבך", השיב הזקן, "זוהי חנות כלי הנשק הטובה ביותר
בכל העיר. החנות עצמה נהרסה לגמרי ביחד עם מחסן הרובוטים
הלוחמים - אבל כלי הנשק היקרים באמת נמצאים פה למטה במחסן.
למרות שהרמה הטכנולוגית של בניית הנשקים האלו אבדה ונמצאה
פעמים רבות כל כך בעבר בעקבות כל מלחמות האטום שעברנו - אנחנו
עדיין בעלי האמצעים החזקים ביותר באיזור להילחם בממזרים האלו.
בנוסף, אם לא נגן על עצמנו, היה בטוח שאף ג'ירונאכסי לא יגן
עלינו..."
"בעצם, אולי הוא יגן עלינו מפני ג'ירנאכסי אחר בתור הארוחה
היומית שלו", השלים נימי את משפטו של הזקן בחיוך.
"מה עם כוחות הביטחון של העיר?" שאלה קורונה, "למה שהם לא
יטפלו בבעיה?"
מו פלט נחרה עצבנית והשיב לה: "החייזרים זוללי השוחד האלו?
קורונה, את יודעת שכל העיר הזאת מושחתת, וזה כולל את המשטרה.
אני אתפלא מאוד אם אפילו מאתיים שוטרים עלובים יעמידו את חייהם
בסכנה, בשביל להגן על תושבי העיר הזאת."
נימי נעמד על רגליו. "שכחנו את כוח הפדרציה. מו, תוך כמה זמן
לדעתך הם יוכלו להגיע לפה, ולטהר את העיר?"
"בדרך כלל הדבר היה לוקח כשלושה ימי טיסה מהמוצב הקרוב ביותר
של הפדרציה... אך חוששני שהקרבות הגדולים שפרצו כעת יעסיקו
יותר את כוח הפדרציה. אני מקווה מאוד שהם בכלל ישימו לב למה
שקרה פה."
"טוב, אז כולנו מסכימים לפחות על כך שעלינו לפחות להצטייד
בנשקים בכדי להגן על עצמנו", אמר מוג'ק בעצבנות.
מבטו סקר את עיניהם של היצורים בחדר.
"מה יש לנו להפסיד?" אמרה קורונה, "חוץ מזה, הנשקים הם מתנות.
נכון, דוד סנטה-קלאוס?" היא קרצה לזקן.
"קוראים לי דוג'ר - וכן... כל הנשקים, כולל היקרים ביותר, הם
בחינם. אחרי הכול אתם הולכים להגן גם עליי, לא?"
"דוג'ר אתה גדול", אמר בג'י, "אולי יש לך תותח פוטונים ופלזמה
עצורה במחסן? אני אהיה מאוד שמח לקבל אחד כזה."
"כן, אבל יש לי רק אחד. הוא נמצא בארגז עם המכסה הכחול שם",
הוא הצביע לעבר עומק החדר.
"סבא, סבא", קפץ מו, "אני רוצה את קרן המוות שאף פעם לא נתת לי
לגעת בה כשהייתי קטן."
"טוב, מאז נהפכת כבר לטייס קרב, לא? רק תיזהר כשאתה מכוון
אותה, מו, היא מצליחה להמיס סגסוגות מתכת עילאיות בקלות
מפחידה."
"אני מבטיח, סבא, רק איפה היא?"
"אני חושב שעדיף שנחכה עד שתהיה יותר פיקח בשביל להשתמש בנשק,
מו. וחוץ מזה, השם המקצועי של קרן המוות הוא
ה-KINANGRNSHKDN32."
"קרן המוות - כמו שאמרתי..." נהם מוג'ק בעצבנות, "אפשר למות
מלנסות ולבטא את השם הזה."
"תגיד, דוג'ר", אמר נימי, וצעד קדימה בחולשה ניכרת, "אני מת
מרעב, אולי יש לך אוכל ושתייה במקום הזה?"
דוג'ר השיב לו בחיוך. "נערי... המקלט הזה מוכן למלחמה אטומית
וכמות האוכל פה מספיקה ל-12 שנים בשביל ארבעה יצורים. אכול כפי
יכולתך, הליוס מצומק שלי, ואל תתבייש."
קורונה צעקה ממעלה ערמת העפר. "חבר'ה, אני צריכה עזרה פה
בחפירות, תעזבו לרגע את הצעצועים שלכם ובואו לעזור לי."
נימי, בג'י ומוג'ק ניגשו לעזרתה בחוסר רצון מופגן.
הם חפרו דרך ההריסות כלפי מעלה במשך 20 דקות. אז ידו של נימי
נתקלה במתכת חזקה מעליו, שאותה לא יכל לשבור או להזיז.
בג'י פסק בהתרגשות: "זוהי סגסוגת מתכות שיוצרה בטכנולוגיה
ג'ירונאכסית."
"רק רגע..." עצרה קורונה את נשימתה, "אתה רוצה להגיד לי
שהחללית הג'ירונאכסית חונה ממש מעלינו?"
הזקן העביר את אצבעו בפליאה וביראה על גבי הפיתוחים המוזרים
שכיסו את המתכת החייזרית.
בג'יאן כחכח בגרונו. "כן... אני סבור שאכן, זהו המצב."
קורונה כמעט חטפה התקף לב.
בג'יאן דרך את רובה הפוטונים שלו במהירות, והביט לעבר המתכת
הג'ירנאכסית כאילו ג'ירנאכס רעב הולך לפרוץ בכל רגע דרך המתכת,
ולזנק לעבר ראשו.
מוג'ק סטר לעצמו על שתי הלחיים ושפך על עצמו כוס מים. "מוכרח
להתפקח מהר..." הוא חזר ואמר כמה פעמים כאילו היה במילים עצמן
כוח קסם שיעזור לו להתגבר על השפעת האלכוהול החזקה.
נימי לבדו התעלם מן הממצא המרעיש, והמשיך לטרוף קרקרים, שעועית
ובשר משומר במהירות גוברת ובלעיסות רעשנית.
מבטם התמה של בני החבורה ננעץ בהליוס בביקורת על התעלמותו
המוחלטת מן התגלית המרעישה.
נימי הביט לעברם והצליח לפלוט בין הלעיסות והנגיסות הרעבתניות.
"לא הולכים לקרב על בטן ריקה. על מה אתם מסתכלים? רוצים ביס?"

לאחר כמה דקות הזקן נעמד מול בני החבורה ודיבר נמרצות: "טוב,
אני הייתי פעם מורה קרב-רב, והייתי רוצה לנהל את ההתקפה הזאת
ברשותכם."
"יש לו גם שלושה פרסי הצטיינות בקרבות מתחרויות עולם", הוסיף
מוג'ק בגאווה.
נימי גירד באפו ודיבר: "אני מאמין שכולנו קיבלנו השכלה קרבית
בין-אישית בתיכון, אבל אני לא חושב שמישהו מאתנו מתקרב לרמה של
מורה בקרבות חיילי קרקע כמו דוג'ר. אני למשל מאומן רק
בסימולאטורים של קרבות רקסוקונים (#) אבל פה לצערי אין לי שום
חיה ענקית שתציית לפקודותיי."
"מה אתך בג'י?" שאל הזקן, "האם עסקת בקרבות ב-250 השנים
האחרונות?"
בג'יאן הביט לעבר התקרה כאילו הוקרן שם סרט חייו.
"הקרבות האחרונים שהשתתפתי בהם היו קרבות הרובוטים של 61
בפומוס. אך עד לפני שבע שנים נהגתי לשחק בסימולאטורים של
טקטיקה במבנה סגור, ובנוסף לקחתי שיעורי קרב קפא"פ מתקדם בגולה
מתפוצצת, כך שעוד לא שכחתי את מלאכת המלחמה עדיין."
"מה אתך, קורונה?" שאל רוגר.
קורונה חייכה חיוך ביישני: "מה כבר פסיכולוגית יודעת על
מלחמה..."
"לא עברת אימונים בבית הספר בנושא?" הכה דוג'ר על רקתו
בייאוש.

(#) הרקסוקונים הם יצורים שנוצרו בעקבות ניסיון גנטי אדיר
מימדים ליצור מפלצת הדומה לדרקון המיתולוגי וגם לטירקס.

"ובכן, האימונים מהתיכון על קרבות קפא"פ בנשקי מוט וסכינים
עדין טריים בזיכרון שלי. וקרבות ירי... ובכן, אמנם נחשבתי
לצלפת של הכיתה, אבל מעולם לא אהבתי את זה."
דוג'ר הניד בראשו באומללות. "טוב, זה מה יש... יאללה - נתחיל."
הוא לקח דף ועט, התיישב על הרצפה, ושרטט כמה צורות של מבנים
וחצים על הדף.
בני החבורה התבוננו בעניין בדף שעל הרצפה.
"התוכנית שחשבתי עליה עד עכשיו היא זריקת פצצות ורקטות לכל אחד
מהאולמות שבספינה מעלינו, לאחר מכן כניסה לאולמות ווידוא הריגה
של כל אחד מטורפי האדם האלו. אפשר לשלוח לחלק מהחדרים מישהו עם
חליפת הסוואה בכדי שידווח לנו מה המצב בו - בכדי לחסוך
בתחמושת. קירות דקים נפרוץ בעזרת קרן המוות, בכדי לוודא שאין
מאחוריהם אויבים. בפינות החדרים ובצדי הכניסה, השתמשו בנשקים
הקלים לאבטחתם. לפני שנכנסים לחדר אני רוצה כדור לכל פינה. אם
נתקלתם בפירים צרים תחתונים - זרקו אליהם רימונים. אל פירים
צדדיים ועליונים - חברו עכבישים רובוטיים מתפוצצים. הפעילו
אותם לאחר חצי דקה, אחרי שיעברו מרחק מה."
בני החבורה הנהנו בראשיהם לסמן כי הבינו הכול עד עתה.
"נימי, לך יש יכולת טיפוס אדירה, נכון?"
"כן", ענה נימי, "אך דיוק היריות שלי קטן תוך כדי טיפוס."
"זה לא נורא", ענה הזקן, "אתה תאבטח אותנו מלמעלה כאשר ניכנס
לחדרים."
"בנוסף, לא נשתמש בפנסים. אני ומו נשתמש במכשיר ראיית לילה.
בג'י ישתמש בסונאר שלו בתדירויות נמוכות, ונימי - אתה תשתמש
בראיית החום שלך. קורונה אמנם ניחנת בחוש ריח פנומנלי, אף
בנוסף לזה, אני מצרף לך את משקף ראיית הלילה החד עיני הזה",
הוא הושיט לה משקף דק שהבריק בצבע סגול.
"ברור שכל חדר חדש שנכנס אליו, ננסה לשתק בו בעדיפות ראשונה את
מקורות האור או כל מקור אחר של גלי אנרגיה אחרים שנבחין בהם
בקולטני/מנטרלי האנרגיה המיוחדים שאחלק לכם עוד מעט... יש
למישהו הצעות נוספות?"
"כן", הרים בג'י את ידו, "אני מציע שנחזור על ארבעת תרגילי
הפשיטה שכולנו למדנו בתיכון... פה בחדר הזה, על יבש."
"ההצעה התקבלה", אמר הזקן, "עוד הצעות או שאלות?"
"כן, לי יש שאלה", התמתחה קורונה במקומה, "מישהו זוכר אילו
סוגים של התקפות יש לג'ירנאכסים בכלל?"
"כן, אני מכיר את כולן", עיניו של מוג'ק נצצו נוכח ההזדמנות
להשוויץ בידע המקצועי שלו. "יש להם את כל סוגי ההתקפות של
כוחות הפדרציה, אך בנוסף לכך הם יכולים לנתב אנרגיות שונות
לצורות ולדרכי תנועה מורכבות, ולהמיר בין סוג אחד של אנרגיה
למשנהו עם הגבלות על הכוח הגרעיני החזק. והדבר השני שמיוחד
אצלם הוא ניסיונות לבלבל ולהטעות את החושים השונים."
"אה, כן, נזכרתי", צהלה קורונה, "את האנרגיה מנטרלים קולטני
האנרגיה שיכולים לבטל התקפות אנרגיה מתפרצות. ואת ניסיונות
ההטעיה שלהם אנו מבטלים בכך שאנו יורים במקורות של הגלים שאנו
קולטים. ובנוסף אין להתייחס לטעם, לריח ולתחושות לא הגיוניות
כלשהן שאנחנו מרגישים."
"אה הה!" כיווץ נימי את גבותיו לעומתה, "שכחת שני חושים
חשובים, קורונה."
"באמת?" היא שאלה בנימה עצובה במקצת.
"כן, שכחת את נטרול השמיעה ואת השפעות הגזים."
"אה, נו, זה ברור מאליו", היא אמרה בזלזול מה, "את הגזים
מנטרלים בעזרת מסיכות אב"כ מתיק הלוחם, ואת התקפות השמיעה
מנטרלים בעזרת רמקולים מנטרלי ויברציות שקבועים ביחד עם ערכת
קולטני/מנטרלי האנרגיה שנענוד על פרקי ידינו."
"טוב, נמאס לי מכל קשקושי השפה המקצועית הזאת", אמר הזקן,
"הגיע הזמן לכסח קצת תחת חייזרי."
מוג'ק ונימי חייכו מאוזן לאוזן.
בפניהם של בג'יאן וקורונה, לעומת זאת, ניכרו הרבה פחות ציפייה
והתלהבות מן הקרב הממשמש ובא.
כעבור עשרים דקות נוספות, החבורה הייתה מצוידת בנשקים
ובשריונות, שעיטרו את גופם מכף רגל ועד ראש. דוג'ר הספיק
להעביר להם אימון בסיסי על ארבע צורות התקיפה במבנה סגור.
"זכרו", הוא אמר, "המטרה העיקרית שלנו היא לצאת מכל העסק הזה
בחיים."
האחרים הנהנו בהסכמה רבה לשמע משפט זה.
דוג'ר חיזק את אחיזתו באקדח הלייזר השש-קני שלו. על ראשו נחו
משקפי ראיית הלילה עוקבי האישונים שפיקדו ישירות על מערכת
הכוונון המגנטית בקצה אקדח הלייזר שלו. השריון שעטה היה שריון
אלקטרו-מכאני קל שהעצים את כוחו פי שלושה, יירט מבעוד מועד
והחליק לאורך חריצים שבצדדיו קליעים, והגן עליו אף בפני אש,
חשמל וכפור.

מוג'ק עטה על גופו חליפה דומה, והחזיק בידו את רובה קרן המוות.
היה זה רובה לייזר ייחודי ששילב באופן מושלם בתוכו את הגלים
האלקטרו-מגנטיים שירה. הוא חגר לגבו סכין גדולה, שחוברה למוט
ארוך, שמולא בחומר נוזלי דליק. שמו המתחרז של כלי נשק זה -
'הכילף השורף', שעשע את מוג'ק קלות.

בג'יאן עסק אף הוא בשעשוע משלו. הוא הדליק וכיבה לסירוגין את
שריון ההסוואה שלבש, כשהוא משנה את תנוחת גופו למצבים מצחיקים
ומעווה את פניו אל מול המראה. מסכים פלסטיים מחוזקים, מצלמות,
מיקרו-מעבדים וחיישני מרחב, זמן וסביבה עטפו את השריון מכל
צדדיו. פעולתם המשולבת של כל אלו צילמה את המתרחש מכל צדדיו של
השריון ושידרה אותו לכל המסכים שעל צדדיו הנגדיים. לאחר עיבוד
התוכנות המהיר של המעבדים, היה נראה כאילו בג'י מופיע ונעלם
מתוך האוויר בתנוחות מוזרות ומעוררות פלצות.
"תפסיק עם זה", אמרה קורונה, ונופפה לעברו בפטיש מלחמה דוקרני
שחובר לשני מיכלי סמים. היא עטתה על גבה שריון זירדנזאקי
מתכתי, משגר טילים, ורובה לייזר.
"תיזהרי עם מה שאת מנפנפת שם", קרא דוג'ר, "זהו פטיש האיש
המסומם. אני אפילו לא רוצה לתאר לעצמי איך יתנהג הבירדג המוזר
הזה תחת השפעת סמים..."
בג'י חייך כלפי קורונה, טפח על רובה הפלזמה והפוטונים שלבש תחת
חגורתו, ונופף בבולה המורעלת שאחז בידו השנייה מבלי משים.
"קורונה, תפסיקי לשחק עם זה! את לא יודעת שסמים מוחקים אותך
מהחיים!" הוא אמר ונעלם פעם נוספת.

נימי אחז בארבע ידיו - אקדח לייזר, רובה רימונים מנטרים, מכונת
ירייה וחרב כפור שהעלתה אדי קרח יבש לאוויר.
"אפילו לי אין מספיק ידיים בשביל כל זה", הוא אמר למוג'ק
בחיוך.
תיק הגב שלו היה מלא ברובו בקופסאות שימורים, אולם נימי הצליח
לתחוב לתוכו גם חבל ארוך שאתו תכנן לעזור לאחרים לטפס אל תוך
הספינה שמעליהם.

בני החבורה חשו כעת כאילו הפכו לבלתי מנוצחים בעזרת נשקיהם
ושריונותיהם המתוחכמים. הם חשו כי הם מוכנים להתמודד אפילו עם
אש הגיהינום.
הם טעו...





פרק רביעי
דם ירוק זוהר - חידות באפלה


קורונה אזרה אומץ וטיפסה אחר האחרים לראש גרם המדרגות ההרוס
בשנית. רק אז נזכרה איזו שאלה הציקה לה מאוד - בקשר
לג'ירנאכסים. "רגע אחד", היא אמרה, "שכחתי, איך הם בכלל נראים
הג'ירנאכסים האלו?"
"ואו, זאת באמת חתיכת שאלה", השיב לה בג'י, "בואי רק נאמר
שבגלל שהם מעוותים לנו את התפיסה, בדרך כלל לא נוכל לדעת בדיוק
איך נראה הג'ירנאכסי שפגשנו, או - לפחות לא מיד ברגע הראשון."
נימי הוסיף: "בנוסף לזה, יש גם מחקרים רבים שמצביעים על
האפשרות שהג'ירנאכסים משפיעים על האבולוציה של עצמם בעזרת
המחשבה. זאת אומרת, שאם הם צריכים עוד חלקי גוף או שינויי צורה
הם יכולים לתכננם במוחם וליצור תוך זמן קצר דור חדש עם התכונות
הנדרשות להם. כך שהם משתנים די מהר עם השנים."
בג'יאן הניף את אצבעו ואמר: "אלמנט חשוב שכן נשאר אתם לאורך
השנים הוא גופם הזרחני."
מו הוסיף: "הם יכולים להיות זרחניים אבל הם לא כל כך מבריקים.
מזל שכל מה שהם יודעים לעשות הוא לגנוב טכנולוגיות. אם הם היו
מצליחים לגדל לעצמם מוחות נורמליים, הם עוד היו מנצחים אותנו
מאז בכל מלחמה ומלחמה!"
"ששש..." השתיק אותו הסבא, "אנחנו מתחת לגוף הספינה עכשיו,
ואתם עושים יותר מדי רעש."
"תתאספו לידי עכשיו", הוא נופף בידיו, "יופי. כן, עכשיו - זה
מה שכל אחד מכם הולך לעשות עכשיו."
הוא לחש לאוזניהם את הוראותיו וכאשר סיים, שאל: "כולם מסכימים
עם זה?"
הם הנהנו אט אט בראשם.

מו וקורונה נעמדו מתחת לחלק הספינה שחסם את קצה המדרגות. מו
חיכה לסימן מהזקן שסימן לכל אחד מהם להגיע למקומו. כשקיבל את
הסימן שלו הוא הפעיל את קרן המוות שלו וכיוון אותה בזווית של
70 מעלות לנקודה מרכזית במתכת שמעליו. הקרן החלה להמיס את
המתכת, מפילה טיפות לבה לוהטות וגדולות אל הרצפה. לבסוף נפער
חור בקוטר של חמישה-עשר סנטימטרים בתקרה. קורונה תחבה במהירות
את רובה הרימונים שלה לתוך החור ושחררה רימון אחד באלכסון לעבר
כל אחד מהכיוונים של החדר.
קולות נפץ אדירים נשמעו מעליהם, ואז קורונה תפסה שני עכבישי
נפץ רובוטיים עם ציפויי גומי דביקים לרגליים מתוך חגורתה. היא
לחצה על כפתורי ההפעלה שלהם וזרקה אותם לתוך החור. העכבישים
נחתו בשקט על רצפת הברזל. העינית של קורונה הראתה לה מה רואים
העכבישים. היא שלטה בהם בעזרת שני שלטים שהיו קבועים בחגורתה.
כל אחד מהם הלך לכיוון מנוגד בתוך חדר אליפטי מפויח. ברגע
שתמונת המסך של שניהם נהייתה מטושטשת, הבינה קורונה שהופעלו
שדות טשטוש בחדר. מיד היא הציצה במגלה הקרינה שלה שהראה לה את
ארבעת מקורות האנרגיה המטשטשת.
היא כיוונה את שני העכבישים בעזרת השלטים לעבר מקורות האנרגיה,
ומיקמה כל עכביש בין שני מקורות אנרגיה. אז היא לחצה על שני
הנפצים בבת אחת. הפיצוצים היו צורמים ביותר הפעם. עשן לבן גלש
מטה מן החור. היא התבוננה במגלה הקרינה ולא ראתה עוד קרינה
בחדר, אך מגלה האנרגיה שעל פרק ידה שלה הורה על דבר אחר.
"גז רעיל!" היא צעקה, תפסה מיד בתיק הגב שלה, ותלשה ממנו את
מסכת האב"כ הזירדנזאקית שלה. היא סימנה לאחרים לעשות כמותה.
כעבור 15 שניות כולם היו לבושים במסכות האב"כ שלהם. אז הזקן
הסתכל למעלה על החור והורה למו להרחיב את החור בתקרה בעזרת קרן
המוות. מו הפעיל שוב בשמחה את הנשק האדיר, והמשיך להתיך חישוק
גדול יותר שדרכו יוכלו לעבור. לפני שהוא השלים את החישוק הוא
הורה לאחרים להתרחק, ולאחר כשתי שניות, חתיכת מתכת ענקית
וגדולה נשרה מן התקרה. מו הצליח בקושי להתחמק הצדה בגלגול מן
החישוק הקטלני.
החבורה הביטה למעלה לתוך חדר אליפטי ושחור כפחם. בג'י לחש משהו
לזקן, והזקן הנהן פעם אחת בראשו. הבירדג הפעיל את חליפת
ההסוואה שלו וכמעט נעלם לגמרי. בזמן שחליפת המסכים האלסטיים
שלבש הפעילה את הקסם שלה הוא קפץ על חתיכת המתכת הענקית שהייתה
עדיין די חמה וממנה ניתר לגובה שני מטר וחצי אל החדר העליון.
רגלי הקנגורו שלו הוכיחו את עוצמתן בשנית. הוא חייך לעצמו,
הביט סביבו במהירות, והציץ במגלה הקרינה.
'אין פה שום דבר', הוא חשב, 'חדר אליפטי מתכתי עם סימני
פיצוצים שחורים על כל הדפנות.'
הוא החל לסרוק את הקירות וגילה פתח נסתר מאחורי קפל באחד
הקירות. הוא החליט להסתכן ולהיכנס לחדר הבא לבדו, משום שעטה
שריון הסוואה ושהיה ברשותו משבש האנרגיה. הוא החליט לצעוד על
קצות אצבעותיו אל תוך החדר הבא. בחדר הזה לא היו מקורות אנרגיה
חזקים אך החדר כולו זהר בירוק וכחול עמומים שנראה שיצאו מן
הקירות עצמם. היה זה מראה מרהיב ומהפנט.
ברגע הראשון הוא לא הצליח לדמיין לעצמו את המטרה בחדר שצבעי
קירותיו זוהרים ומשתנים ללא הרף. אבל אז לפתע הוא הבחין בתנועה
שיצאה מהקיר עצמו. היה זה מחוש ארוך ועבה, שזהר בתבניות של
ירוק, ארגמן וכחול, ונע בתנועה שדמתה לתנועת גירוד.
'כל הקירות היו שורצים במחושים כאלו', המחשבה הלמה בו כמו
פטיש. 'אלו הם הג'ירנאכס.' הוא הושיט אט אט את ידו אל מתחת
לשריון בכדי להוציא משם את הרובה, כאשר נזכר לפתע בכך שאם
יוציא את הרובה מחוץ לשריון, הרובה לא יהיה בלתי נראה, ואז הוא
יהיה קורבן ללינץ' ברוטלי של קנוקנות ירוקות זוהרות.
הוא חזר לחדר הראשון בכדי למצוא את חבריו מתנשמים מן הטיפוס
לתוך החללית. הם מיקמו את עצמם במבנה סריקה, ונראה היה כי הם
מוכנים לחפות עליו מאחור. נימי גילה את נוכחותו במאתר הקרינה,
ולחש לכיוונו: "בג'י - תוריד את ההסוואה מהשריון אם זה אתה."
בג'י לחץ על כפתור נעלם במרכז בטנו, והפך בחזרה לנראה.
ארבעה נשקים כוונו אליו אז בבת אחת.
"תירגעו, חבר'ה, זה אני", אמר בג'י בלחישה מפוחדת.
"אם זה אתה, איך נראה הרובוט שרכבנו עליו היום?" שאל הזקן.
"הוא... הוא היה אד...אדום. בלי יד ימין. וביד שמאל הוא טלטל
ספסל עם זקן מפוחד שצעק כמו בחורה."
"אני לא צעקתי כמו בחורה", אמר הזקן בעצבנות.
"חבר'ה, אתם לא יודעים מה יש בחדר הזה..." לחש בג'י, "המקום
הזה שורץ מוטציות זרחניות, שנראות כמו נחשים ענקיים."
"אז למה אתה מחכה?" אמרה קורונה בהיסטריה ודחפה אותו הצדה.
"תחפו עליי!"
היא תלשה שני רימונים מחגורתה, הציצה לתוך החדר המוסתר, ואז
זרקה לתוכו בכוח את שני הרימונים, והתגלגלה הצדה בכדי לתפוס
מחסה.
נשמעו שני פיצוצים אדירים וכמאה צווחות אדירות וצורמניות
במיוחד מן החדר המוסתר. חלקים זרחניים עפו לתוך החדר שלהם,
ומיד אחריהם הציצה קנוקונת זרחנית לתוך החדר והחלה לירות מתוך
עינה היחידה לייזרים לבנים לכל הכיוונים. הזקן ירה ירייה אחת
ושש קרניים אדומות-סגולות זינקו מן הקנה וביתרו את גופו של
החייזר.
בג'י ונימי דבקו אחר צעדיו והחלו לרסס פלזמה ולייזרים לעבר
הכניסה.
מו החליט בינתיים לנסות שיטה חדשה בכדי לפגוע בהם, וירה עם קרן
המוות דרך הקיר. הוא סימן אותיות M גדולות בעזרת הקרן שהמיסה
דרך קיר הפלדה בחום של אלפי מעלות.
קנוקנות חדשות המשיכו להופיע ללא הרף מן הסדקים, ומדי פעם
נחתכו לשניים ע"י קרן המוות, או על ידי קרן לייזר תועה, או
שהתאדו לגזים בשל התנגשות בפצצת פלזמה טעונה.
קורונה תפסה את משגר הטילים מחגורתה, וצעקה למו: "אני צריכה
פתח בקיר הזה!" היא הצביעה על אחד הקירות.
"אין בעיה", הוא צעק בחזרה וצייר לה חלון מרובע בקיר בעזרת
הקרן. קוביית פלדה חייזרית נחתה לתוך החדר בקול צורמני. קורונה
הפעילה את המשגר והשחילה טיל לתוך הפתח המרובע. כעבור שלוש
שניות הטיל פגע בקירו של החדר השני ופוצץ את כל האיזור
לרסיסים. התקרה המתכתית של החדר השני התמוטטה ולפתע העולם כולו
נהפך ללבן זוהר.
"הם משתמשים בהולוגרמה מעוורת", צעק הזקן, "תירו במקורות
האנרגיה, רק לפי המסכים שלכם."
"תיזהרו לא לפגוע אחד בשני", צווח נימי מהצד השני.
קורונה הייתה הראשונה שהתגלגלה לתוך כדור בכדי לסוכך על עיניה
מהקרינה, ובכדי להצליח לראות את קריאות מגלה הקרינה שעל פרק כף
ידה. לבסוף היא הצליחה לזהות את הסימונים של מקורות הקרינה
המטושטשים על המסך, והחלה לירות עם מכונת הירייה לכיוון הכללי
של אחד מהמקורות.
היא הצליחה לפגוע בו ולבטל את הקרינה בדיוק כאשר ספגה פגיעת
לייזר ישירה לשריון החזה שלה ועפה אל הקיר האחורי.
"חבורת ממזרים", צרח מו, והסתער לעבר החדר השני בקפיצת בורג
תוך כדי נפנוף בקרן המוות שלו לעבר כל הכיוונים בפראות. האחרים
המשיכו לנטרל את מקורות האנרגיה בעזרת הלייזרים והפלזמות.
"קורונה שכחה להדליק את שריון המורגנה שלה"(#), גידף דוג'ר
בכעס.
חלקי קנוקנות ירוקות וכחולות עפו לכל הכיוונים עקב פעולת קרן
המוות של מו. אבל הקרן גם פרצה חורים בכל הצדדים של שלושת
החדרים. כעת חתיכות מתכת גדולות ולוהטות החלו נופלות עליהם מכל
הכיוונים.

(#) שריון מורגנה הוא שריון המגן מפני קרני לייזר בכך שהוא
מכופף אותן בעזרת שדה פלזמתי לוהט שהוא מחשב ומייצר במהירות.
מקור השם הוא ה'פטה-מורגנה' - אותה תופעה שמקמרת קרני אור
במדבר בשל מקדמי שבירת אור שונים של אטומי האוויר שלוהטים
בעוצמות שונות.

"מספיק, מו", צעק נימי מן הקומה השנייה, "אנחנו מוכרחים לצאת
מפה מהר לפני שנימעך למוות. מצאתי מסדרון פה למעלה."
מוג'ק צעק לבג'יאן: "בג'י, תציל את קורונה, אני אחפה עליך."
בג'יאן התחמק ממטח לייזרים ומיהר לעבר קורונה. הוא זחל לעברה
ולחץ על הכפתור בצד השריון שלה, שהפעיל את המערכת הפלזמטית
ההגנתית לעיקום קרני לייזר.

בינתיים נימי עזר לזקן לעלות לקומה השנייה כאשר הוא משתמש בשתי
ידיו בכדי למשוך את הזקן, ובשתי הידיים האחרות בכדי לירות
לייזרים וקליעים לעבר מקורות ירי שונים. באותו זמן תפס בג'י את
קורונה, ובשלושה ניתורים קשים הצליח לקפץ אתה דרך ההריסות אל
הקומה השנייה.
מו הבחין בכך שבג'י לא הצליח לקחת את תחמושת טילי הכתף של
קורונה. נימי הבחין במבטו הקבוע של מו וצעק לו: "עזוב את
הטילים, יוצאים מפה עכשיו!"
לאחר הרהור מהיר, ידע מו מה הוא הולך לעשות. הוא צעק לנימי:
"תן לי את הזנב שלך" ורץ לעבר הקיר שעליו טיפסו האחרים. נימי
שלשל לו את זנבו ומשכו אל הקומה השנייה במהירות. באותו הזמן,
האחרים נאלצו לספוג פגיעות רבות שהחלו לכלות את אנרגיית שריון
המורגנה שלהם. בג'יאן וקורונה ניסו לנטרל קנוקנות שהגיחו מן
הפתחים החדשים שנוצרו בקירות. בזמן שכל האחרים נכנסו בריצה
לתוך המסדרון, תוך כדי ירי על מקורות האנרגיה, נשכב מו על שפת
ההריסות וחיכה לריכוז של קנוקנות שיתאספו בחדר התחתון. הוא
כיוון את קרן המוות אל ערימת טילי הכתף של קורונה ולחץ על
ההדק. הקרן האדומה פגעה במדויק בטיל המרכזי מביניהם. פיצוץ
סגול עצום קימט את קירות החדר תחתיהם. הדף הפיצוץ היה כל כך
חזק עד שהוא העיף את מו לעבר האחרים במסדרון וגרם לו להפיל את
נימי על הרצפה. שניהם הצליחו להיעמד ולהמשיך לרוץ אחרי האחרים
בזמן שהמסדרון התמוטט מאחוריהם בקול "קווץ'" אדיר.

המסדרון החייזרי המוזר היה ארוך ביותר, והוא החל להתעקל שמאלה
ולטפס כלפי מעלה.
לאחר ריצה של חמש דקות במעלה המסדרון הם הגיעו למבוי סתום.
הזקן הביט סביבו ונקש קלות על קירות המסדרון החייזרי. הוא שמע
קול מבשר טובות כאשר הקיש על התקרה. לבסוף מצא נקודה בתקרה
שממנה עלה הד חלול. הוא שיגר כמה אגרופים חזקים (שחוזקו ע"י
חליפת הכוח המכאנית שלו) לתוך התקרה שמעליו.
הפתח שנפער לא היה גדול כלל, אך הם יכלו לראות פיר גבוה שטיפס
לגובה של 30 מטרים מעליהם.
נימי התנדב לטפס ולראות מה יש בסוף הפיר. הוא לקח אתו חבל חזק
שקשר למותניו, וטיפס במהירות מדהימה כשהוא נעזר בצדי הפיר
החלקים כבמוטות סולם. כאשר הגיע לראש הפיר בגובה 30 מטר הוא
גילה מעבר צר שנמשך לשני כיוונים מנוגדים. הוא חיפש חפץ כלשהו
שיוכל לקשור אליו את החבל. משלא מצא מקום קשירה הוא החליט פשוט
לחורר את המתכת בעזרת טופר הברך שלו. לאחר שבעט בפינת סף הפיר
כמה פעמים, הצליח לרקוע חור במתכת. הוא העביר את החבל בתוך
החור, קשר אותו בקשירה כפולה ושלשל למטה את החבל.
לאחר שכולם טיפסו למעלה, הם הביטו במסדרון הנמתח לשני הצדדים.
סיבים ושיני פלדה מעוותות ואימתניות איימו על כל יצור חי שביקש
לעבור אל תוך הפיר מבין קירות המסדרון.
"אנחנו מוכרחים לפעול מהר", אמר נימי, "עדיף שנתפצל. לפחות כך,
יהיה סיכוי למחצית מאתנו למצוא את היציאה ולצאת מפה בחיים."
"אתה צודק", הנהן בג'י, "עשינו כבר כזאת המולה שאפילו אם כל
מערכות התקשורת הפנימית שלהם לא מתפקדות - הם כבר כולם יודעים
שאנחנו בתוך הספינה."
"מו - אתה ואני נלך לצד המזרחי, ודוג'ר, קורונה ובג'י, אתם
תיקחו את החלק המערבי. ככה יהיו לנו יותר סיכויים למצוא את
היציאה מהמקום המקולל הזה."
"מוסכם - בואו נזוז", לחש דוג'ר לעבר קורונה ובג'י.
נימי הביט במוג'ק והחל לנתר במעלה המסדרון הקוצני המסוכן. מו
החרה החזיק אחריו, אך ניכר בו שהוא נזהר ביותר שלא למעוד
וליפול על צדי המסדרון הקטלניים. קורונה, בג'יאן והזקן רצו
במסדרון השני כאשר הזקן שובר מדרכם, בעזרת רגליו המשוריינות,
את שיני המתכת המחודדות. כאשר הם הגיעו לעיקול המסדרון שטיפס
כלפי מעלה, הזקן האט וסימן לקורונה סימון של תפיסה בשתי ידיו,
כאשר אצבעותיו נפתחות ונסגרות.
קורונה הרימה את גבותיה ושאלה אותו בפליאה: "סבא, אני יכולה
בקלות להבין איך זה שנדלקת עליי... אבל אתה באמת חושב שזה הזמן
בשביל זה?"
"מה?, אהה - לא, לא - התכוונתי שתוציאי החוצה כמה עכבישי נפץ
בכדי שנוכל לדעת מה יש בהמשך המסדרון."
"אה - אוקיי, הבנתי אותך", היא שלפה שני עכבישי נפץ דביקים,
וזרקה אותם אל שני קירות המסדרון.
היא הובילה אותם במיומנות בעזרת השלט שהיה קבוע בחגורתה.
העכבישים התקדמו אל תוך מסדרון ארוך שהמשיך להתעקל לפניהם
לימין. לאחר שתי דקות של המתנה, בני החבורה החלו לעקוב אחרי
העכבישים ברגל. כך הם המשיכו ללכת עד שעצרה אותם קורונה באחת.
"הופה, אני נכנסת לחדר חדש עכשיו. אני אנסה למצוא את נקודות
הקרינה ולנטרל אותן."
היא הנחתה את שני העכבישים לטפס בנפרד על התקרה ועל אחד הקירות
הצדדיים. לפתע היא הבחינה בתנועה בזווית עינה. היא מיקדה את
התמונה של משקפת הלילה שלה, וראתה יצור מוזר מלא בחברבורות
ומכוסה בריר, בעל עשרות גפיים וקנוקנות אימתניות. היא עצרה את
נשימתה ומיקדה את התמונה לעבר עומק החדר. מאחורי הגוף הראשון
היא הבחינה בעוד יצור חברבורות, שאליו זחלו קנוקנות מהחדר
השני. הקנוקנות התלפפו סביב הריריות ופרפרו והצליפו לכל
הכיוונים תוך כדי התלפפותן. היה זה מחזה מפחיד. היא לחשה לזקן:
"יש שם כמה ג'ירנאכסים מכוערים יותר מדודה שלי עדנה."
מתוך יצור החברבורות והטלפיים נפלט לפתע יצור אדום וזרחני בעל
מרקם גלי משתנה, שקיפץ כמה פעמים על הרצפה כמו כדור גומי קשיח.
היצור המשיך לקפץ למרחקים גדולים יותר ויותר, לאחר שפרש כשבעה
מחושים חדים קדימה וכנפיים זעירות לצדדיו. בכל פעם שקיפץ
באוויר היה נראה כמו גל בים של דם. הוא כיוון מחושיו כלפי מעלה
ופרש את כנפיו הזעירות, וכשהגיע לגובה של מטר וחצי מעל הרצפה
שינה את צורת מחושיו לצורה אליפטית שדמתה לשפת גל בים, ואז חזר
במהירות את הרצפה וניתר שוב על גחונו שנראה כחציו של כדור
קפיצי גדול. לפתע החלו להיפלט מן היצור החברבורותי עוד ועוד
גלים אדומים. מספרם החל לגאות והם החלו מציפים את המקום.
קורונה עצרה את עצמה מלהיכנס לפאניקה, והמשיכה להניע את שני
העכבישים בתוך החדר. לבסוף האחד נעצר על התקרה מעל ליצור
המפחיד, ואילו השני נעצר בצדה השמאלי של ההמולה הגואה של הגלים
האדומים.
היא לחשה במהירות לזקן: "זהו - אני נפטרת מהם", ולחצה על שני
כפתורי ההשמדה באותו הרגע.
"לא", לחש בג'י, "את מוכרחה לנטרל קודם כול את מוקדי הקרינה
בחדר."
ספירת שלוש השניות לפיצוץ הסתיימה ונשמעו שני פיצוצים אדירים
ורעם שהחל להתגלגל לעברם דרך המסדרון.
"קדימה להסתער!" שאג הזקן, ורץ קדימה במסדרון, כאשר רעם הפיצוץ
מתערבב ברעש מהלומות המתכת של רגלי החליפה המכאנית שלו הפוגעות
ברצפת הסגסוגת החייזרית.
הם רצו אחריו לתוך הלהבות והעשן. כאשר הזקן הגיע לחדר הוא איתר
מיד שלוש נקודות קרינה, ונטרל את כולן בשלוש יריות מדויקות.
אולם מרוב המהירות, הוא כלל לא הבחין ביצור קופצני אדום שקיפץ
לעבר ראשו מאחורי גבו. הוא הצליח להתחמק מן הזינוק הראשון
בכריעה, אולם היצור החל לקפץ סביבו כמו סביבון, וחמש יריות של
הזקן הצליחו לפספס את הממזר הקטן לגמרי. בג'י וקורונה פרצו
לתוך החדר בדיוק בכדי לצפות במראה האימתני של גל זוהר ואדום,
בגודלו של כלב פודל, קופץ על ראשו של דוג'ר ומפילו ארצה
באכזריות.
קורונה צרחה ודילגה לעזרתו של הזקן. בג'י הבחין בעוד כמה גלים
קופצניים וקנוקנות בצדו השני של החדר המוזר, והחל לירות מטח
בלתי פוסק של פלזמה לכיוונם. קורונה ראתה כי הגל האדום החל
להמיס בדרך כלשהי את שריונו של הזקן תוך שהוא מרתק אותו לרצפה.
אדי חומצה אפורים עלו לאוויר מתוך חריצים בשריונו. הזקן עצמו
צרח בפאניקה. קורונה נעצרה לרגע בחוסר אונים ואז הניחה את משגר
הטילים והוציאה מתוך הנדן שעל גבה את אלת האיש המסומם. היא
נעמדה מעל היצור ותקעה בו בתנופה את האלה המשוננת תוך שהיא
לוחצת על מיכל הסמים הקבוע בידית האלה. היצור התעוות באחת והחל
מנופף בטירוף בקנוקנותיו המשוננות ובכנפיו. היא הצליחה להרים
בפראות את היצור מגבו של הזקן והלמה אותו בקיר עם הפטיש. היא
הצליחה לבסוף לנתק מן הפטיש את היצור המתפרע שהשפריץ לכל
הכיוונים חומצה אפורה מתוך בטנו. היא מיהרה אל הזקן, ועזרה לו
לצאת מתוך החליפה המכאנית ההרוסה שלו.
ברגע שחזר לעשתונותיו צרח דוג'ר בזעם, תפס את רובה הלייזר
השש-קני שלו, והחל לרסס את הקנוקנות שהחלו לסגור על בג'י מכל
צדדיו. כאב החומצה שאיכלה בבשרו הניע אותו לנקמה כוללת. קורונה
הבחינה לפתע בחמש קנוקנות המגיעות אליהם מתוך עיקול החדר
המוזר. הגל הפצוע והמסומם ניסה לקפץ ולעוף לכיוונם תוך שהוא
משפריץ מגופו מלאי מפליא של חומצה מסריחה שהתפזרה על גבי רצפת
המעבר. הקנוקנות ניסו לזחול במהירות לכיוונם, אך כשזחלו על
החומצה שעל הרצפה החלו לצווח, להצליף מכאב ולפרפר.
"יופי, תעסיק אותם בינתיים", פלטה קורונה בעצבנות, ורצה לכיוון
משגר טילי הכתף שלה. היא התמקמה על קטע רצפה ישר, וטענה את אחד
משני הטילים שנותרו לה. "את הטיל האחרון אני משאירה בשביל אימא
שלכם, ילדים", היא חייכה.
בדיוק ברגע שבו הקנוקנות הצליחו למצוא נתיב מעבר נקי מחומצה
והחלו להתקדם לעברה, היא לחצה על ההדק. הטיל נורה ופגע בקיר
התומך, שניצב בצד החדר, וריסק לחתיכות את כל המסדרון.
"אופס," עצמה קורונה את עיניה. "רציתי לשמור את הטיל בעל המטען
המועצם לסוף - איך לעזאזל התבלבלתי ביניהם."
לפתע כל המבנה סביבם החל חורק חריקה אימתנית.
סדקים ארוכים הופיעו לאורך קירות הברזל החזקים.
כולם הסתכלו אז לעבר התקרה באימה. בני החבורה והג'יראנרכסים גם
יחד.
אולם... הייתה זו הרצפה שהתמוטטה ראשונה.
מבנה הפלדה האדיר נקרע מתוך הקירות והחל נופל מטה. גם התקרה של
המשך המסדרון וגם הקירות של מפלסים אחרים החלו להיקרע ולהתמוטט
לתוך עצמם, כשהם משאירים אחריהם חללים גדולים וברזלי תשתיות
המזדקרים לחלל. רצפת הפלדה שעליה עמדו נפלה תחתיהם. הם נפלו
יחד אתה כמה מטרים, ונמחצו בעצמה על גבי הפלדה שעצרה את נפילתם
באלימות בלתי מבוטלת.
בג'י היה הראשון שהצליח להתנער מן ההלם. היה לו "דז'ה-וו"
פתאומי ומפחיד, מתוך ביקורת הבניינים הבלתי יציבים שערך בכוכבו
בירדגון לפני כמאתיים שנה. הוא הבחין מעבר לקנוקנות והגלים
שניסו להתאושש גם הם מן הנפילה בחדר בעל חלל גדול הרבה יותר,
קדימה לפניהם.
הוא קם במהירות וקפץ לקצה הרצפה הקרועה. הוא הביט מעבר לשפת
הרצפה השבורה, וראה חדר אדיר ושחור הנפרש מתחתיו. קירות החדר
היו מכוסים בלשונות חיות אדומות ואדירות שנטו לפנים החדר
בזווית של ארבעים וחמש מעלות. חלקי איברים חייזריים ענקיים
וחיים השתלבו להפליא בקירות הפלדה. מתוכם הזדקרו שיניים
סכיניות אדירות ונוצצות.
שוב נשמע הקול האדיר של פלדה שנקרעת מהקיר, ובג'י הבין מיד כי
הרצפה עומדת ליפול שנית. מיד נרקמה במוחו דרך פעולה. מפלט
אחרון. הוא ניתר לכיוון הזקן והניח אותו על גבו.
"מה, מה קרה?" ניסה להתאושש הזקן מן המכה שחטף בראשו.
"כלום, רק תחזיק בכל הכוח בצוואר שלי, דוג'ר."
קורונה קמה אף היא מן הרצפה, והעיפה מבט לצדדים. "מה לעזאזל
אתה עושה? הקנוקנות באות לכיוונ---."
נשימתה נעתקה מגרונה בשל עוצמת המשיכה שבג'י הפעיל על זרועה.
הוא משך אותה בקפיצות לקצה הרצפה השבורה והצמיד לשריון שלה את
רצועת הבטן המרכזית של שריונו.
"קפצי", הוא צרח, תוך שהוא יורה כבל אבטחה בעל קליע מתברג לעבר
הרצפה התלושה.
כל עוצמת התנגדותה לא עזרה לה, והיא נמשכה אחריו לתהום בצרחה.
הם עפו כשתי שניות באוויר, עד שהתנגשו בקיר גמיש ורירי והמשיכו
להתגלש בנפילה בזווית של 65 מעלות בצמוד אליו. הרצפה שממנה
קפצו התמוטטה היישר מעליהם והחלה לנטות על צירה. הם החלו לצרוח
בפחד והג'ירנאכסים הצטרפו לצרחותיהם. הם גלשו במהירות הולכת
וגוברת, נצמדים ללשונית הרירית בפחד. משני צדיהם חלפו במהירות
שיניים גדולות שיכלו לבתרם לשני חלקים בקלות בלתי נסבלת - אולם
נראה היה כי בג'י הצליח לכוון את הקפיצה באופן מדויק ומעורר
התפעלות אל בין השיניים.
"לא רע", קראה קורונה, תוך שהיא מנסה לאחוז בכל כוחה בלשונית
הרירית. כבל האבטחה נמתח לאורך של חמישה-עשר מטרים והאט את
נפילתם. אולם לבסוף, הסתבר לכולם כי המשקל של השלושה היה רב
מדי בשביל הכבל, כשהוא נקרע בקול צליפה חדה מן הרצפה שמעליהם.
הם החליקו והתגלגלו במהירות רבה למרחק של כשלושים מטרים מן
הלשונית לעבר רצפת האולם האפל. קורונה פתחה עין אחת והציצה
סביבה.
נראה היה כאילו הם נמצאים בבטנו של לוויתן חלל ענקי.
"אוי אברוך", אמר בג'יאן בעייפות, "קודם מדברים אליי שיחים,
ועכשיו זורקים אותי לבטן של לוויתן חלל." הוא עצר ושפשף את
פניו בייאוש. "בסוף עוד יקראו לי נביא."
"בשנייה הזאת, אני קוראת לך מושיע", אמרה קורונה וטפחה על גבו
בהכרת תודה.

בחלק המזרחי של חללית הענק הג'יראנכסית, מו ונימי המשיכו ללכת
לאורך המסדרון השני. הם הגיעו לשיפוע כה תלול, עד כי נימי
החליט לקשור חבל סביב בטנו ולחבר אותו לשריונו של מו. כך - הוא
חשב - יוכל לעזור למו לטפס אחריו ללא סכנה. הם היו צריכים
להיזהר מקירות המסדרון שהיו מכוסים סכינים בוהקות ומחודדות.
"מי לעזאזל ממציא כאילו מסדרונות", גידף נימי והחל מטפס במעלה
המסדרון.
מו החל שובר את הסכינים מן הקירות המפלצתיים. הוא השתמש בחליפת
הכוח שלו בכדי להלום בהם באגרופים ובבעיטות.
"אני ממש לא רוצה לפגוש את הסכינים האלו בנפילה במקרה שהחבל
ייחתך בטעות."
"אוקיי, אוקיי. מספיק כבר עם שבירת הסכינים הזאת, מוג'ק. הרעש
שאתה עושה שווה ערך לצבא של בונטים מטומטמים שדופקים את הראש
אל תוך מבנה מתכת בעיצומה של סופת ברד."
"ומה אם שנינו ניפול, נימי? לא בא לך להיהפך להליוס פרוס
למשולשים בתוספת מעיים של הומוספיאן כארוחת הערב החגיגית של
משפחת ג'ירנאכס, נכון?"
"על מה אתה מדבר - ראש ביצה. פעם שמעת על איזה הליוס שנפל
באמצע טיפוס? אין סיכוי, בן אדם. אנחנו כמו קרציות חלל
עוצמתיות שנתפסות בקיר בכוח ענקים."
"דימוי הולם מאוד - ואפילו מחמיא לכם", השיב מו. הוא הצביע על
נימי שנראה כמו טפיל תלוי, והחל לצחוק צחוק לגלגלני מתגלגל.
רעם חזק ומתגלגל ליווה את קול הצחוק של מו.
"בן אדם, אתה יכול להישמע מפחיד כשאתה צוחק. כשאני חושב על זה.
אתה נשמע כמו הרשע בסרט 'נקמת חזירי החלל 7.'"
"זה לא אני, הליוס חסר בינה. תקשיב." הם הקשיבו בסקרנות לקול
הרעם העמום המתגלגל במרחק. הרעם לווה בחריקות מתכת צורמנית
ולאחר מכן בקולות של גופי פלדה ענקיים הפוגעים אחד בשני
ומתרסקים, מנפצים וקורעים מתכות היישר מתחת לרגליהם.
ואז, בפתאומיות, נשמע קול מחיצתו הברור למדי של המסדרון עצמו
שנכרת מן המבנה, היישר מתחת לרגליהם. שניהם הועפו לכיוון קירות
המסדרון בעוצמה. אז חטפו מהלומות אדירות מדופנותיו. מיד לאחר
מכן הועפו לצדו השני של המסדרון ונחבלו בשנית. חדר המסדרון
כולו ניתק מן המבנה והחל נופל במהירות כלפי מטה כשהוא פוגע
בדרכו ביסודות המבנה של הקומות התחתונות ומשנה את כיוונו
בפראות. נימי יכל לחשוב רק על שלוש מילים באותו הזמן: 'אני
הליוס מת.'
הדבר היחיד שיכל לעשות היה להחזיק בכל כוחו בשני זיזים בקיר
המתכת ולעצום את עיניו. באופן מוזר, אותה תחושה מטורפת של
נפילה והיעדר הכבידה שהייתה מכניסה את מרבית היצורים בנבולה
להלם טוטלי, אותה תחושה בדיוק החזירה למוג'ק את הביטחון העצמי
שלו ואת תחושת השליטה במצב. בזכות אינספור שעות של טיסה וקרבות
בחלל במצב של חוסר כבידה, הוא ידע מיד מה לעשות. הוא כיוון את
ראשו לעבר פתחו של המסדרון הקרוע (אותו מסך מרובע שהחליף צבעים
כל העת בין תמונת השחור של התהום ובין תמונת קומות החללית
המרוסקות שדרכן נפלו). הוא הקיש פעמיים ברגליו זו בזו, והפעיל
את סילוני המגפיים שלו. החבל שחיבר אותו להליוס עצר אותו באחת
באוויר וגרם לו להתנגש בקיר המסדרון בעוצמה. הוא הסתכל לאחור
ומיד הבחין בכך שנימי עדיין אוחז בתזזית את דופן המסדרון.
"עזוב את זה... עזוב את זה", הוא צווח בפראות. נימי בקושי שמע
אותו מבעד לכל המולת המתכות המתנגשות, אך משהביט במו, הבין
מידית את המצב הנתון ושחרר את אחיזתו במתכת. מו כיוון את מסלול
התעופה שלו, כך שינוע ביחד עם תנועת המסדרון הנופל. הוא הצליח
לנווט את עצמו אל הפתח, וטס בקשת כלפי מעלה. נימי, שהיה קשור
אליו עם החבל, נגרר בפראות על דפנות המסדרון ושתי זרועותיו
השמאליות קיבלו חבורות ושריטות עמוקות מן הדפנות המרוסקות.
לשמחתו, הצליח לצאת מהמסדרון המתרסק בחתיכה אחת.
כעת עמדו בפני מוג'ק שתי בעיות נוספות ודחופות ביותר. ראשית -
כיצד יאט את מהירות הנפילה, ושנית - כיצד יתחמק מחתיכות המתכת
האדירות שהמשיכו ליפול מלמעלה. הוא ייצב את מגפי הסילון שלו
כלפי מטה והחל להפחית במהירות הנפילה. גוש מתכת בעל סכין באורך
של חמישה מטרים כמעט פגע בו, אך הוא בעט עם רגלו הימנית קדימה,
ובעזרת סילון המגף הצליח להתחמק לאחור. תוך כדי שהוא מנסה
להתאזן לנפילה מאונכת, הוא שלף את רובה קרן המוות שלו, והחל
להמיס פס לבה ישר לאורך הרצפה התלושה שנפלה יחד אתם היישר
מעליהם.
הוא צעק לנימי בכל כוחו: "רימוני הלם ישר למעלה!"
ההליוסים אכן הינם טיפוסים מהירי תפיסה, ולנימי לא הייתה שום
בעיה להוכיח טענה זו פעם נוספת. הוא הוציא את רובה הרימונים
מחגורתו ובמהירות מדהימה טען שני רימוני הלם וירה אותם היישר
מצדו של מו אל חריץ הפלדה הלוהטת שזהר באדום ברצפה הנופלת
היישר מעליהם. שני חלקי הרצפה נקרעו לצדדים בשני פיצוצים
עצומים. מו ונימי עברו במהירות הבזק בחריץ הצר בין שניהם. מו
האט עוד ועוד את מהירות הנפילה, ולאחר כחמש שניות נוספות הצליח
להנחית את שניהם בשלום בהריסות שתחתיהם. שניהם הביטו סביבם
בפחד, נושמים אוויר לריאותיהם כאילו לא עשו כן במשך עשר דקות
לפחות.
"אחלה מהנדסי חלליות יש לג'ירנאכסים האלו", אמר מו לבסוף, והחל
לצחוק את צחוקו המתגלגל.
"די, די! בלי צחוקים מתגלגלים יותר", צעק עליו נימי במהירות.

"יורים עלינו..." אמרה קורונה בקול חד גוני חלוש.
"נו, מה עוד חדש?" שאל בג'י בקול משועמם.
"השת... השתגעתם לגמרי?" גמגם הזקן, "לי אין שריון כמוכם! אני
יכול למות כל שנייה פה. תחפו עליי." הוא החל לקפוץ בין ההריסות
תוך שהוא יורה יריות לייזר סגולות לכל הכיוונים.
"מחפים עליך מאחור" ו"בדיוק מאחוריך", אמרו בג'יאן וקורונה
בקול חלוש, כשהם קמים בעייפות מן ההריסות ומפצפצים כמה
ג'ירנאכסים שירו לעברם מאחור.
"אל תתייחסו לזה כל כך בקלות", צעק הזקן, "תסתכלו קדימה."
האולם החשוך היה כה ענק עד כי רק עכשיו, תוך כדי ריצה, נגלו
לעיניהם המבועתות אט אט, שרועים על עמודים ענקיים ועל הרצפה,
נחילים של ג'ירנאכסים מכל הצבעים, הצורות והמינים. היו שם
קנוקנות ירוקות וכחולות, היו שם קנוקנות עם טלפיים אימתניים,
גלי חומצה אדומים, החברבורות המזדחלות, וגם יצורים מפחידים
בגובה של חמישה מטרים שנראה שכל כולם הורכבו מפה בעל שיניים
אדירות. נראה כאילו לקירות עצמם היו חיים משלהם.
"אנחנו צריכים נס", ניגבה קורונה זעה ממצחה בייאוש. היא קפצה
אחר בג'י ודוג'ר לתוך מקום מחסה שמצאו בין שברי הפלדה
הגדולים.
"אני חושש שנזדקק לצבא שלם בכדי להביס את כולם", אמר בג'י תוך
כדי ריסוס מסיבי של פלזמה לעבר חבורה של גלים אדומים.
קורונה פנתה את דוג'ר בשאלה: "דוג'ר, אתה חושב שזה בסדר להשתמש
פה בטיל הכתף האחרון שלי? הטיל הזה יותר קטן ואין פה שום עמודי
תמיכה שיכולים ליפול לנו על הראש, כמו שהם עשו קודם."
"על החיים ועל המוות, ילדונת", קרץ לעברה הזקן, "את רוצה לחיות
לנצח?"
קורונה חייכה והציצה החוצה מתוך מחבואה. היא שיגרה את הטיל
האחרון שהיה ברשותה לעבר הג'ירנאכס הראשון בתוך הנחיל המתקרב.
הטיל פגע בחזית הצבא בפיצוץ צהוב. כמאה ג'ירנאכסים הפכו באחת
לסלט זוהר ומעופף של חלקים אדומים וירוקים שהזכירו מלפפונים
ועגבניות והתפזרו לכל עבר כמו מי מזרקה. מיד לאחר קול הפיצוץ,
נשמע קול צעקה. קול מוכר. הקול הגיע הרחק מן העבר הימני של
האולם האדיר. "תירדן-צ'ו!"
הייתה זאת קריאת הקרב של צי ספינית הפדראציה של נבולת כנף
העטלף.
"זה היה מו!" צהלה קורונה.
בג'י הנהן. "כן, זה באמת הוא, את צודקת!"
"אתה תישאר פה", אמרה קורונה, "תגן על דוג'ר. אני ארוץ ואגיד
להם לבוא לעזור לך."
"על מה את מדברת, אני אלך", אמר לה בג'י בהתרעמות, "את לא
יכולה ל---" הוא החל להגיד, אולם קורונה זינקה כבר ממקומה
והחלה לדהור לכיוון הקול כשהיא צועקת לעברו: "בג'י, אני רצה
הרבה יותר מהר ממך, תהיה נחמד וחפה עליי."

קורונה הספיקה להתקדם כמאה מטרים בצמוד למבנה. היא רצה בכל
המהירות על גבי ארבע רגליה, קופצת מעל ההריסות ומתחילה לעקוף
מבנה ברזל גדול שנפרש לפניה. יריות החיפוי של בג'י והזקן נשמעו
מאחוריה בבירור כשהמשיכה לעקוף בריצה את המבנה ההרוס. לפתע היא
הבחינה בקנוקונת ירוקה זוהרת, שמנה במיוחד, המתגלשת לה בין
ההריסות. היא שלפה מיד את אקדח הלייזר שלה ושחררה חמש יריות
לכיוונה. בדרך כלשהי, שקורונה לא הצליחה לפענח, אותה קנוקונת
ספגה את היריות אולם דבר לא אירע לה. המפלצת השיבה מיד יריית
לייזר אדום שפגעה בשריון כתפה של קורונה והפיל אותו לרצפה.
קורונה צרחה בכאב. היא האמינה לרגע כי כל ידה נפלה לרצפה, אולם
נוכחה לגלות כי ידה נותרה שלמה. שריון היד שלה לעומת זאת הומס
בחיבורו לשריון הכתף ונפל לרצפה. האקדח שהחזיקה בתוך כפפת
המתכת המכאנית שלה נפל ביחד עם שריון היד. היא התכופפה מיד
בכדי להרים את האקדח, אולם הפעולה הייתה מאוחרת מדי. הג'ירנאכס
השמן הצליח בדרך כלשהי להצמיח מתוך גופו טלף אימתני עם סכין
מבעיתה בקצהו והחל להשפריץ מתוכה נחיל להבות אש שהדליקו את
הרצפה קרוב לרגליה. היא נאלצה להתגלגל הצדה במהירות ולשלוף את
הנשק האחרון שהיה בידה - מטה האיש המסומם.
קורונה צעדה לאחור בכדי לזכות במרחב תנופה. אז היא רצה לעבר
המפלצת, זינקה קדימה והנחיתה על ראשה מהלומה עצומה שנבלמה
בצלצול מתכות עז. הקול נגרם בעקבות הפגיעה בטלף הארוך והסכיני
של היצור שהמשיך להתיז טיפות אש מקצהו. סכינו של היצור הסיטה
את הפטיש מפניו בתנועה מעגלית מהירה, ננעצה בשריון הפלדה של
הזירדנזאקית והניפה אותה לאוויר מעליו. כשקורונה הייתה מעליו
היא הצליחה להניף את הפטיש ולשרוט אתו את גוף המפלצת. אז היא
הועפה לאוויר בתנועה מעגלית והתרסקה לרצפה מאחוריו. היצור
הסתובב באחת ומתז קטן של אש זינק מתוך סכינו, אולם נחת כמטר על
הרצפה לפניה על יד רגלה הימנית.
'הוא מהסס?' היא חשבה בפליאה, 'לא, לא ייתכן. הרי אלו הן
מכונות הרג. הן לא מסוגלות להסס. כנראה שהצלחתי לפגוע במערכת
העצבים שלו בעזרת מטה המסומם.'
היא נעמדה שוב על רגליה - נכונה לזנק ולהנחית על המפלצת את מכת
המוות האחרונה.

כעשרים דקות קודם לכן, מו ונימי בקושי הספיקו להתאושש מן
הנפילה המפחידה שעברו, כאשר שמעו לפתע פיצוץ וצרחות ג'ירנאכסים
במרחק של כמה מאות מטרים מהם מכיוון המסדרון הענק שנפרש
לפניהם.
"זה היה הטיל של קורונה, ללא ספק", אמר נימי והרים את גבותיו.
"כן, אני חושב שאתה צודק. גם אני מזהה את צליל השריקה של משגר
הטילים שלה. כדאי שנרוץ לראות אם הם צריכים עזרה."
"תאמין לי, אני אהיה מאוד שמח לראות אם המכוערים האלו עדיין
נותרו בחיים", אמר נימי.
"כנ"ל, עכביש", ענה לו מו באנחה.
הם החלו להתקדם לכיוון קולות הקרב המהדהדים. בדרכם נתקלו במבנה
מתכת גדול ומרוסק שהסתיר להם את שאר ההריסות.
"אני חושב שכדאי שנתפצל פה. זהו מקום מצוין למארב ג'ירנאכסי,
ועדיף שאם מישהו מאתנו ייתפס באש צולבת, השני יבוא להציל אותו
מן הצד השני של המבנה."
"מוסכם, ראש ביצה, אני בוחר את צד שמאל", אמר נימי וקפץ על
ערימת שבבי מתכת, שממנה עלה לאוויר ענן מנצנץ של חלקיקים
כסופים.
מוג'ק נופף לעברו בכדי לאחל לו הצלחה בסריקתו והחל להקיף
בזהירות את צדו הימני של המבנה. הוא נזהר שלא לגרום רעש רב
בדשדושו בתוך ההריסות, ולכן ירד באיטיות רבה במורד גבעת פסולת
הבניין שלפניו. לפתע שריונו של מוג'ק ספג חמש יריות חצופות
משעה 10. הוא הגיב מיד וירה בקרן המוות על ג'ירנאכס מוזר, ירוק
וזוהר שהבהב ברשעות. טלפו של היצור נפלה לרצפה, אך הוא המשיך
לנוע. לפתע קרן המוות הפסיקה לפעול.
"בשם ההקסגון הקדוש! הבטרייה נגמרה!" הוא גידף בזעם, ושלף מעל
גבו את כלי הנשק האחרון שלו - הכילף השורף. הוא ניסה להדביק את
היצור באש הלהביור, אולם היצור התחמק לצדו השמאלי במהירות של
חמאה המתגלשת על מגש מתכתי לוהט. נראה היה שהיצור הצמיח כעת
באורח פלא זרוע קוצנית ארוכה לצד גופו. מו בקושי הצליח להגן
מפני ההתקפה הבלתי צפויה הבאה, אולם למזלו, הוא הצליח להדוף
בתנועה מעגלית את זרוע המפלצת, והצליח לתקוע בה את הכילף באחת
ולהניף אותה מעליו באוויר. אז הוא הרגיש שריטה ושפשוף קל
בראשו. הוא נעמד מול הקנוקנת והפעיל את הדק הלהביור. אבל...
משום מה הוא לא היה מסוגל ללחוץ על ההדק עד הסוף. תחושת השפשוף
שחש כרגע בראשו נדמתה לו מוכרת וידידותית מדי.
הג'ירנאכס הרים את גחונו מן הרצפה והניף את טלפו המשוננת
באוויר למכה אדירה וניצחת שתסיים את חייו של מוג'ק ללא כל ספק.
לפתע שמע מוג'ק צרור יריות לשמאלו, הייתה זו מכונת הירייה של
נימי. הוא הביט הצדה בחטף כדי לחזות בנימי היורה לעבר אחד
הקירות. אז נימי צעק לעברו דבר מה בלתי מובן. הוא תיאר לעצמו
שזה הולך להיות המראה האחרון שיראה בחייו. אולם דבר נוסף הופיע
לפניו. היה זה מראה הרבה יותר מלבב. זירדנזאקית חמודה עם פרצוף
מחייך הורידה אט אט את פטיש המלחמה המשונן שלה מעבר לראשה.
מו הצליח לגמגם רק ארבע מילים יחידות: "מ... מה לעז...זאזל
הולך פה?" הוא שאל.
"וואי, מוג'ק... אני לא מאמינה שכמעט שיפדתי אותך כרגע על
הנבוט שלי... סליחה", ענתה לו המפלצת, שכרגע שינתה את הופעתה
לזירדנזאקית. היא דיברה בקול צייצני ומבויש.
"ואו... חתיכת הולוגרמות מציאותית יש לארורים, הא? מזל שנימי
ירה במוקד האנרגיה בזמן."
"א... אני ת... תקעתי לך כרגע כילף בבטן! את בסדר?" המשיך
לגמגם מוג'ק שעדיין היה שרוי בהלם.
"כן, כן, השריון החזיק מעמד", היא אמרה תוך שהיא מצביעה על
שריטה עמוקה בשריון הבטן המגולוון שלה.
"מה אתך, מוג'ק? אני חושבת שפגעתי בך עם מטה האיש המסומם שלי,
אתה בסדר?"
"אל תדאגי", השיב לה מו תוך שהוא רוכן אליה ומעניק לה חיבוק
חזק. אז הוא דילג לו בקלילות מסביבה, חזר אליה והעניק לה נשיקה
רטובה על לחיה. "אין סיכוי שסמים ישפיעו עליי."
"קורונה, טוב לראות אותך", הגיע אליהם נימי בריצה ממעלה גבעת
המתכת. "אההם... מה קרה למו?" הוא הצביע על האדם שריקד לו
ופיזז בין ההריסות כרקדן בלט.
"אל תדאג, נימי, ההשפעה של מטה המסומם על בני אדם היא חיובית -
לפחות עם מיכל הגנג'ה הזה הוא אמור להרגיש עכשיו יותר רגוע
ומאושר, הוא לא יהיה עצבני כמו שהוא עושה תמיד..." היא אמרה
וחייכה.
"איפה נמצאים דוג'ר ובג'י?" נזכר לשאול ההליוס לבסוף.
"אה, כמעט שכחתי, הם נמצאים בהמשך הערוץ שלפנינו. קול היריות
שאתה שומע, הן של כמה מאות חייזרים שיורים עליהם ברגע זה."
"יאללה, אז למה אנחנו מחכים, בואי נלך לעזור להם", ענה נימי
בהתרעמות.
קורונה נטלה את אקדח הלייזר שלה מן הרצפה ורצה בעקבות נימי
ששעט כבר קדימה לפניהם. מו דילג אחריהם בקלילות ומדי פעם הואטה
ריצתו בשל איזה סיבוב בלרינה מגושם.
הם הגיעו לסוף המסדרון, בדיוק בכדי לחזות בזקן ובבירדג רצים
לכיוונם וזורקים את נשקיהם המרוקנים לצדדים בתזזית. מאחוריהם
הוצת פיצוץ אדיר ומדהים של חשמל, פלזמה ואש צבעונית.
"למה אתם גומרים את כל זיקוקי הדינור לפני יום העצמאות?" שאל
אותם נימי בצעקה.
"זה לא אנחנו, זה הם!" צעק אליו הזקן בפחד.
"כדאי שתתפסו מחסה", המשיך בג'י והחליק אל מתחת לרצפת ברזל
מרוסקת שהזדקרה מתוך ההריסות.
לפתע נסדקה רצפת הסגסוגת שהייתה פרושה מאחורי נחיל
הג'ירנאכסים, והתפוצצה בקול. מתוך הרצפה עלה מפלץ אדיר דמוי
נחש, בעל ראש עטור בעשרות סכינים ארוכות וחדות שהזדקרו לפנים.
מראה ראש המפלצת הזכיר אנטנה ענקית ורבת שלוחות מחודדות. כדור
חשמל צבעוני זינק החוצה מתוך פיו הזוהר של הנחש הסכיני. פיצוץ
מרהיב נוסף שהתפוצץ על גבי הרצפה במרחק של ארבעה מטרים מבני
החבורה העיף אותם לכל הרוחות וגם לכל הכיוונים באלימות. נימי
זרק אל הזקן ואל בג'י את שני אקדחי הלייזר הרזרביים שלו, וטען
את רובה הרימונים המנטרים שלו.
"השיבו אש!" צרח הזקן.
הם ירו כמו מטורפים לכיוון המפלץ והנחיל. לאחר שסחטו את הדקי
הנשקים במשך כ-15 שניות שנראו כמו נצח, שדה הקרב נראה כמו שומר
מסך פסיכדלי במיוחד שהורכב מכדורים קופצים ומתפוצצים, לייזרים
צבעוניים, אש וחלקי ג'ירנאכסים שהתעופפו לכל עבר בסלטות
אמנותיות ומעוררת השראה. נראה שהמפלץ הענקי נעלם מתחת להריסות
באותה הדרך שבה הופיע.
אז, סתם כך, שרר שקט בשדה הקרב. הקולות היחידים שנשמעו היו
קולות הפצועים הצווחים וקולות האש הבוערת המאכלת את הגופות
החרוכות.
"מה לעזאזל קרה פה עכשיו?!" צעק נימי.
"הנשקים המזורגגים הפסיקו לעבוד", אמר הזקן, "היבואן הממזר הזה
הולך לקבל ממני בראש."
"רגע, תסתכלו -" הצביעה קורונה קדימה לעבר הג'ירנאכסים, "גם הם
הפסיקו לירות."
"אני לא רואה כלום", צעק מוג'ק, "התעוורתי, סבא."
"מה? תוריד את משקפי ראיית הלילה, נכד טיפש", ענה דוג'ר
בעצבנות, "גם הם הפסיקו לעבוד. שלא נדבר על מכשיר השמיעה
שלי."
לפתע נשמעה זעקת שבר איומה מכיוונו של בג'י.
"מה קרה?" שאלה אותו קורונה בפחד.
"בשם החלל, אני לא יכול להתחבר לאינטרנט - מחשב היד שלי הפסיק
לעבוד."
"לעזאזל, הפחדת אותי", קראה קורונה, וסטרה על עורפו בכף ידה.
בעוד הם מדברים התרוממה הרצפה מתחת לרגליהם של בג'יאן והזקן,
ושניהם הועפו בעוצמה לאוויר. הנחש האימתני הגיח מן הרצפה בשנית
על כל מחושיו הקוצניים וזרועותיו הסכינאיות. הוא הניף את ראשו
וניסה לייצר כדור אנרגיה נוסף בפיו. אולם, כל מה שיצא מפיו היו
כמה גצים חשמליים שניתזו ונעלמו באוויר.
"כדאי לברוח", אמרה קורונה. נימי אסף את גופו של דוג'ר,
וקורונה עזרה לבג'י לקום מן הרצפה.
מו ריסס אחריו תוך כדי מנוסה שביל גלי של אש שזינקה מן הכילף
השורף. הם נסו לכיוון הקיר, בתקווה שימצאו בו פתח יציאה נסתר.
לצערם הם נוכחו לגלות כי הקירות עצמם החלו סוגרים עליהם.
"סבא, סבא, תתעורר", פקד מו בהתרגשות תוך כדי ניעור סבו מעל
גבו של נימי.
"הוא איבד את ההכרה", השיב לו נימי, "אני חושש שהוא מוכרח לקבל
טיפול רפואי בהקדם, אחרת הוא עלול למות."
לפתע הלשוניות הענקיות מהקיר התעוררו לחיים. טלפיים ארוכות
בגובה החדר עצמו, שעוטרו בסכינים ובשיני ברזל, הגיחו מן הקירות
והחלו לנוע במרחב החדר. הן הצליפו מדי פעם ברצפה וניסו לפגוע
בחבורה במכותיהם.
"החדר הענק הזה כולו חי", צרחה קורונה בהיסטריה.
מו קפץ והתהפך באוויר בהתחמקות מעל אחת הטלפיים. הוא כרת אותה
בנחיתה בעזרת הכילף השורף. בינתיים נימי שלף את חרב הכפור שלו,
הרים שבר סכין גדולה מהרצפה, והחל להילחם בג'ירנאכס שנראה כמו
פה גדול בעל אלף שיניים. קורונה השתמשה ביכולת הטבעית שלה
להתגלגל לכדור ולשלוף את סכיני הגב שלה. היא התגלגלה במהירות
וקצצה שלוש קנוקנות זוהרות שצצו בדרכה. בג'י שלף את כלי הנשק
המסורתי של עמו - הבולה, והצליח ללפף אותו סביב גל אדום רצחני.
הוא הניפו לאוויר והלם אותו לרצפה מצד לצד. לבסוף העיף אותו על
כמה קנוקנות שהסתערו לעברו. הן התחילו לצרוח בכאב עקב החומצה
המרוכזת שפגעה בגופם.
לפתע רעדה הרצפה פעם נוספת מתחת לרגליהם. היצור הענק הגיח מן
ההריסות בשלישית. ראשו מלא הסכינים עלה בעוצמה לאוויר וכיוון
את שבעים סכיני הראש המפלצתיות שלו לעבר מוג'ק.
הוא נטה לאחור כנחש קוברה ענקי, הנמתח לתנופה לפני הכשת
קורבנו. מו נפל על ברכיו וכיוון את חודו של הכילף אל מעל ראשו
(למרות שלא האמין כי הדבר יעזור לו כעת).
הנחש נע קדימה במהירות הבזק, אולם לפתע, גרונו נחתך בצדו ע"י
עצם גדול, מסתובב ומוזר, שנראה כמו צלחת מעופפת עטופה בבדים,
שהבריקה בצדדיה, וזהרה בתחתיתה. מתז אדיר של דם ירוק זוהר
השפריץ החוצה מתוך צוואר המפלצת. מוג'ק הצליח לרוץ ולזנק הצדה,
לפני שהראש האדיר נפל ארצה ומחץ מתחתיו את ההריסות בקול
אימתני. הם הביטו בעצם המעופף המסתובב שהתקרב אליהם ומיקדו את
מבטם בו. כעת הם הבינו סוף סוף מה הם ראו. הייתה זאת אישה
יפיפייה בעלת שער כסוף, שכרעה על משטח מעופף שצדדיו עוטרו
בסכינים קטלניות. להבות סילון ריצדו מצדו התחתון של המשטח. היא
ריחפה מעל מו ופנתה אליו בצעקה: "אנחנו צריכים עזרה! אתה
וחבריך תוכלו לבוא לעזור לנו?"
"מי... מי זה אתם?... ואיך הגעתם לפה בכלל?" שאל אותה מו
בפליאה.
"אין זמן לשאלות עכשיו, תסתכל לשם", היא אמרה והצביעה לכיוון
רכס ההריסות שנגלה לעיניהם כעת דרך חריץ רחב בתוך הקיר החי.
מעבר להריסות ולגופות הג'ירנאכסים הם הבחינו בקבוצת יצורים
שאחזו באלות ובסכיני מתכת מאולתרות, וניסו להגן על חייהם מפני
כ-200 ג'ירנאכסים שהתקיפו אותם מכל עבר. גופות כמה יצורים, שלא
היו ג'ירנאכסים, השתרעו חסרות חיים על המדרון המתכתי.
"יכול להיות שזהו עוד אחד ממשחקי ההולוגרמות שלהם?" שאלה
קורונה כשהיא פונה בשאלתה לבג'יאן.
"לא - אינני חושב כך", השיב בג'יאן והביט בגופת הנחש הסכיני
הענק בשנית. "אני מאמין שגם להם - כמונו, נהרסו היכולת לשימוש
במכשירי החשמל והם אינם מסוגלים להפעיל את נקודות האנרגיה
ההולוגרמיות כעת."
"אם כן, אנו מוכרחים לעזור להם", אמר מוג'ק.
"אז קדימה, בואו אחריי", אמרה כסופת השער וכיוונה את מגן
הסילון שלה לעבר גבעת המתכת.
נימי העמיס את גופו של הזקן על גבו, ועקב אחר החבורה ששעטה
קדימה לכיוון הקרב המתנהל. נראה היה כאילו אלו הם 200
הג'ירנאכסים האחרונים ששרדו באולם הענקי שנפרש לעיניהם בשנית.
הקרב היה קל יחסית. הג'ירנאכסים לא יכלו להספיק לשנות את
האבולוציה שלהם בזמן קצר כל כך בכדי שתתאים לקרבות פנים אל
פנים. ידם של היצורים שנלחמו לצדה של כסופת השער הייתה כעת על
העליונה. מוג'ק נופף את הכילף לכל עבר וחתך ושרף כ-30 קנוקנות.
קורונה סיממה 20 קנוקנות, 17 גלים אדומים ופה בעל מאות שיניים
שהחל נושך בפראות מטורפת קנוקנות מבוהלות שעמדו לצדו.
בג'י קפץ כמה פעמים ומעך בנחיתתו ארבע קנוקנות חסרות הגנה.
לבסוף הוא הצליח לעבור דרך המון הג'ירנאכסים לצד היצורים
המעורבים.
"אני אתכם", הוא קרא, והחל לנפנף בבולה הרעילה שלו שפגעה
בקנוקנות כחולות והעיפה אותן לצדדים.
סטיקון עם רטייה על עינו נחת מגג האולם ושיפד בעזרת זרועותיו
המשוננות ג'ירנאכס כחול שהתגנב אל מאחורי גבו של מוג'ק.
נימי הניח את דוג'ר במקום בטוח בצד והצטרף אל הקרב. למרות שהוא
השתמש רק בשתיים מתוך ארבע ידיו בשל פציעתו בידיו השמאליות,
הוא הצליח להסב לאויב את מספר האבידות הגדול ביותר בשל זנבו
הקטלני והחד, טפריו הארוכים, קרניו המחודדות ומהירותו
המופלאה.
אחד מהיצורים הירוקים החל לברוח ממנו והוא רץ אחריו במהירות
מדהימה.
"לא, אל תהרוג אותו, הוא אתנו!" צרחו לעברו סטיקון ובונטי,
שנופפו ביסודות בניין מתכתיים לעומתו. "זהו ניאופנג. הם ירוקים
ודומים לחלק מהג'ירנאכסים."
"סליחה... טעות", נופף לעברם נימי בחזרה בחרב הכפור שלו, והחל
לרדוף אחרי גל אדום שקיפץ לכיוון הקרב.

סוירלקס בעל קול מעצבן במיוחד קפץ אל שדה הקרב לתוך שורה של
ג'ירנאכסים שריריים.
"פוקו הגדול ינקום בכולכם עד לאחרון שבכם!" הוא צעק.
גפיו הצבעוניות והבורקות הצליפו ביצורים המרושעים שמסביבו
באכזריות חסרת גבולות. גופו המסתלסל קרע את בשרם של
הג'ירנאכסים מעליהם והעיפם לאוויר. "ראיתם את זה! אה! ראיתם?"
הביט הסוירלקס על סביבותיו והתאכזב קשות משגילה כי איש אינו שם
לב למעשיו. "למה אף פעם אף אחד לא שם לב כשאני מצליח לעשות
משהו כזה?" הוא קרא בקול שבור.
הסיבה האמיתית להתעלמותם המוחלטת של שאר היצורים מן הסוירלקס
הייתה הרחמים שחשו כלפי בני מינו. המלחמה שכמעט השמידה את הגזע
שלו הייתה על רקע קנאה במראם היפיפה, ולכן יצורים טובי לב
החליטו פשוט לנסות ולהתעלם מיופיים המהמם וממעשיהם בכדי לא
לאפשר למלחמה כנגדם למצוא נתיב לפרוץ בשנית.

לבסוף הקרב החל מגיע לקצו. הג'ירנאכסים לא נכנעו עד לאחרון
שבהם.
אלו באמת היו יצורים רצחניים וחסרי מעצורים מטבעם. הם פשוט לא
ידעו לסגת.
בני החבורה הביטו באוסף היצורים שנשארו חיים בשדה הקרב. היו שם
הומוספיאנים, זירדנזאקים, בונטים, סטיקונים ושני ניאופנגים
משקשקים שהתחבאו מאחורי רגליהם של חבריהם והביטו בפחד בנימי.
בג'י פנה לאישה כסופת השער ושאל את השאלה שרצה לשאול עוד מלפני
הקרב.
"גברתי, תוכלי אולי להסביר לי, מה לעזאזל אתם עושים פה בתוך
החללית הג'ירנאכסית? ואיך בכלל הגעתם לפה?"
כסופת השער ניערה את ראשה והביטה לעבר היצורים שנותרו בחיים
בשדה הקרב.
"ובכן, בירדג אמיץ שלי, לא נכנסנו לכאן מרצוננו. אנחנו כולנו
חטופים", היא אמרה בזעם.
"נחטפנו רובנו מכוכב הלכת אולוזדברק בידי הג'ירנאכסים לפני
קרוב לשנה. הם רצו לעשות ניסיים במוחנו. אני למשל איבדתי את כל
זיכרונותיי ממה שקרה לי לפני שהגעתי לחללית הזו."
"אתה יכול להגיד לנו איפה לעזאזל אנחנו נמצאים?" שאל בחוסר
סבלנות סטיקון מזוקן שעמד מאחוריה.
"ובכן, אתם נמצאים על הירח "בופו" שנמצא במערכתZB#18F", השיב
לו בג'י במהירות.
"מה?" הסטיקון פער את פיו לרווחה. "איפה זה בכלל?"
"זה בקצה נבולת כנף העטלף ליד שמש ZBU2R."
כסופת השער התפרצה בשאלה. "וכיצד אתם נכנסתם לספינה, בירדג?"
"אנחנו גרים פה על בופו", השיב הבירדג בעצבנות, "ברחנו למקלט
האטומי מתחת לספינה כאשר היא התרסקה, ונאלצנו לפרוץ לתוכה מתוך
המקלט האטומי בעזרת קרן המוות."
"אבל עכשיו כל הנשקים שלנו הפסיקו לפעול", הוסיף אחריו מוג'ק,
"חוץ מהלהביור."
"כן, אני יודעת", היא אמרה והנידה בראשה בייאוש, "גם אצלנו,
לאחר שהשתחררו המנעולים של הכלא ויצאנו מן התאים, הצלחנו למצוא
את החדר שבו אוכסנו הנשקים שלנו. אבל גם שם שום דבר לא פעל. זה
ממש לא הגיוני..."
"סליחה", קרא בונטי אחד שעמד בין היצורים הניצולים. הוא דיבר
במבטא בונטי כבד וניכר בו כי שליטתו בשפה המדוברת חלשה ביותר.
"אני לא יודע מה אתם להיות חושבים, אבל אני רוצה לצאת עכשיו
ממקום מרושע זה, ואני חושב שאני לדעת איפה נמצאת היציאה!"
"למה אנחנו מחכים, אם כך?" חייכה כסופת השער, "אחריו!"
הבונטי חייך אליה והחל לדלג בין ההריסות לכיוון אחד מן המפרצים
שנפערו בתוך קירות המתכת הענקיים. מרבית היצורים דלקו
בעקבותיו.
מוג'ק עצר את האישה בידו ושאל אותה. "מה שמך, אוצר? את הצלת את
החיים שלי שם מקודם."
"קוראים לי גרייס, נעים מאוד. ומה שמך?" היא השיבה בקול
מתנגן.
"אני מוג'ק רביולי", הוא חייך וגירד בראשו, "את יודעת, מה
שעשית שם מקודם היה מאוד אמיץ."
"ובכן, מוג'ק רביולי", היא צחקקה מששמעה את שם המשפחה המגוחך,
"נראה לי שאתה אכן חייב לי את חייך." היא חייכה לעברו ודילגה
לה בעקבות היצורים האחרים.
שערה הכסוף התנופף אחריה באוויר.
בדקות הבאות כל היצורים החליטו לעקוב אחר הבונטי משגילו כי הוא
היחידי שטוען כי הוא יודע היכן היציאה. הם סחבו את הפצועים
אחריהם והגישו להם עזרה ראשונית. הבונטי מצא סדק צר בקיר והציץ
פנימה. הסדק הוביל למעבר צר ומעוקל שפנה לסוף מסדרון ארוך שהפך
רחב ככל שהעמיק.
קורונה, שהייתה בין היצורים הראשונים בתוך הצעדה, ניגשה אל
הבונטי ושאלה: "תגיד - אתה בטוח שאתה יודע לאן אתה הולך?"
"כן, אני להיות בטוח", הוא ענה לה בהתרגשות, "אני אולי הייתי
האחד היחידי שהצליח לפרוץ החוצה מהמעבדה! כמעט הצלחתי לצאת
החוצה מספינה זאת עם חללית קטנה שלהם מסיפון של חלליות, את
יודעת."
קורונה מחאה את כפיה בהתרגשות.
"כן", הוא הזעיף את פניו, "אבל יותר רחוק מזה לא היה שהצלחתי
להגיע, הם תפסו אותי בדיוק מתי שעליתי על אחת מחלליות שלהם.
אחרי זה, לא טוב בכלל, תאמיני למונטי."
"איך הצלחת בכלל לפרוץ החוצה מן המעבדה?" שאלה קורונה
בסקרנות.
"טוב, זהו סיפור גדול מאוד... אבל בקצרה אני להגיד לך שהאישה
עם שער כסף עשתה כל מיני בלבולים ובלגאנים של קוסמים בשביל
למשוך את תשומת הלב של השומרים, ואת השאר אני עשיתי בעזרת
אלו", הוא אמר והניף את אגרופיו האדירים לאוויר.
"בלבולים ובלאגנים של קוסמים? מעניין ביותר", אמרה קורונה
בהתפעלות, "אמרת שהייתה פעולת הסחה? ספר לי על זה, בונטי."
"טוב, אני לא ידוע בדיוק איך - אבל היא עשתה שכל המכשירונים של
בקרה של כלא שלהם להשתגע ו---" קול בערה שהתחזק ברקע קטע את
שטף דיבורו העילג. ההאנגר שאליו הגיעו עלה באש ובעשן. הספינות
החייזריות הקטנות של הג'ירנאכסים עלו באש כולן.
"פעם היו יותר ספינות... הם בטח ברחו כשקיבלנו את הבום טראח
בחלל", אמר הבונטי לאחר הרהור ארוך.
"כן, אבל איך אנחנו הולכים לפתוח כעת את הדלת של ההאנגר?" שאל
אותו זירדנזאק ג'ינג'י מאחוריו.
"תן לי לראות", אמר הבונטי ורץ לכיוון הדלתות.
הוא אחז בחריץ בשתי ידיו ומשך בדלתות בכל כוחו העצום. "אני
צריך הרבה יותר עזרה שתעזרו לי", הוא נהם לעבר היצורים.
כחמישים יצורים מעורבים רצו לעזרתו. הם משכו את הדלתות בכל
כוחם לצדדים, עד שראו חריץ קטן של אור דרך הדלת.
"תמשכו!" צעק הבונטי המסונוור והפעיל את כל כוחו על צד הדלת
הענקית.
החריץ גדל אט אט, עד כי הבונטי יכל לעבור דרכו. הם נעמדו
מאחוריו והסתנוורו ביחד משתי השמשות התאומות ומן הירח הירוק,
שהאירו את הגבעות הירוקות היפיפיות שניצבו מעבר להריסות העיר.
היה זה מראה מדהים בשביל יצורים שלא ראו אפילו שמש אחת במשך
שנה שלמה. הבונטי קפץ ראשון החוצה אל ההריסות בקריאת שמחה רמה
שגררה אחריה את קריאות השמחה של כולם.

הם לא ראו את השמיים זמן כה רב, עד כי לא שמו לב שצבע השמיים
היה סגלגל...





פרק חמישי - פרק ביניים
עננים סגולים זוהרים


בופו היה רק אחד מני מאות כוכבים מיושבים שנכבש בהפתעה ע"י
העוצמה הננובית.

האולימפיאדה השנתית נשכחה לגמרי מלב הזירדנזאקים ששלטו בכוכב
ארדמפוס. הקרב להצלת הכוכב שלהם מידי הג'ירנאכסים הפך כה נואש
עד כי פוליטיקאים, גנרלים וזירדנזאקי מפתח רבים אחרים החלו
לשקול ברצינות את האפשרות של פינוי משפחותיהם והקרובים להם
לכוכבי מקלט רחוקים.
קרב אדיר וגורלי התרחש בסמוך לאיצטדיון הברקים הקולוסאלי שאירח
בעבר ספורטאים רבים שהתחרו אחד בשני תוך התגרויות חסרות תקדים
באותו כוח טבע אדיר אשר הרג כה רבים מהם בעבר - כוח הברק.
ארבעה מבני ענק שלחו את זרועותיהם לשמיים ואספו שם עננים לתוך
האיצטדיון בעזרת מכשירי סילון אירו-כימיים.
כוח החזית הזירדנזאקי היה מחופר בשוחותיו התת קרקעיות, והתגונן
מפני סערות הברקים הבלתי פוסקות בעזרת חליפות מבודדות מיוחדות
שהותאמו לתנאים אלו בדיוק. הכוח הבחין לפתע בעזרת מצלמותיו
הטלסקופיות במחזה מדהים.
כוחות ההשמדה הג'ירנאכסים הביו-מכאניים הענקיים עצרו לפתע
ממלאכת פיצוץ תותחי ההגנה הזירדנזאקים.
ענן ננובי סגול וזוהר הופיע פתאום מן השמיים, והחל לעטוף
בהדרגה את היצורים האדירים. זה אחר זה נעצרו היצורים במקומם.
גצים זוהרים ניתרו מבין חיבורי מרפקיהם המכניים. פיצוצי ענק
חיסלו את מלאי התחמושת הגדולים ביותר שנשאו.
הצבא כולו נוטרל תוך דקות ספורות. לצבא הזירדנזאקי לקחו אמנם
שבועיים שלמים בכדי להבין כי אין הם עוד עומדים להפסיד במלחמה
- אך משהבינו את הדבר, חגיגות ענק פרצו בכל רחבי הכוכב. לבסוף,
לאחר שניצחו את שארית ניצולי הג'ירנאכסים, הם החליטו להתעלם
כמעט לחלוטין מקריסת הטכנולוגיה הטוטאלית ולחדש את האולימפיאדה
השנתית לאלתר. מיליונים השתתפו באותן חגיגות אולימפיות,
ומיליארדים רבים הגיעו לתחרויות בתור צופים. היו אלו החגיגות
הזוהרות ביותר שנראו בארדמפיס מעולם. אחרי הכול, הם ניצלו מן
הגיהינום והיו מוכנים לבזבז סכומי עתק רק בכדי לחגוג את העובדה
כי עדיין היו בחיים.

הארפרוטרודיסטים גם הם הרוויחו מעליית הננובים, אם כי בדרך
שונה.

אי שם בכוכב ולגון, איכר ארפרוטרודיסטי ששמו קבול נפרד ממשפחתו
בפעם האחרונה בתוך בקתתו הרעועה. הוא המתין להוצאתו להורג ע"י
הג'ירנאטון הפקוד על מחוזו. הג'ירנאטונים היו זן של ג'ירנאכסים
בעלי שלוש רגליים וחמש זרועות סכיניות שדמו לזרועות סרטנים.
שמונה עשר חודשים קודם לכן הם הגיעו לכוכב, זורעים הרס וחורבן
ביישובים, ומשעבדים את הארפרוטרודיסטים לעבודת כרייה וחקלאות
חייזרית מפרכת. מחצביהם העוצמתיים של הארפרוטרודיסטים היו
נחוצים לג'ירנאכסים בכדי לייצר את נשקי החלליות העוצמתיים
ביותר שלהם. הפועלים הארפרוטרודיסטים סבלו לאין שיעור משום
שידעו שעבודתם קירבה את ניצחון הג'ירנאכסים על הנבולה. שביל
הסילון שהשאיר אחריו הג'ירנטון באוויר זהר כאילו היה זה מגלו
הבוהק של השטן. האיכר קבול צעד כמה צעדים לתוך השדה וכרע אפיים
ארצה לפני המפלצת התלת רגלית.
קבול כלל לא שם לב לכך שהירק החייזרי שאותו מעך עם ברכיו העלה
לחלל האוויר ענן מנצנץ בצבע סגול צהבהב.
"אני מצטער על כך שלא עמדנו במכסה השבועית, אדון ג'ירנטון.
מותי ישמש כלקח לשאר בני ביתי בכדי שיעבדו בעתיד באופן מושלם,
ויספקו את צורכיכם ללא דופי."
"כולכם תומתו - אין לנו כל צורך בעבדים חלשלושים", לחש
הג'ירנטון בקולו הנחשי המצקצק.
"אבל אמרתם שתהרגו רק אחד בכל פעם שלא נעמוד במכסה", הרים קבול
את ראשו ונעץ מבט מלא איבה בעיניו הזוהרות של התליין המיועד.
"אני לא צריך להסביר לחרק את דרכינו", שאג הג'ירנטון בקולו
המרושע והניף במהירות את כידונו הזוהר לאוויר במטרה לשים קץ
לחיי היצור המעצבן.
קבול צרח בזעם, הרים אבן מן השדה וזינק קדימה בניסיון נואש
לפגוע במשעבדו השטני בכדי להקנות למשפחתו די זמן בכדי להימלט
מן המקום. הלם מוחלט הכה בג'ירנטון משהתפוצץ כידונו לרסיסים
באחת.
להבות אש יוקדות עטפו את גופו של האיכר, ועיניו זהרו בזעם.
האבן שחטף הג'ירנטון לבטנו התפוצצה גם היא למאות חלקיקי לבה
לוהטים, ואיכלה את איבריו הפנימיים במהירות.
קבול שאג בעוצמה לשמיים ושלח את מבטו לעבר אשתו, ילדיו, אחיו
ואחייניו פעורי הפיות. "מה בשם האלים קורה לי", הוא נעץ את
מבטו בידיו הבוערות. גופו הפך חסין לאש שאפפה אותו. פניהם
המפוחדות של בני ביתו וצרחותיה הבלתי פוסקות של אשתו לא עזרו
לו להירגע במאומה.
"אני חושב שאני הולך להרוג את כולם עכשיו..." הוא קרא, הביט
שוב בבשרו שלא נפגע כלל מן הלהבה, חייך והחל פוסע קדימה בשדה.
להבות גדולות זינקו מידיו לכיוון מזבחי הג'ירנאכסים השחורים.
הלהבות דהרו קדימה בשדה בדמותם של ארבעים שוורים
ארפרוטרודיסטיים חסונים ונוצצים שהרימו לאוויר פלח אדמה אדיר
וזוהר מאחוריהם. הפלח החל להסתלסל באוויר כאילו היו פני הכוכב
קליפתה המסולסלת של קלמנטינה בשלה שזה עתה קולפה. מזבחי
הג'ירנאכסים האפלים התרסקו והועפו לאוויר באחת.
צחוקו של קבול עלה לאוויר ברעמים. "הגיעה שעת הנקמה", הוא צעק,
"האלים שמעו את תפילותינו."
כרגע החל לשלוט בכוח הננובי, למרות שלא ידע מדוע וכיצד.

ליצור גאון וחובב תחבולות אחר על כוכב 13 FILU היה הרבה פחות
מזל בפגישתו עם ג'ירנטון אחר. היה זה טארבו, חברו הוותיק של
בג'יאן, שניבא בעזרת מחשב הקבלת הנתונים שבנה כי: "רק כוכב
השחר הזועם יביא לניצחון במלחמה."
טארבו לא שיער מעולם כי תחביבו בבניית ננו-רובוטים יקרא לביתו
את רוצחו ממרחק של אלפי שנות אור. הרוצח היה צ'אר - שר הצבא
הג'ירנאכסי העליון בכבודו ובעצמו, שפיקד על ציי הג'ירנאכסים
שהשמידו רבבות יצורים חפים מפשע בעבר. צ'אר תחב את אלת המלחמה
המשוננת שלו לחגורתו ואסף את גולגולתו נוטפת הדם של טארבו אל
בין שקיו. הוא ליקט במהירות את המכשירים המתוחכמים שעזרו
לטארבו בחקירת הננו-רובוטים, והניח אותם בעדינות בתוך כוסיות
מיוחדות. צ'אר היה אחד מן הג'ירנאכסים הנבונים בגלקסיה.
הוא ידע, כי לא רחוק היום, וגם הוא יוכל לשלוט בכוח
הננו-רובוטי האדיר בעזרת מוחותיהם של הגאונים החוקרים שרצח.
שמחה מרושעת פעפעה בלבו של היצור. סמל ירוק שזהר באלפי אורות
קטנטנים על ראשו של טארבו העיד כי הלה הצליח להבין כיצד שולטים
בננו-רובוטים בעזרת המחשבה בלבד.
"אפילו המטורף שהמציא את פצצות האלקטרון הארורות לא יעצור אותי
כעת", הוא צחק, והתגנב במהירות בטיפוס מהיר אל מחוץ לחלון
דירתו של טארבו המנוח. הצללים חיבקו אותו בשמחה משזינק אל שמי
חלל העיר האפלים.

אמנם הייתה זו מחשבה מבעיתה כי 'הג'ירנאכסים עשויים לשלוט בכוח
הננובים האדיר...'
עם מתקדם ונסתר נרתע מן המחשבה הזו, והחל בונה ערי סגסוגת
אדירות בחלל בכדי שיגנו עליו בעתיד בעזרת אותו הכוח עצמו.
אף יצור לא ידע מי היו, מהיכן הגיעו ומה היו תוכניותיהם לעתיד.
אולם דבר אחד היה בטוח. אם הם התחילו לפחד - כולם היו צריכים
להתחיל לפחד.





פרק שישי
הכפר


דברים רבים קרו לירח בופו מאז ההתרסקות הגדולה של החללית
הג'יראנכסית עליו. ההתרסקות סימלה לרבים את יום החורבן
הטכנולוגי והניתוק של בופו משאר הכוכבים. העננים בשמיים קיבלו
גוון סגלגל בלתי טבעי מאז. מכונות גדולות ומתוחכמות עצרו מלכת
והחלו להעלות חלודה. אפילו המלומדים ביותר על הכוכב (ולא היו
הרבה מאלו), לא הצליחו להבין כיצד הפסיקה זרימת החשמל בכל
המכשירים האלקטרוניים, וכיצד השריפה המהירה התבטלה. חבורות של
עבריינים אפוקליפטיים ושבטים לוחמניים התהוו, והחלו נלחמים זה
בזה בכדי לשרוד על הירח שטוף הפשע והחורבן. יצורים אחרים על
בופו, עם מבטים יותר אופטימיים לכיוון העתיד, יצאו מן העיר
היחידה על בופו והחלו להתיישב ברחבי הירח באזורים של חקלאות
ומרעה. כך עשתה גם חבורה קטנה ומעורבת של עשרות יצורים שנמלטו
בעבר מהתופת ונהפכו לבסוף לידידים טובים.
היחידה מביניהם שלא פגשה מעודה אפילו ג'ירנאכס אחד הייתה מלנסי
- ההליוסית המתוקה (לפחות בעיניו של נימי) שפגשה את נימי ביום
ההתרסקות ונתנה לו את הטלפון חלל שלה. למרות שהטלפון לא עבד
בשל הקריסה הטכנולוגית, נימי מצא את הדרך לכתובתה ואף ללבה תוך
זמן קצר ביותר.

כעת הייתה זו שעת השקיעה הראשונה בכפר, ודמדומי השמש הקטנה
נמהלו בסגול המהמם של השמיים הבוהקים. מלנסי עמדה בשדה החיטה
והייתה קוצרת במרץ את השיבולים. מעולם לא דמיינה לעצמה כי
תיהפך לאשת איכר. עם זאת היא הביטה בסיפוק רב בשדה החיטה
שחרשה, זרעה, השקתה והצמיחה בעצמה. עברה בדיוק שנה וחצי מאז
היא ונימי עזבו את העיר בופו האפוקליפטית מלאת הביזה והרצח,
וברחו קילומטרים רבים לכיוון השדות. היא אהבה בעבר את העיר בשל
חבריה בפאב 'הפטיש' הגדול, אך היא גילתה שלמרות הסימפטיה
וההבנה שחשה כלפי אותם חסרי המזל הפליטים שבאו מן העולמות
השונים, שהיו חסרי ממון ועתיד, היא שנאה את הכנופיות הרצחניות
שאינן יודעות מעצורים ודוגלות בביזה ורצח שצמחו מתוך רבים
מאותם יצורים. היא הביטה בנימי - אהובה השרירי שזכה בלבה שנה
וחצי קודם לכן בעזרת כישוריו הגופניים המדהימים, חוש ההומור
שלו ואהבתו אליה. הלה החזיק שני חרמשים בידיו העליונות ושתי
חרבות מעוקלות בידיו התחתונות. הוא היה מניף במהירות את שני
המגלים בתנועות של חצי ירח. כשהיה מתעייף היה מניח את המגלים
ומשתמש בחרבות. החרבות שקלו הרבה פחות, ומרוב המהירות שבה הניף
אותן - איש לא היה יכול לראות את צורתן באוויר.
הדבר היחיד שאפשר היה להבחין בו היו טשטושים מבריקים שנעו בשתי
שמיניות מצדדיו של נימי והעיפו שיבולים לכל הכיוונים.
"איפה בג'י וקורונה?" שאלה מלנסי את נימי בפנים זועפות, מנגבת
אגלי זיעה מעל מצחה. "הם לא היו אמורים לעזור לנו פה?"
"לא ראית שבג'י עובד על איזה משהו במחסן?" שאל נימי וחייך חיוך
רחב ומפייס כלפי אהובתו.
"אני לא ראיתי", צץ מולו פרצופו השמנמן ומבקש תשומת הלב של
מוג'ק. "לא הייתי פה שבוע למקרה שלא שמת לב, נימי."
"אה - כן", שלח נימי נשיקה למלנסי וקרץ לה. "התכוונתי לשאול
אותך איך היה הציד, אבל נרדמתי לפני שראיתי אותך."
"אני לא קורא לזה ציד, נימי, זאת התגוננות עצמית. אתה מכיר את
קצב הרבייה של הג'ירנאכסים, ואם לא נמגר את הזרע שמצאנו על
הכוכב במהרה, אנחנו פשוט צלויים."
הייתה שתיקה קלה בין השלושה לרגע ואז מלנסי שברה את השתיקה
בחוסר סבלנות בולט.
"אז כמה צדתם, מוג'ק?" היא רקעה ברגלה בחוסר סובלנות והתעלמה
מפילוסופיית ההתגוננות הבלתי משכנעת שניסה למכור להם.
"טוב, נו, מצאנו חבורה של 20 ג'ירנאכסים חדשים והצלחנו להרוג
14 מתוכם. גרייס וחבורת המעריצים שלה המשיכו לרדוף אחרי השישה
הנותרים בלעדיי."
"איך הם נראים עכשיו? הם מכוערים מאוד?" שאל נימי כשחיוך
הליוסי מבעית נסוך על פניו מקרן לקרן.
"בקושי רואים אותם בתוך היערות, נימי. הם בצבע שחור ויש להם 12
קנוקנות ארוכות עם קצה סכיני ומשונן. שני אנשים לא נזהרו מספיק
והיצור הפתיע אותם מלמעלה, מאחד העצים עם ציפורני החרב שלו.
היינו צריכים לחפש את הראשים שלהם בכדי להביא אותם לקבורה."
נימי עצר לרגע את מלאכת הקצירה. "תמיד אמרתי שלעקוב אחרי האישה
הזו - זה ממש כמו לאבד את הראש. אני מקווה שאתה תמשיך להיות
מחובר לשלך ותפסיק לרדוף אחרי האישה הזו."
מו שתק והביט למטה, אל אצבעות ידיו המיובלות מעבודת הקציר.
נימי נעץ בו את מבטו. "אני לא מבין מה כל כך מושך אתכם בני
האדם באישה השתלטנית בעלת השער הכסוף ועיני הספיר, שמתנהגת
בדרך כלל כחתולת בית כפוית טובה."
"אתם ההליוסים נמשכים לאופי אחר של נקבות", השיב לו מו בקול
דק. "לעולם לא תצליח להבין את המשיכה הספציפית שלנו לבנות המין
השני שלנו. זה בגלל שאנחנו פשוט זנים אחרים." מוג'ק הגניב מבט
חושש לעבר נימי ומלנסי.
למרות שאכן מאוד חיבב את כסופת השער, לא הייתה זו הסיבה
ליציאתו אתה למסעי הציד. הוא תיעב את העובדה שהיא פלרטטה כל
העת עם שלושה לוחמים בני אדם כמעט בו זמנית. הסיבה האמיתית
ליציאתו למסעות הציד הייתה לאותו הרבה מעבודת השדה החד גונית
המכאיבה. אחרי הכול, לא הייתה לו אותה הסיבולת שיש לחבריו
ההליוסים.
לפתע הם שמעו את קול הצהלה של בג'י הצועק בהתלהבות קריאה עתיקת
יומין ומוזרה ביותר.
"ווואייצ'יקיביני ניקי וואאאהההה!"
הייתה זו אותה הקריאה שבה השתמשו המון בויז - נערי הירח, שפעלו
בלילות ועזרו לאסוף ולטפל באנטילופות הענקיות הראשונות שגודלו
בארץ 7.
מיד לאחר הקריאה, נפרצה דלת המוסך שבקצה השדה לצדדים באלימות.
כרכרה מלאת סכינים שהיו קבועים בצדי גלגליה החלה מקרטעת ברעש
אימים ושועטת קדימה מתוך המבנה. היא העיפה חצץ רב לאוויר וענן
גדול של אבק עלה מאחוריה. הכרכרה שעטה בפראות לעבר שדה החיטה
וברגע שהיא פגעה בקו היבול, עשרות רבות של שיבולים קצורות החלו
לנתר לאוויר מצדדיה. בג'י שישב בראש הכרכרה הצליח בקושי רב
לנתק אחת מארבע ידיו מן המושכות בכדי לנופף אליהם לשלום.
"תסתכלו על זה - אני לא מאמין", קרא מו, תוך שהוא מצביע על
הגלגל הקדמי של הכרכרה הדוהרת. נימי ומלנסי אימצו את עיניהם
לעבר הגלגל הקדמי של הכרכרה ונדהמו שניהם לגלות כי לא היה זה
גלגל כלל - הייתה זו קורונה!
היא התגלגלה במהירות מדהימה קדימה תוך שהיא אוחזת כבדרך טבע את
הציר הקדמי של הכרכרה בין רגליה ובטנה, ומעבירה במהירות הברק
ללא הפסקה את מרכז הכובד של גופה, מן המרכז אל הראש בהתאם
לסיבוב הגלגל. נקבוביות שמן פעלו בבטנה ושימנו את נקודת הנגיעה
של הציר בגוף. האבולוציה של הזירדנזאקית התאימה את היצור הזה
להיהפך לגלגל משומן המניע את עצמו. נימי ומו רצו וקיפצו אחריהם
בקריאות התלהבות. שניהם הצליחו להתלות על אחורי העגלה, לטפס
ולשבת לצדו של בג'י בראש הכרכרה. מלנסי חייכה ונשמה לרווחה.
נראה היה שכך העבודה הולכת להיגמר הרבה יותר מהר.
"כל הכבוד בג'י", אמר נימי, "ואני חשבתי שאתה מתבטל, או משחק
גורצ'י-פן כל הזמן הזה במוסך."
"באמת איך לא סיפרת לנו על המקצרה הזאת עד עכשיו?" שאל מו
בעודו נוגס בחצי כיכר לחם, שמצא בתוך סל שנפל מן הכרכרה.
"רצינו שזו תהיה הפתעה", אמרה קורונה. היא עצרה את גלגוליה אט
אט. אז התמתחה, נעמדה על רגליה וחייכה לעברו. "לא קינאת בי
שאני מבלה את כל זמני בחברת בג'י, נכון מומו?" היא צחקה וקרצה
לו.
"אני לא מקנא באף אחד שצריך לבלות כל כך הרבה זמן בחברת בג'י",
גיחך מוג'ק, וקפץ מן הכרכרה לקרקע, מתחמק מסטירה שכיוון הבירדג
לעבר עורפו.
"תהנה מכיכר הלחם שבפיך", נופף הבירדג את אצבעו לעומתו. פרצוף
כועס עיטר את פניו. "זוהי כיכר הלחם האחרונה שאתה מקבל ממני
השנה."
בשנה וחצי האחרונות למד בג'יאן לנסות ולשמור על כבודו מפני
העקיצות של חבריו בנוגע לנושאי השיחה המרתקים שעליהם הרצה.
בג'יאן ידע כי הוא משכיל ומלומד יותר מחבריו. עם זאת הוא הבין
כי הרצאותיו גורמות פעמים רבות לחבריו להירדם אפילו במצב של
עמידה, ולכן אמנם החליט לצמצם בהן. אולם מוג'ק עבר כעת את גבול
הטעם הטוב לדעתו.
"שמנדריק, אם לא הייתי מעביר לך את ההרצאה על תיעול זרמי אוויר
כימו-אלקטריים - לא היית מצליח לבנות את מערכת הקירור בחדר
והיית ממשיך למות מחום ולא להירדם בלילות."
"תסלח לי. תסלח לי..." חייך אליו מו מבין השיבולים. "אתה הוא
אל המזגנים והמאווררים", הוא כרע ארצה על ברכיו והחל להשתחוות
ולהזדקף לסירוגין. "כולם... הללו את אל המזגנים ומערכות
האוורור, והביאו לו קוביות קרח ומקפא כמנחה."
"ארררר..." רתח בג'יאן והצליף במושכות בכדי להתרחק מן היצור
הקרח והמעצבן.
קורונה הביטה לעברו בחיוך, אוחזת את בטנה מבעוד מועד לפני
שתתפוצץ מצחוק. "אני פה, בג'יאן - במי אתה מצליף?"
נימי פרץ בצהלה של צחוק ונפל מגב הכרכרה אל האדמה.
"אני לא סוחב אותו למרפאה", הצביע עליו מוג'ק, והתפקע אף הוא
מצחוק, למראה ההליוס המרוח על האדמה.

לבסוף, לאחר שש שעות שבהן המשיכו לקצור את השדה, בני החבורה
התיישבו כולם בבקתה המרכזית שבכפר הקטן. הבקתה הוסבה לתפקד
בתור חדר האוכל המשותף. הייתה זו בקתה פשוטה ביותר שהם הקימו
במו ידיהם מגזעים וענפים של עצי קריסטל יפיפיים, ועורות
פילי-שפנים (#) שכיסו את הגג. בג'י הביט מהחלון בגאווה לעבר
ערימות החיטה הקצורות שהונחו בסמוך לאסם.
מלנסי הגישה להם בשר פיל-שפן בנוסח הליוסי חריף-מתוק. רוטב של
פירות יער מתוקים עם חתיכות פרי מבושלות כיסה את מנות הבשר
שנחטפו במהירות מן המגש של מלנסי.
ההליוסית רצה כל העת אל המטבח בכדי להביא עוד תפוחי אדמה,
סלטים, סטייקים, חומוס, פיתות, אורז, עוף ועוד מיני מאכלים.
נימי, שגמר את מנת הבשר שלו במהירות הבזק, הגניב את זנבו מתחת
לשולחן ותפס נתח גדול של בשר מתוך צלחתו של בג'י. הוא ניסה
לסלק משם מבלי משים את נתח הבשר מתחת לשולחן, אולם למזלו הרע
בג'יאן היה ערני מתמיד היום.
הבירדג דרך בחוזקה על זנבו של ההליוס הרעב.

(#) פילי-שפנים הם יצורים גדולי מימדים שקופצים לגובה כמו
שפנים. התנהגות זו מסכנת מאוד את הולכי הקרקע, אך זוהי גם דרך
טובה לאתר אותם בג'ונגל ולקלוע בהם חצים.

נימי פלט אנקת כאב, אך במקביל הצליח לגנוב בידו כרע עוף נכבד
מתוך צלחתו של מו, שישב כשמבט מהורהר וטיפשי למדי נסוך על
פניו. קורונה, שישבה לצדו של מו, הבחינה מיד בידו המהירה של
ההליוס ופנתה אל מו בנפנוף ידיה מול עיניו. "אתה לא כל כך ערני
היום, מו - כרגע נימי סילק לך חצי מנה ואתה ממשיך לבהות
במרק."
"אהה? מה. כן, אני פשוט חושב על משלחת הציד. הם כבר היו צריכים
לחזור עד עכשיו לכפר. מעניין למה הם מתעכבים."
"הם בטח מצאו עוד ג'ירנאכסים, ומנסים לצוד אותם", אמר דוג'ר.
"מונטי, המשוגע הזה, מנסה לשבור את השיא של איסוף זנבות
ג'ירנאכסים ממינים שונים לבקתתו."
"שמעתי על יצורים שאוספים שיניים שלהם. אבל זה כבר מוגזם",
החמיצה קורונה את פניה. "הריח המסריח ממחסן הזנבות שלו מגיע
לכל מקום בכפר."
"את צודקת", אמר בג'י בגבות מכווצות. "צריך לערוך הצבעה בנושא,
ולהגיד לו כולם ביחד, שאי אפשר לסבול את הזוהמה והסרחון הזה
בכפר שלנו."
"ואם הוא כבר רוצה לעשות אוספים של חלקי ג'ירנאכסים", נכנסה
מלנסי לחדר ואמרה, "שיעשה את זה בבקתה מרוחקת מהכפר בתוך היער.
ומצדי שיאכלו אותו הפילי-שפנים שם."
"הם צמחוניים, מלנסי", אמר בג'י בעייפות.
"אז שימעכו אותו ברגליים", היא פסקה, הפנתה את ראשה בהתרסה
ונגסה מנתח הבשר שבידה נגיסה עצבנית. כשהייתה עצבנית היא נופפה
מבלי משים את זנבה מצד לצד, ומוג'ק ונימי שישבו לידה היו
מוכרחים לנסות ולהתחמק לצדדים בכדי לא לקבל הצלפה ברגליהם או
בעיניהם. הם הכירו את מצבי הרוח שלה וזה דווקא מאוד הצחיק
אותם, ובכל פעם שהיא הייתה מעוצבנת ומנפנפת בזנבה בלא משים, הם
היו מתחילים לגרגר בגרונם בקול עבה כאריות, וכשהזנב הצליף, הם
היו נעמדים על גפיהם האחוריות, מנפנפים בכפם ומתנהגים כאריות
קרקס מוכים ויללניים שהצליפו בהם בשוט.
"די כבר, תפסיקו עם זה. אתם מעצבנים אותי עוד יותר", היא
הסתובבה וגערה בהם. הם הגנו על ראשיהם בידיהם ויללו בשנית. אז
פרצו בצחוק מתגלגל, מחזיקים את בטנם וממשיכים להגן על פניהם
מפני הצלפות זנבה.

בבוקר יום המחרת, זריחת השמש הגדולה הפכה את האופק הסגול לבוהק
כתום ורדרד מדהים ביופיו. מוג'ק ישב על גג בקתתו, מביט אל עבר
הזריחה, אל הים הזהוב המנצנץ באופק ואל שני גלשני האוויר
שריחפו מעל הצוק במרחק. הוא נזכר אט אט, כיצד חזה בפעם הראשונה
ביופייה של גרייס ננובה. כיצד שערה הכסוף התנופף ברוח כאשר
ניווטה את מגן הטיסה שלה בתנועה חתולית, וכיצד הצילה באותו יום
את חייו מן הג'ירנאכס הסכיני הענק. הוא התאהב בה באותו יום,
בחלקיק השנייה שבו ראה את פניה בפעם הראשונה. כעת ניסה להיזכר
בשנה האחרונה שהעביר ביחד עם כל חבריו לכפר. הוא נזכר כיצד
הקימו ביחד את הבקתה הראשונה בכפר, כיצד צדו ביחד את פילי
השפנים הראשונים, וכיצד יצאו למסעות הראשונים בכדי למגר את
האיום הג'ירנאכסי מאזור היערות הקרובים לכפר. הוא נזכר בלילות
הירחים המלאים שבהם ישבו בני החבורה מסביב למדורה וסיפרו
בדיחות ומעשיות אחד לשני. כולם היו יחד בסיפור הזה, ולמזלם
ידעו להיות חכמים מספיק בכדי שזו תהיה להם תקופה חסרת סבל
ואפילו מהנה ביותר. הוא היה מוכרח להודות בכך שהיה נינוח בהרבה
מבעבר. הכאבים שחש בגופו בעבר שככו, והתחרות הבלתי פוסקת
שעייפה אותו כל כך בחיי היום יום בעבר כמעט לא הייתה קיימת בין
בני הכפר. התחרות הפכה להישרדות כנגד הטבע. העזרה לחלש הייתה
הכרחית משום שמספר היצורים החיים בכפר היה קריטי להישרדותו.
מוג'ק הרגיש כפי שקרה לו פעמים אין ספור כאילו הוא בן שלושת
אלפים שנה. הוא הביט לימינו ולשמאלו ומצא יופי מרגש ביערות,
בהרים, במישורים הירוקים ובים הגדול. נצנוצם המשתנה של מיליוני
אורות קטנים ששיקפו את פני השמש בפני הים הגלי הדהים אותו
ביופיו. הוא התעצבן מאוד כשחשב על כך שמחשבה כלשהי לא תיתן לו
ליהנות מנוף מדהים זה שממנו רצה ליהנות - אם אפשר, לאורך כל
שעות היום. האמת היא, שהוא תמיד הרגיש שיכל להצליח הרבה יותר
לאורך כל חייו. בבית הספר, בחברה, בצבא, בעבודה. אמנם לפני
אלפי שנים טייסי קרב נחשבו לאנשי כבוד ורק הטובים ביותר
והפיקחיים מכולם נהפכו לטייסים. אולם במאה הזאת, טייסי הקרב של
חלליות קטנות היו בדרגה אחת בלבד מעל לחיילים פשוטים. מו מעולם
לא הסתדר יותר מדי עם סמכויות שישבו בדרגים מעליו ולכן לא
הצליח להגיע רחוק בצבא כפי שרצה להגיע. הוא לא ידע כיצד להשפיע
לטובתו על הסגלים העליונים ביחידתו, כפי שעשו זאת שאר הקצינים
בדרגו.
למרות שידע טוב מאוד את כוחם של אנשים ויצורים לעשות כמעט כל
מעשה בר השפעה בעולם שמסביבם, הוא עדיין שנא את רעיון השליטה
ביצורים אחרים - הוא לא ידע בדיוק מדוע. אך האמין כי זו הייתה
המגרעה שלו. מוג'ק הגיע מהעיר פלובו ביבשת פו שבכוכב 'זמשסיו
4', מאזור עני יחסית של העיר. לא היו לו חברים רבים כשגדל,
והוא תמיד חלם על עולם יפה יותר ובילה את מרבית זמנו בחברת
מתקני הסימולציה הביתיים וספרי ההולוזיה שהראו לו מקומות
רחוקים בחלל. חלקם היו קיימים וחלקם היו דמיוניים. הוא למד
היטב את השפה המדוברת, משום שתמיד הרגיש שלא בנוח ולא שייך
בעולמו שלו. כנראה ידע בתוך תוכו, כי לא יוכל לחיות בכוכב
'זמשסיו 4' באושר. הוא חלם רבות על 'בירדגון' - כוכב הלכת
הרביעי במערכת ZBU71 - שבו כל תושבי הכוכב האמינו בהקסגון
הקדוש. ההקסגון הקדוש הייתה דת שכל מטרתה הייתה אושרם של
היצורים שהאמינו בה. הדת שוכללה עם השנים ונעזרה רבות במחשבים
רבים שחישבו כל העת כיצד לגרום לכל יצור על הכוכב להיות מאושר.
'האם המחשבים עדיין פועלים על בירדגון? האם האושר עדיין מתקיים
שם?' על שאלות אלו לא ידע להשיב לעצמו. הוא לא האמין בכך, אך
עדיין קיווה כי כך הוא הדבר. הוא החליט לבסוף להפסיק באופן
מידי את המחשבות המדכאות הללו, וליהנות מן הזריחה של השמש
הגדולה מקרוב.
הוא משך בחבל שהיה קשור לעמוד התומך שעל ראש הבקתה והחל לגלגל
אותו ולאסוף אותו מעלה. לבסוף עלה בידו להרים לראש הבקתה חפץ
מוארך, שהיה עשוי ממוטות סגסוגת קלה ומבדים סולריים מיוחדים
שחוברו יחדיו לצורת כנפי עטלף מוזרות וגדולות. "איפה הבג'יאן
הזה מוצא את הזמן לבנות את כל הדברים האלו?" מלמל לעצמו
מוג'ק.
הוא קיפל ונעל את קפיצי הפחתת לחץ עמוד השדרה של השריון שלו,
וחיזק את הרתמות שקשרו אותו לפרי המצאתו של בג'יאן. אז חיוך
בוהק ננסך על פניו כבמטה קסם. המחשבה על התעופה מילאה את בטנו
פרפרים. הוא כופף את ברכיו וניתר קדימה לאוויר. אז נקש פעמיים
את מגפי הסילון שנעל אחת בשנייה. שנייה לאחר מכן הוא טס
באוויר, כשזרם סילון זינק מתחתית מגפיו ודחף אותו בעוצמה קדימה
לאוויר. הוא כיוון עצמו לכיוון הים בעזרת כנפוני המגפיים שלו.
לאחר תשע שניות של טיסה, כבר עבר את קו המים וידע כי הדלק
שבתוך מגפיו הולך להיגמר. הוא ביצע תמרון מסובך של האטת מהירות
ושינוי זווית תעופה, ואז לחץ על כפתור מתכת בצדו של הגלשן.
מנגנון לחץ אוויר פשוט למדי פתח מעליו את קיפולי כנפי גלשן
האוויר הסולרי שלו. הגלשן נפתח בנקישה ומוג'ק הרגיש לשנייה את
הלחיצה החזקה של הרתמה, הסוחטת את האוויר מתוך ריאותיו. הגלשן
כמעט והתרסק על צד צוק הכורכר שהתנשא מעל הים מימינו. התמרון
האחרון שלו היה רחוק מאוד מלהיות מושלם, זאת ידע... אולם עם כל
עבודות השדה לא היה לו ממש זמן להתאמן בהטסת הגלשן. שמח על כך
שלא היה צריך להירטב (וגם שמח על כך שלא היה צריך להתרסק או
לטבוע), ריחף לו מוג'ק מעל פני הים לעבר הצוק הדרומי.
מעל הצוק חיכו לו כבר חמישה גלשני אוויר סולריים ברחיפה. הוא
הצליח לזהות ממרחק רב את צעקותיו וצרחותיו של נימי שהיה רתום
תחת הרתמה בגלשן של קורונה. "את לא עושה מה שאני אומר לך
בכלל... היי... הלו... היי, צוק, אהההחח... מה את עושה,
קורונה? תני לי לרדת מיד, אני התחרטתי - אני לא מוכן ללמד אותך
לטוס."
לאורך כל אותו הזמן שמע מו את קורונה מתפקעת מצחוק כשהיא פולטת
קריאות הנאה מוקסמות, בעקבות הרגשת הטיסה המופלאה שמילאה את
נפשה. היא כלל לא התייחסה לצעקות האימה של ההליוס הרתום
תחתיה.
"אני רוצה לחיות, הצילו!" המשיך נימי בצעקותיו מעוררות הרחמים.
"החברה שלי תהרוג אותך אם יקרה לי משהו... תני לי לרדת."
מוג'ק החליט לעודד את נימי בדרכו שלו. "לא ידעתי שגם לגזע
ההליוסי יש את המושג סיסי מתרומם בתרבות שלהם. עכשיו כשאני
חושב על זה, אתה באמת תיראה לא רע עם אודם, חזה מלאכותי וחצאית
מיני."
נימי הביט בזעם לעבר חברו לשעבר, וצעק: "קודם תשיג לעצמך בחורה
לפני שאתה קורא לאחרים מתרוממים, חתיכת ראש ביצה פייגע'לך."
מוג'ק התעלם מדבריו והביט קדימה לעבר ארבעת גולשי האוויר
האחרים. היו אלו אישה, גמד, בג'יאן וארפרוטרודיסט - יצור מוזר
ושרירי, בעל פרווה, קשקשים, מקור, שלוש עיניים וסנפיר. הוא
ריחף אל בין הגולשים והביט בשלושת החדשים שלא הכיר. על כנפי
גלשנו של הגמד היו כתובות האותיות 'קורחוליו.' הוא דאה בסיבוב
והבחין בכך שעל סוליותיו הנוגעות אחת בשנייה היו כתובות
האותיות 'האדיר.' על גלשנו של הארפרוטרודיסט היה כתוב שמו
באותיות זועמות - 'ולזניק.' מוג'ק נדהם מכך שלא הבחין ברגליה
המחוטבות ובעיניה הירוקות והנוצצות של האישה שעל גלשן האוויר
שלה הייתה מצוירת גולגולת שחורה של חיה טורפת כלשהי, די
מפחידה, שמוג'ק לא יכל לזהות. מתחת לגולגולת היה רשום באותיות
צהובות זורחות השם - 'לינה.' עיניו של מוג'ק כמעט יצאו מחוריהן
למראה הנערה מעוררת היצרים שריחפה באוויר מולו, אך גלשן האוויר
של הגמד שעליו היה רשום 'קורחוליו' חלף מולו ביעף מסובך של שתי
שמיניות עם בורג, שחסמו את מבטו. נשימתו של מוג'ק כמעט נעתקה
מפיו כשראה ששני גלשני האוויר האחרים ביצעו את אותו תעלול
במקביל, במאונך וברווח של מטר אחד מהשני, כך שהם עברו אחד בתוך
מסלול הלולאה של השני. בסוף התעלול המסובך, הגמד השמיע קריאות
ניצחון צוהלות לעבר הנערה ירוקת העיניים והארפרוטרודיסט. "כן,
נערים, על זה בדיוק אני מדבר. בחיי בורטיקוס, עשיתם את זה
מושלם."
ירוקת העיניים חייכה חיוך קורן וצעקה לעברו: "אתה חושב שזה
משהו? חכה ותראה את התמרונים של הוואלפורים - הם ישגעו אותך
לגמרי."
'הוואלפורים?' התפלא מוג'ק, "הרי הוואלפורים היו היצורים
המכונפים בעלי הקבוצה המנצחת במשחק כדור כנף בכוכב מלפני שלוש
שנים. לא ייתכן שמאז יום הטבע (כך קראו חלק מן היצורים ליום
שבו נפלה הטכנולוגיה), מישהו ממשיך לשחק במשחק הזה.... הרי אם
מישהו ישבור יד או רגל, כרטיס הביטוח הרפואי לא יוכל לעזור לו
הרבה משתי סיבות קריטיות: ראשית - לא היה לאף אחד קורא כרטיסים
אלקטרוניים כי כל הבנקים האלקטרוניים שבקו חיים ממילא. ושנית -
מכשירי הריפוי הפיזי הרב-גזעיים הפסיקו לעבוד גם הם. מוג'ק
ריחף בחצי מעגל מעל ירוקת העיניים שהמשיכה לפטפט עם קורחיליו
הגדול.
"אני שמחה שמצאת את הפתרון הפשוט הזה לכדור כנף - אני רק מקווה
שאין במים האלו כרישי-דובים."
קורחוליו קרא אליה בצהלה: "אל תדאגי, במים האלה יש רק דגיגי
עכבר וסרטני עטלף. העיקר שהמים בולמים את הנפילה ומונעים
פציעות."
כנפי הגלשן של ירוקת העיניים רעדו בחלחלה. "אני חושבת שאני כבר
מעדיפה את דובי הכריש על פני המגעילים האלו."
בג'יאן נזכר כי חלק מן היצורים שהוזכרו בשיחה הזו הונדסו גנטית
ע"י מדענים מטורפים לפני אלפי שנים. הוא התחיל לשאול את עצמו
שמא היצורים האלו לא אוהבים כלל את הצורה שבה הנדסו אותם.
'לפחות היום אף מחשב לא עובד יותר - ולכן לא ינסו עוד להריץ
תוכנות אבולוציה סופר-תבונתיות שהיכולות שלהן עדיין מאוד
מוטלות בספק לעומת האבולוציה עצמה', חשב לעצמו הבירדג.
"לא ידעתי שיש עוד יצורים שמשחקים כדור כנף", קרא לעברם מוג'ק
וטס במקביל לירוקת העיניים.
"הכנפיים האלו עדיין עובדות - אז אנחנו משחקים", היא צעקה אליו
בחזרה.
"אתם מחפשים יצורים שיצטרפו לקבוצה?" שאל בג'יאן.
"אתה חושב שיש לך מה שצריך?" היא הרימה את גבותיה והחלה לבחון
את שליטתו בגלשן בעיניה.
"שיחקתי לפני כמה שנים. את צריכה לראות את בעיטת הלולאה שלי."
קורחוליו הגמד, נופף וקרא לבחורה: "הם רוצים לשחק - או מה?"
בג'יאן הביט לעבר נימי וקורונה וצעק אליהם: "רוצים לשחק כדור
כנף?"
קורונה, שהבחינה בשיחה המתנהלת כבר לפני דקה, שינתה את כיוון
תעופתה, נופפה בידה וצעקה: "בטח, תחשיב אותי בכוחות, אני רק
מורידה פה מטען עודף."
נימי, שהבין כי הכוונה הייתה אליו, טפח לקורונה על רגלה. "כן,
כן, יופי, תורידי אותי לאט ובזהירות על החוף - איפה שהחול רך
במיוחד, בסדר?"
קורונה חייכה לעברו חיוך ממזרי. "יש לי תפקיד אחר בשבילך,
נימוש." היא שחררה במהירות את שלוש החגורות שחיברו את נימי
אליה והוא נפל בזעקות שבר לים שמתחתיו.
"למה?" הוא הספיק לזעוק לפני שהוטח למים ב'ספלאש' גדול.
קורונה רתמה את החגורות לגופה, חיכתה לראות את ראשו מציץ מן
המים, וצעקה לעברו: "נימי, זה ממש חמוד מצדך להתנדב להרים את
השערים. אתה רק צריך למשוך בידית של המצופים האדומים."
נימי שכשך במים בפראות ושאף שאיפות גדולות כאילו הלך לטבוע.
"שייקח אותך האביס-גלקס, המים האלו קפואים."
הוא אגרף את ידיו הימניות ונפנף בהן בכעס בזמן שזנבו הצליף
במים בעצבנות. כל גופו רעד מקור.
בג'יאן נסק מעל ראשו וצעק אליו: "תהיה נחמד ותעלה את השערים,
אני אזמין אותך לארוחה חמה אחרי המשחק."
"שמעת, קורונה?" צעק נימי, "אני עושה את זה בשביל בג'י ולא
בשבילך."
הארפטרוטרודיסט התקרב בתעופה אל קורחוליו הגדול וצעק אליו בקול
דק וחרחרני שהיה אופייני לבני גזעו: "לשלושת המסכנים האלו אין
סיכוי כנגדנו, בואו ונעשה איזון כוחות."
מוג'ק ריחף לידו וענה: "לא. זה בסדר, ראיתי שאתם טובים אבל
נשחק רק משחק חימום - בסדר?"
הארפטרוטרודיסט נענע את ראשו לאות הבעה כי האמין שאין להם כלל
סיכוי כנגדם. "טוב, זאת ההלוויה שלכם. קח ת'כדור - לפחות אתם
תהיו בהתקפה ראשונים." הוא השתמש בסנפיר שלו בכדי לבעוט את
הכדור שהיה בידו לעבר מוג'ק.
מוג'ק תפס את הכדור בידו והתבונן לשנייה בצבעיו הכספיים שהשתנו
מגווני ירוק לוורוד. הוא ידע כי כדורי האנטי-גרבטון פסקו לעבוד
לפני כשנה, ולכן היה צריך להסתפק בכדור פורח קטן -
הליומי-מימני, עם פיוניות צמחיות מהונדסות גנטית מייצבות גובה
וקולטני שמש טבעיים. או בקיצור - 'כדורחף.'
כדור זה, בדומה לכדור האנטי-גרביטון, ריחף כל העת בגובה של
עשרה מטרים מעל פני הים, עד שקיבל בעיטה, או שרוח חזקה דחפה
אותו. ההבדל העיקרי בינו לבין כדור האנטי-גרביטון היה שהכדורחף
היה יותר קפיצי - דבר שהקשה על השחקנים את תפיסתו. בינתיים,
נימי, כשהוא רועד מקור ומקלל, שחה לעבר המצוף הראשון ומשך
בידית האדומה שבצדו. מיכל הליום דחוס הזרים גז הליום במהירות
לתוך בלון צהוב, בצורת שער מסגרת מלבני, שהיה מקופל עד אז בתוך
ארון קטן בתוך המצוף. שלושה חבלים דקים משלושה מצופים קטנים
יותר מצדדיו ייצבו את השער בגובה של עשרה מטרים באוויר.
פיוניות צמחיות מהונדסות גנטית דומות לאלו של הכדורחף ייצבו את
השער באוויר. מוג'ק מסר לקורונה כמה מסירות אימון, עד שהיא
באמת הצליחה לפגוע בכדור עם זנבה פעם אחת. בג'יאן היה די חסר
סבלנות כלפי קורונה שלא שיחקה מעולם חוץ מבסימולטורים.
הוא צעק לעברה: "יאללה, קורונה, את תטוסי במעגלים מסביב לשער
ואם מישהו בועט לשער, פשוט תכווני את המסלולים של הגלשן שלך
ושל הכדור כך שייפגשו ושהכדור לא ייכנס לשער - בסדר?"
"אני יכולה להיות בהתקפה?" שאלה קורונה בקול מחאה.
"לאט לאט", הרגיע אותה בג'יאן, "אם את רוצה לדעת לשחק, את
צריכה עוד הרבה אימון - בינתיים תנסי רק לפגוע בכדור, זה
הבסיס." קורונה הזעיפה פניה והוציאה לו לשון. בג'יאן פנה
לקורחוליו וחבריו וצעק: "יאללה, יש משחק?"
קורחוליו הפסיק לטוס במעגלים ולדבר עם הארפטרידיסט על האליפות
של שנת 72', וצעק אליו חזרה: "יאללה, ייבשתם אותנו."
בג'יאן יצא מגבולות המגרש המימי שבין שני השערים ועשה פרסה
באוויר מעל לשער. אז הוא שלח מבט לעבר קורונה לראות אם היא
באמת שומרת על השער. רק לאחר כמה שניות גילה אותה דואה גבוה
יחסית מעל השער בסיבובים. 'יותר טוב מכלום, אני משער', חשב
לעצמו, וזרק את הכדור לכיוון מסלול תעופתו של מוג'ק.
מוג'ק דאה לו אל הכדור באיטיות וחיכה שבג'יאן יגיע לאמצע
המגרש. אז הוא בעט את הכדור באלכסון חזרה למסלול התעופה של
בג'יאן אשר שמח לראות את הארפרוטרודיסט מתקרב אליו בכדי לגנוב
ממנו את הכדור. בג'י אהב להשוויץ בגלגולי הכנף המתוזמנים באופן
מדויק שלו. הוא התגלגל באוויר, ובעט את הכדור בעזרת הכנף
באלכסון ימני כלפי מטה. לאחר מכן התחמק באופן מדויק מדאונו של
הארפרוטרודיסט. מוג'ק הכיר את המשחק טוב למדי והגיע למקום
הנכון בזמן הנכון בכדי לבעוט את הכדור אל השער. אולם הוא לא
היה מורגל לכדורים קפיציים במידה שכזו, והכדור ניתר לו בזווית
של 90 מעלות לגובה של חמישה עשר מטרים היישר מעל השער.
"אופס", הוא קרא, והסתכל למעלה, מסונוור מקרני השמש. בג'יאן
הביט לאחור בכדי לראות אם קורונה מואילה בטובה לשמור על השער
שלהם, אולם הוא לא ראה אותה בשום מקום.
'יופי, איפה היא?' הוא חשב. 'אנחנו הולכים לקבל גול על הדקה
הראשונה של המשחק בגללה.'
קורחוליו וירוקת העיניים שדאו בקרבת השער, גם הם חיפשו אותה
למעלה בשמיים, וגם הם הסתנוורו מקרני השמש. ולזניק, שדאה במעגל
עולה לכיוון הכדור, הבחין לפתע בגלשן אוויר תכול, הטס מטה
במהירות בזווית של 60 מעלות בחיפוי השמש ומקדים אותו אל הכדור.
הרוכב הכה בכדור בעוצמה בעזרת זנבו לכיוון השער. הכדור טס
במהירות והתחכך בידו של קורחוליו כשעבר במהירות הבזק מימינו
ודרך השער.
קורחוליו פער את פיו משהבין שהיה זה ניצחון מהיר מדי. קורונה
טסה בפרסה מעל השער עם הגלשן התכול שלה, ורוננה בקריאות
ניצחון.
היא הפחיתה את מהירות טיסתה ודאתה מטה אל המגרש. היא חייכה
חיוך מלא הנאה כשגילתה את בג'יאן, מוג'ק, ולזניק, לינה
וקורחוליו הגדול - כולם דואים באוויר פעורי פה.
"למדתי את הטריק הזה מהסימולטור", היא צחקה, "ראית בג'יאן?
הצלחתי לפגוע בכדור."
היא המשיכה לצחקק לה וטסה בכדי להעניק למוג'ק היי פייב כנף.
"לא יכול להיות שהיא לא שיחקה אף פעם", קרא קורחוליו.
"מזל של מתחילים, אני מנחשת", קראה לעברו ירוקת העיניים.
"או פשוט יותר מדי שעות מול הסימולטור", אמרה קורונה בהרמת
ידיים.
"אני רואה שהסימולטורים האלו לא רעים", אמר בג'יאן והרים את
שתי גבותיו.
הארפרוטרודיסט תפס את הכדור בינתיים ומסר אותו לעבר ירוקת
העיניים. "קדימה, היה לכם מזל עד עכשיו, אבל עוד לא ראיתם
כלום", הוא אמר בקול חרחני דק. "קורחוליו, 5E, בסדר?" הוא קרא
לגמד.
הגמד גירד בראשו. "5E זה מצוין. שמעת את זה, לינה?"
ירוקת העיניים נופפה בידה לאישור ואמרה: "מתי שאתם מוכנים."
שלושת הדאונים ערכו סיבוב מסביב לשער במבנה של משולש ויצאו
לכיוון המגרש.
"הם טסים במבנה", אמר בג'יאן, "נראה שהם התאמנו על זה די
הרבה."
"תסתכל על זה", אמרה קורונה, "הם נראים ממש מקצועיים."
צורת המשולש ההפוך החלה להסתובב עם כיוון השעון בצורת בורג
המורכב משלושה דאונים. ביניהם קיפץ כדור נוצץ שניתר פעם על
כנף, פעם על רגל ופעם על זנב.
"הגנה!" קרא מוג'ק, וטס לכיוון השער.
בג'יאן וקורונה עקבו אחריו והחלו לטוס לקרבת השער. מוג'ק ראה
את צורת ההתקפה הזו בעבר והחליט לטוס לתוך הבורג המסתובב
בניסיון לשבור את המבנה. ברגע שהוא התקרב אל ראש הבורג, הבורג
נשבר לשלושה כיוונים שונים והכדור הועף רחוק לפינה של המגרש.
לינה טסה לכיוון הכדור ומוג'ק פנה בעקבותיה בכדי לנסות ולגנוב
לה את הכדור. בינתיים בג'י וקורונה החלו להסתובב מסביב לשער
בהגנה צפופה. אז קורחוליו הנמיך טוס היישר לכיוון השער, ולפני
שפגע בגלשן של בג'יאן הוא שבר הצדה ולמעלה בחצי בורג.
אינסטינקטיבית בג'יאן כיוון את הגלשן שלו בכדי להגן על החלק
העליון של השער. אולם לינה הגיעה אל פינת המגרש ובעטה בחזקה את
הכדור אל מתחת לשער. הארפטרוטרודיסט הגיע במהירות מכיוון שמאל
ושבר הצדה ולמטה את כיוון תעופתו בחצי בורג מהיר לפני שפגע
בקורונה. הכדור של לינה פגש אותו בדיוק מדהים בצד שמאל שמתחת
לשער והוא בעט אותו בעוצמה בעזרת תנופת חצי הבורג היישר לתוך
השער מתחת לרגליה של קורונה. כעת היה ברור לחבורת הכפריים
שאינם משתווים לחבורתו של קורחוליו האדיר.
"באמת מרשים", קרא בג'יאן והחל למחוא כפיים בהתלהבות.
"רואים - יש לכם עוד הרבה ללמוד", נהם הארפרוטרודיסט והתחיל
לשיר קטע מתוך שיר אצטדיונים של כדור כנף בקולו הדק והשמח.
קורחוליו ולינה טסו לצדו והחלו לשבח אחד את השני על הביצוע
המצוין.
"באמת יפה", אמר מוג'ק בהתפעלות וקורונה הנהנה בהסכמה.
"לא ראיתי כאלו ביצועים אפילו בסימולטור בפטיש", היא אמרה.
"כנראה לא יזיק לך להמשיך לשחק קצת במציאות ולא בסימולטורים",
חייך לעברה בג'יאן.
"באמת אין לי הרבה ברירה עכשיו", היא השיבה.
מוג'ק החל לצאת לכיוון הקבוצה השנייה, בכדי להתכונן להתקפה
הבאה. לפתע הבחין בקבוצת יצורים המתקדמת בריצה על החוף מכיוון
צפון. הוא נופף לעבר קורחוליו וחבריו. "אתם חושבים שתצליחו
לעשות את הטריק הזה עוד פעם? אני חושב שהאוהדים המסכנים שלכם
פספסו את זה", הוא הצביע לעבר קבוצת היצורים שהעלתה ענן אבק
קטן תוך כדי ריצתה.
קורחוליו וחבריו הביטו לאותו הכיוון. הארפרוטרודיסט החליט
לבדוק את הנושא יותר מקרוב וטס לכיוון היצורים.
"לנו יש רק ארבעה אוהדים והם לא מכירים את המגרש הזה", אמר
קורחוליו בפליאה.
לינה כיווצה את עיניה והביטה לעבר ענן האבק. "אין לי מושג מי
היצורים האלו. תגידו - הם רצים לכיוון שלנו?"
"אוגליטורים! (#)" שאג הארפרוטרודיסט מכיוון החוף, "והם רודפים
אחרי בת אדם ורודת שער."
"זה לא נשמע טוב", אמר מוג'ק, "אתה בטוח שאלו הם אוגליטורים?"
הארפרוטרודיסט הגיע אליהם ומוג'ק יכל לגלות מבט של אימה טהורה
בעיניו.
"אני יודע", אמר הרפרוטרודיסט, "מעולם לא היו אוגליטורים
בבופו, אבל תהיה בטוח שעכשיו יש", הוא צעק וקולו הדק הגיע עד
לאוזניהם של קורונה ובג'יאן בחלקו השני של המגרש.
"אני ארים את האישה לאוויר", קרא קורחוליו, "אתם תלכו להזעיק
את יצורי הכפר שלכם ותביאו נשקים."
"אני אעזור לקורחוליו להוציא משם את האישה", אמר
הארפרוטרודיסט.

(#) האוגליטורים היו יצורים בעלי לסתות תנין, רגלי נמר ארוכות
וזרועות תמנון חדות. הג'ירנאכסים השתמשו בהם כבכלבי ציד
נאמנים.

"לי יש אקדח אוויר בחגורה", קראה לינה, "אני אחפה עליכם
מלמעלה."
"בסדר, מהר, תעשו את זה", קרא מוג'ק, ופנה אל בג'יאן וקורונה
שדאו במהירות לכיוונם.
בג'י הקדימו בדיבור מהיר. "שמענו הכול. החלטנו שקורונה תטוס
לכפר להביא את מונטי ונימי עם כמה שיותר נשקים ויצורים. ואני
ואתה - ננסה להסיח את דעתם של האוגליטורים."
מהלך האירועים הבאים היה מהיר במיוחד. לינה הגיעה בטיסה אל
האישה שרצה במהירות והחלה לטפס על דיונות החול שעל יד חוף הים.
כשלושים אוגליטורים דהרו אחריה. עשר הזרועות התמנוניות שעל גבם
התנופפו להן בטירוף מעל גבם. אוגליטור גיהינום ירקרק דהר
במהירות בצמוד לגבה של האישה. הוא פער את לסתותיו, ואיים לסגור
אותן במהירות הבזק על אחת מרגלי הקורבן. לינה כיוונה את אקדח
האוויר התלת-קני שלה וירתה בו ירייה של שלושה קליעים לחלל פיו.
האוגליטור שאג מכאב העקיצה החדה בחכו, מעד בדהירתו והתגלגל על
החול, כשהוא מעיף חול לאוויר בגלגוליו, ומפיל את האוגליטור
החום שרץ מאחוריו אל הקרקע. קורחוליו סימן לוולזניק שהם צריכים
לעשות פרסה מעל עדר האוגליטורים, בכדי לתפוס את בת האדם עם
כיוון ריצתה. מיד לאחר ששני אלו עברו מעל העדר, בג'יאן ומוג'ק
צללו במהירות לכיוון שני האוגליטורים שהתקרבו אל בת האדם. ניכר
בה שהיא משתמשת בשארית כוחותיה בכדי להמשיך ולרוץ. מוג'ק הטיח
בחוזקה את אחד ממגני הכתף שלו בפניו של האוגליטור הראשון שדהר
בתוך העדר. האוגליטור שאג בטירוף והאט את ריצתו. בג'יאן זרק
בקשת את הבולה הארוך שהיה תלוי תמיד בחגורתו. הבולה נכרך סביב
כמה זרועות תמנוניות של אחד האוגליטורים וסביב שתי רגליו של
אחר. האחד נפל עם פניו לתוך החול, ואילו השני האט את ריצתו
כשהוא מושך אחריו את האוגליטור המתפרע.
'עכשיו זה בידיו של קורחוליו וחבריו', חשב לעצמו בג'יאן וטס
לכיוון הים, שולח מבט אל הארפרוטרודיסט ואל קורחוליו מאחוריו.
שני אלו החליטו לבסוף לשלב כנפיים ולתפוס ביחד את ורודת השער
בכתפיה. הם הצמידו כנף לכנף בעזרת זיזי נעילת הכנפיים המיוחדים
ששימשו להתקפות מבנה בכדורחף. לאחר מכן הנמיכו טוס, תפסו את
הנערה בידיה, ונסקו עמה לאוויר.
הנערה צרחה בפחד, אך נרגעה לגלות כי אחד מהיצורים שתפסו אותה
היה בן אדם.
קורחוליו וולזניק ניתקו את המבנה המסוכן וקורחוליו החל לכרוך
את חגורת הבטן הרזרבית שלו סביב בטנה של ורודת השער. זו
האחרונה חייכה אליו בהבעת תודה. תחתיהם, אוגליטורים אחדים
ניתרו לאוויר בניסיון לתפוס את רגלי האישה. חלקם ניסו ללכדה
בין מלתעותיהם האימתניות, וחלקם שילחו את שש זרועות התמנון
שלהם המצוידות בטפרים ענקיים לכיוון הגלשן של קורחוליו.
קורחוליו החל לנסוק לאוויר לכיוון דרום. הרגשת הקלה החלה לקונן
בלבו על כך שהסתלק הרחק מן היצורים המטורפים האלו.
לפתע, פרץ מתוך הים לאוויר מתז אדיר של מים בקוטר של שלושים
מטרים ובגובה של חמישים מטרים. יצור אדיר, מעורר אימה וצבעוני
ביותר, נגלה אט אט תחת מפלי המים הגבוהים שהרים בגופו מתוך
הים. חלקו העליון של היצור התנגש באחת בדאון של קורחוליו שנשא
את ורודת השער. כנף הדאון נשברה על גופו של היצור הענקי כאילו
הייתה עשויה מקיסמים. הגמד וורודת השער פגעו בגוף היצור ונשטפו
יחד עם מפלי המים הרועשים אל מרגלותיו.
בג'יאן חקר בעבר מאות אלפי זנים של יצורים בעולם, אך מעולם לא
נתקל ביצור שכזה במסעותיו. הוא סקר בפה פעור את מבנה גופה
האדיר של המפלצת, והבין שהחלק שראה היה רק חצי מגופה הענקי.
הוא ניגב את מצחו בפחד. שאר הגוף נחבא מתחת למים. ליצור היו
כשתיים-עשרה טלפיים ענקיות שהיו מחוברות לכל היקף גופו. שני
איברים אליפטיים צמחו מתוך גבו, ומתחתיתם פרצו סילונים שזהרו
באש כתומה וירוקה. על גבו היו מפוזרים סכיני ענק בצבעי זהב.
זרועות תמנון מסולסלות בצבע אדמדם הצליפו באוויר סביבו לכל
הכיוונים. ושני פיות מרובי שיניים דמויי גלילים בצבעי ברונזה
ואדום, שעוטרו בקוצים וצבתות, הקציפו את המים בבועות רותחות
ואדי מים רוחשים.
"מה לעזאזל הדבר הזה?!" קרא בג'יאן לעבר חבריו בתקווה שמי מהם
ידע דבר מה על הייצור המפלצתי הענק.
נשימתו של מוג'ק נעתקה ממנו משהבחין אף הוא בענק המפלצתי.
לוולנזיק קפצו שני הגביונים (#) על צווארו וסנפיריו התמתחו
לאוויר (סימן ברור לתדהמה מוחלטת אצל אפוטרודסטים).
לינה תקעה מבט באקדח האוויר שלה בחוסר סיפוק. "אני אצטרך אקדח
הרבה יותר גדול מזה", היא מלמלה לעצמה.
עמוק מתחת לפני המים, קורחוליו היה עד למחזה אפילו עוד יותר
מדהים מן המפלצת הקולוסאלית.

(#) גביונים הם איברים ייחודיים לארפרוטרודיסטים, שמשמשים להם
כגבות וכזוג ידיים נוסף במקביל.

המים רתחו סביבו וקצף לבן התערבל ביחד עם בועות רבות מעל
לראשו. הסלע הענקי והקוצני שצמח וגדל מן המים הלם בו בעוצמה
אדירה וחתך את רגליו ובטנו חתכים צורבים ועמוקים.
הנערה ורודת השער נחבלה קשה בראשה ואיבדה את הכרתה, אולם עדיין
הייתה קשורה לרתמת בטנו. הוא יכל להבחין באימה צרופה בסלע רב
הסכינים נע במים לקראתו. ואז, מתוך איבר דמוי גליל בבסיסו, הוא
הבחין בסילון אש צהובה תת מימית שבעבעה במים שתחתיו.
הוא החל לבעוט בטירוף בידיו וברגליו בכדי לצלול הרחק מאיזור
המים הרותחים. הוא סחב אחריו את ורודת השער מטה וקיווה כי היא
עדיין בחיים.
הוא הצליח למשוך אותה אל מאחורי שורת אלמוגים והביט בהפתעה
בפניה, שמסיבה לא מוסברת, החלו לזהור לפתע כאילו באור פנימי
משל עצמן. מיליארדי אורות מיקרוסקופיים בצבעי כתום וסגול
מסנוורים החלו לפרוץ בגלים מבין שערותיה של הנערה.
"זה מוכרח להיות חלום", אמר לעצמו קורחוליו בתוך המים, השתנק,
ואיבד בועות אוויר חשובות לנשימה. אך כאבים עזים שנבעו מן
הפצעים ברגלו השמאלית ומבטנו רמזו לו כי אין זה חלום כלל. הוא
משך בידה של הנערה, בעט בכל כוחו באלמוגים בעזרת רגליו, והחל
לשחות באלכסון לעבר פני המים ולכיוון החוף. הוא החליט להתעלם
בינתיים מאבק מיליארדי האורות הזוהרים הקטנטנים שהמשיכו לצאת
מגופה ומשערותיה של הנערה בסלסולים מאחריהם. 'אולי - זו איזו
תגובה כימית מטורפת של החומר שבו צבעה את השער ביחד עם מי
הים', הוא הספיק לחשוב לעצמו.
בינתיים מעל לפני המים לינה החליטה לחזור אל בקתתה בכפר ולהביא
נשק גדול יותר אל שדה הקרב. היא השאירה את בג'יאן, ולזניק
ומוג'ק דואים וחגים מסביב למפלץ האימתני, מתחמקים מהצלפות
זרועות התמנון הג'ירנאכסי האדיר, ומחפשים את קורחוליו וורודת
השער בתוך המים.

"אתם רואים את זה?" צעק ולזניק אל האחרים כשהוא מצביע עם
גביוניו על זרם גדול ומסתעף של מיליוני אורות ורודים, כתומים
וסגולים, שהחלו לנצנץ מתחת לפני המים.
"מה בשם החלל הקדוש הדבר הזה?" רטן מוג'ק.
גם אם הייתה למי מהם תשובה, לא יכלו ממש לענות לו - רעש סילון
חזק שלוווה בקול מתז מים גדול משך את תשומת לבם אל המפלץ
הענקי. טיל גלילי עם סכינים, שיניים וצבתות ענק החל לטוס בשאגה
לכיוון מוג'ק, כשסילון אדיר של אש, מים ועשן מסתלסל מאחוריו.
עינו האחת של הטיל סקרה במהירות את שלושת גלשני האוויר.
בג'יאן וולזניק החליטו לסגת במהירות ולדאות הרחק ממסלול תעופתו
של הטיל המוזר. מוג'ק, לעומתם, החליט, באופן שהפתיע אף את
עצמו, לנסות ולהילחם בו. הוא היה רק צריך להיות לא נורמלי בכדי
לנצח, הוא החליט באופן מיידי.
מיד לאחר מכן הותקף ברגשות זעם ותוגה על כך שאכן אולי המפלצות
האלו גזלו ממנו את שפיותו.
כאשר הטלף הסילוני נמצא באוויר במרחק של חמישה-עשר מטרים
לפניו, מוג'ק הפעיל את מגפי הסילון שלו בהקשה כפולה על צדדיהם.
הוא כיוון את הגלשן לנסיקה אנכית לאוויר ואז להיפוך בגלגול
לאחור. מיד לאחר מכן כיוון את טיסתו היישר מטה לכיוון גבו של
הטיל, ואז, ברבע השנייה האחרונה לפני שפגע בטיל, הוא נקש שוב
פעמיים במגפי הסילון שלו, ובעט בטיל בתנוחת כריעה. הוא שבר שתי
סכינים אימתניות ממתכת מגוף הטיל ופגע בעוצמה בבטנו. הטיל החי
שאג בכעס כששינה את כיוון תעופתו אל תוך המים שמתחתיו. הוא טס
כעת מטה, למקום שבו האוגליטורים שכשכו בשחיית כלב ונשאו מבט
רצחני לעבר מפעילי הדאונים שמעליהם. הטיל הצליח להפתיע
אוגליטור חסר מזל בצבעי אדום-בורדו. הלה שופד על סכיני הראש של
הטיל ונמשך אחריו אל תוך המים במתז גדול ורועש. האוגליטורים
הביטו בכעס במסלול הבועות והדם התת מימי של הטיל שהמשיך לשאת
את גופתו של אחיהם לכיוון המים העמוקים. למוג'ק לא היה קל
ליישר את הכנף שלו ולהתחמק מן הפגיעה במים. הדבר היה עולה בידו
אילולא אבק כוכבים תת מימי בצבע כתום-ורוד היה מושך את תשומת
לבו ומפריע לו לגלות כי הוא מתקרב יותר מדי אל פני המים למקום
המסוכן שבו שחו האוגליטורים.
אוגליטור צמא דם אחד טיפס מן המים במהירות על גבו של אחיו. הוא
ניתר משם לאוויר ותפס בשיניו את כנף הגלשן של מוג'ק שנתלש באחת
מן האוויר. אז נפלו שניהם אל תוך המים הגועשים אל בין
האוגליטורים האחרים.
"איך לעזאזל אנחנו נעזור לך עכשיו!" צעק בג'יאן מלמעלה.
ולזניק הביט תחתיו לעבר הענק החייזרי מעורר הפלצות ואל המפלצות
צמאות הדם המבעיתות שצללו אל המים בניסיון לנגוס מבשרם של בני
האדם שנפלו לשם.
הוא כבר עבר את שלב הפאניקה ועבר לשלב הבעתה.
"הם הולכים לאכול אותם חיים, בן אדם!" הוא צרח, כשהוא מנפנף את
גביוניו בטירוף באוויר. בג'יאן נשא את מבטו מן המים והביט
בתקווה לכיוון היער.
הוא מצא שם את קורונה, נימי ומונטי בחברת כמה יצורים מן הכפר
רצים לכיוון החוף בין העצים, ואוחזים בחרבות, קשתות וכידונים
בידיהם.
"הם יגיעו מאוחר מדי", חרק בג'יאן בשיניו, והחל לצרוח קללה
קולנית לעבר האוגליטורים. "חבורת אוכלי חינם - רעים שכמותכם."
היה זה הניסיון שלו להסיח את תשומת לבם מן הטרף.
ולז'ניק הביט לעברו במבט זועם וצעק: "אלו לא קללות, חתיכת
אינפנטיל!" שלוש עיניו כמעט יצאו מחוריהן עקב עצבנותו היתרה.
"אלו קללות", אז החל ולזניק לצרוח ולחרחר בקולו הצורמני קללות
כה נוראות ומחרידות עד שבארץ 7 היו זורקים אותך לכלא רק משום
שהשתמשת בהן.
העובדה כי האוגלטורים היו יותר מדי מטומטמים בכדי להבין מילה
ממה שצרח ולזניק, לא גרמה לו להפסיק את שטף הקללות הרועמות
שהמטיר עליהם בחוסר רחמים.
מוג'ק הסתבך בתוך המים בכפלי החומר המיוחד שממנו היו עשויות
כנפי גלשן האוויר שלו ובמוטות האלומיניום הארוכים. הוא ידע
ששיניים אימתניות וטפרים ענקיים ינסו בתוך שניות לקרוע את גופו
לגזרים, לכן בעט בפראות בשברי גלשן האוויר וניסה לחתור הרחק מן
האוגלטורים. בעודו שוחה, זוהר ורדרד ובוהק אפף את גופו וצרב את
עיניו. לרגע אחד הוא הסתנוור עד כדי כך שלא יכל לראות דבר.
הענן הזוהר בעל הצבעים המהממים נמצא כעת גם בתוך המים וגם
מעליהם. הוא האיר באופן קסום את מימי הים, ונע בהסתעפויות
מתרחבות שהתחילו לעטוף אף את האוגלטורים המתפרעים. זרוע
תמנונית של אוגליטור נכרכה סביב רגלו הימנית של מוג'ק. הוא שלף
סכין מתוך נדן בצד מגפו, וחתך את הזרוע מעליו במהירות. שתי
זרועות תמנוניות נוספות נשלחו לעבר רגליו, נועצות טפרים חדים
בבשרו. הוא נופף את הסכין בפראות, מנסה לחתוך אותם מעליו בזמן
שהזרועות התמנוניות משכו אותו אל פי המפלצת. הוא חזה בשיניה
העצומות נפרשות למולו. לוע המפלצת נפער ברעבתנות בכדי לנגוס את
ראשו מעליו. הוא עצם את עיניו וסכך על פניו בידיו באימה.
כאב אדיר קרע דרך גופו. דרך עיניו העצומות הבחין במיליוני
צבעים וצורות זוהרים בתבניות מוזרות שהשתנו במהירות.
'לעזאזל - אני מת', חשב מוג'ק לעצמו.
'היי... רק רגע אחד', הוא המשיך לחשוב לעצמו לאחר כמה שניות.
'אם אני מת, אז איך אני ממשיך לחשוב.'
'אולי אתה צודק...' הוא החליט, 'תפקח את העניים ותראה אם אתה
חי... בסדר?'
'בסדר', הוא ענה לעצמו. הוא אזר אומץ והחל לפקוח את עיניו
בהיסוס, אולם מה שהוא ראה לא מצא חן בעיניו כלל.
"אוף, אתה צודק. אני מת", הוא אמר לעצמו בקול שבור.
להבות אדירות שנגעו ברקיע הקיפו אותו עד האין סוף מכל עבריו.
שדי ענק שחורים ובוערים, דמויי אוגלטורים, דמויי שטנים מכונפים
ודמויי דרקונים אדירים, ריחפו בחלל הבוער שנפרש לפניו. צרחות
וזעקות של מיליוני יצורים נשמעו במרחק, כאילו באו ממימדים
אחרים של סבל. מוג'ק עצמו צף בתוך נוזל אדום שנראה כמו דם, או
חומצה.
"מה לעזאזל הדבר הזה?" הוא שאל בגועל והחל לחתור במהירות לסלע
גדול ושחור שבמקרה לא היה אפוף להבות גיהינום. הוא טיפס על
הסלע, ולפתע הבחין בדמות זוהרת ולבנה בעלת כנפיים נוצצות
שניצבה למולו.





פרק שביעי
בניו של קסלראץ' - מביא המוות הג'ירנאכסי


בג'יאן הרגיש חסר אונים באוויר, כשראה את האוגליטור הענקי
הזוהר פוער את פיו בכדי לבלוע את מו. הוא הביט בבעתה והיה בטוח
כי הוא הולך לאבד את חברו הטוב. באופן מפתיע האוגלטור עזב את
ארוחת הערב שלו והתחיל לנפנף בזרועות התמנון שלו לכל עבר
כשהבעה מפוחדת נסוכה על פניו.
האוגלטורים האחרים גם הם החלו להתנהג בצורות מוזרות ביותר
ובלתי צפויות.
חלקם החלו לנגוס באוויר בטירוף, חלקם החלו לרקוד ריקודים
מוזרים, קפצו לסלטות באוויר והשפריצו על עצמם מים. האחרים החלו
להכות במים בטירוף, וניסו להתקדם לכיוון החוף.
המפלץ האדיר התחיל אף הוא להתנהג באופן מטורף. הוא שיגר את שתי
הזרועות הסילוניות שלו שהחלו לטוס בשמיניות מבולבלות באוויר
מסביבו. שאר גפיו הארוכות ניסו לגונן על גופו מפני כוח בלתי
נראה ואיום - אפילו יותר מעצמו.
בג'יאן החליט לעצמו שהעננים המסתעפים הזוהרים הללו שבהם דשדשו
האוגליטורים הם דבר מסוכן, מוזר ומעניין ביותר. ומה שהם לא
יהיו, הם כנראה הגורם להתנהגויות המוזרות הללו.
הוא הבחין לפתע בקורחיליו הגדול גורר את ורודת השער אל סלע
גדול ושטוח שבצבץ מן המים קרוב לחוף. הוא החליט לנחות על אותו
הסלע ולעזור לו לסחוב אותה. הוא עשה סיבוב באוויר ונחת בבטחה
על הסלע עם גלשן האוויר שלו. הוא התעצבן לגלות כי עשה כן רק
בכדי לגלות, שגם קורחוליו הגדול בעצמו השתגע לגמרי.
"שדים שדים מן הגיהינום. כוחות הרשע מתקיפים את הכוכב",
קורחוליו קיפץ, ונופף בזרועותיו לאוויר באמוק.
"הרוח המרושעת של אל פואילו דיאבולו", הוא צרח והצביע בטירוף
על בג'יאן. "לא תיקחי אותי לעולם בחיים!"
הוא נופף חתיכת אלמוג לעומתו. עפעפיו היו פעורים לרווחה,
ועיניו כמעט יצאו מחוריהן.
אז החל לרוץ בטירוף בתוך המים הרדודים, צורח לעבר השמיים: "אני
קורחוליו הגדול, אני צריך TP (#) בשביל חור הבאנג שלו. תנו לי
TP בשביל חור הבאנג שלו."
בג'יאן נותר מוכה הלם ופעור פה.
לבסוף הוא הצליח לסגור את הפה שלו, לגשת ולבדוק את מצבה של
ורודת השער.
היה לה דופק, והנשימות שלה היו סדירות. הוא הביט לכיוון המים
בכדי לחפש את האחרים. הוא מצא את מוג'ק מתחיל לטפס מתוך המים
על אותו הסלע עצמו עליו עמד. הוא היה בריא ושלם.
"איזה מזל..." הוא אמר לעצמו באנחת רווחה, "הייתי בטוח שהלך
עליך מקודם."
מוג'ק הביט עליו באופן מוזר, עיניו היו מכוסות בדמעות.
"האם אני מת?" שאל מוג'ק בקול שבור.

(#) ה-TP היה עתק קודש שנועד, לפי אגדות עמי הגמדים, לנצח את
אל פואילו דיאבלו, תרנגול השטן. משמעות ראשי התיבות הייתה כה
מגוחכת עד כי הגמדים התביישו לתרגם אותם ליצורים אחרים - דוקר
הישבנים (TUCHES POKER).

"כן, אתה מת", אמר בג'יאן בחיוך משועשע.
"האם אתה מלאך?" הוא שאל אותו בקול מלא תקווה.
בג'יאן כופף הצדה את צווארו והביט בו בגלגול עיניים. "אה...
מה?"
מו המשיך להביט לעברו בעיניים דומעות בלי להגיד מילה.
"אתה יודע מה, כן, אני מלאך", הוא אמר בחוסר סובלנות והביט
לעבר האוגליטורים המתפרעים בחשש.
"אני לא שייך לכאן באמת", אמר מוג'ק בקול מיילל, "אתה באת לקחת
אותי לגן עדן, נכון?"
"זה... יעלה לך... 10 נקים(#)", ניסה בג'יאן להתבדח. הוא לא
הכיר טוב כל כך את ההומור של ההומוספיאנס.
"לעזאזל, השארתי את הארנק שלי בבית..." אמר מוג'ק.
"אני מצטער", אמר בג'יאן בחיוך, "אם אין לך 10 נקים אני לא
אוכל לקחת אותך לגן עדן."
"לא!" צעק מוג'ק בזעקת שבר. הוא נפל על ברכיו והסתכל מעלה לעבר
הדמות הזוהרת שראה.
"אי אפשר לעשות איזו עסקה אולי?"

(#) נק היה המטבע המקומי בבופו.

בג'יאן שילב את ידיו וחשב על דרך שבה יוכל לשכנע את מוג'ק,
שהיה כלוא בבירור בתוך אשליה כלשהי, בכך שהוא עדיין חיי בכדי
שיעזור לו להציל את בני החבורה.
"היי, איזה מין מלאך אתה בכל מקרה", התפרץ מוג'ק, "שעושה עסקים
בכדי להוציא אנשים מן הגיהינום?"
בג'יאן כחכח בגרונו. "אהמ... למה... למה אתה חושב שהם שלחו
אותי לפה מלכתחילה?"
"מה?... מה כבר עשית בגן עדן ששלחו אותך לפה?" שאל מוג'ק
בתמיהה.
"אוקיי... אהמ... אז זה מה שקרה", החל בג'יאן להמציא סיפור
בראשו, "אתה רואה את המלאך המעולף שם על הקרקע?"
"כן", אמר מוג'ק שהבחין בעוד דמות לבנה וזוהרת ששכבה על גב
הסלע.
"ובכן", חייך בג'יאן משהבין שמוג'ק רואה את כולם בתור מלאכים.
"אני והוא שיחקנו קלפים עם אלוהים וקצת רימינו. אז - אהם...
אלוהים התעצבן וזרק את חפיסת הקלפים שלי לגיהינום ואמר שלא
נחזור עד שנאסוף את כולם."
"אז למה המלאך השני איבד את ההכרה?" שאל מוג'ק בהרמת גבה.
"ובכן... בדרך כשעברנו בעננים, חלפנו על פני 72 בתולות קדושות.
אני שמעתי על הכיעור הלא ייאמן שלהן, לכן עצמתי את עיניי. אבל
הוא מוסלמי - ולכן היה מוכרח להסתכל. הוא פשוט כל כך נגעל מהן,
עד כדי כך שהוא קיבל התקף חרדה והתעלף תוך כדי נפילה."
מוג'ק נעץ בו את עיניו במשך שלוש שניות ארוכות בפנים זעופות.
"זהו הסיפור הכי דבילי ששמעתי בחיים שלי", הוא רטן.
בג'יאן תפס אותו בידו והוליך אותו לעבר ורודת השער. "ובכן,
דבילי או לא דבילי, אם אתה רוצה שאקח אותך לגן עדן - אתה תיקח
את המלאך המעולף הזה לכיוון ההוא", הוא הצביע בידו לכיוון
החוף. "ותנסה להעיר אותו - בכדי שהוא יוכל לעזור לי למצוא את
שאר הקלפים. אתה הבנת את זה, שטקר?"
"בסדר, בסדר. אני אעזור לך", רטן מוג'ק וניגש אל המלאך המעולף.
"אבל קשה לי מאוד לסמוך על מלאך שמנסה לרמות את אלוהים
בקלפים." הוא כיווץ את גבותיו לעומתו.
"רק תעשה את זה וזהו!" צעק לעומתו בג'יאן שאיבד באותו הרגע את
שארית סבלנותו.

בינתיים חבורת היצורים הכפריים שעקבו בריצה אחרי קורונה, נימי
ומונטי - נתקלה במחזה מוזר ביותר משהגיעו לחוף. ענן זוהר וקסום
בצבעים של כתום, ורוד וסגול, שכיסה את פני המים וחלק מקו החוף,
נע כשד תמנוני באוויר.
בתוך הענן היה נראה כאילו חבורה של עובדי קרקס אוגליטורים
הציגו את תעלוליהם בנמרצות נלהבת. מאחוריהם, בתוך המים, מיצג
ענקי ומתוחכם בעל חלקים נעים רבים עסק בלהטוטנות מקורית של שני
טילי סילון שנעו בשמיניות באוויר, ושינו את כיוון טיסתם
לכיוונים בלתי צפויים כל העת.
"זה מאוד להיות דומה לקרקס הנודד הסטיקוני שהיה בבופו לפני
שנתיים", אמר מונטי הבונטי כשהוא מגרד את ישבנו בפליאה.
לפתע רץ לעומתם מי שהזכיר לבונטי עובד במה נסער. הוא נופף
בידיו וצעק אליהם: "נוסו על נפשותיכם."
"מה לעזאזל קורה פה?" שאלה קורונה בעייפות.
"אולי הפילי-שפנים ברחו מהכלובים שלהם", קרץ לעומתה מונטי.
"היי ליצני", הוא נופף לעבר הגמד שהמשיך לרוץ כאחוז תזזית
לכיוון הכפר, "לאן אתה רץ? אנחנו רוצים לראות את התעלולים
שלך."
"אל פואילו דיאבלו - התרנגול השטני הולך להרוג את כולנו", הוא
צרח תוך כדי ריצה.
בג'יאן הפתיע לפתע את החבורה כשהופיע פתאום בניתור גדול מתוך
הענן הזוהר הקסום.
"בג'י", חייך לעומתו נימי, "יש לך מושג על מה לעזאזל דיבר הגמד
הזה, שרץ פה עכשיו?"
"החלקיקים החיים הזוהרים האלו, או... מה שהם לא יהיו, הם
גורמים להזיות. הגמד סתם מדמיין דברים, לדעתי, כמו כל מי שנכנס
אל תוך הענן. אני היחיד שלא מושפע מכל העניין כנראה."
קורונה חשבה שגילתה נימת צער קלה בקולו.
"מה עם האוגליטורים?" היא שאלה, "הם עדיין מהווים סכנה?"
""ובכן..." בג'יאן הביט אל מאחורי גבו לעבר האוגליטורים
המתפרעים, "אם תפוג ההשפעה של הענן הזוהר והמוזר הזה, אז כן...
הם ינסו להרוג את כולנו לדעתי. אני מאמין כי זהו חלק קטן
מפלישה יותר גדולה. הבחנתי בכמה חלליות חיות, דומות לזו ששם,
נוחתות בכיוון האופק."
"אתה מתכוון שהמפלץ הענקי הזה בתוך הים מתפקד גם בתור חללית?"
שאלה קורונה בהפתעה.
"כן, אבל אין לי זמן להסביר את זה כעת, אנחנו צריכים לתקוף
אותם עכשיו, הם עדיין יכולים לראות אותנו, הם רק מדמיינים
שמתקיפים אותם עכשיו שדים מהגיהינום - או משהו כזה..."
"זה באמת יכול לעזור לנו נגד המפלצות האלו", אמרה קורונה.
היא הסתובבה ואספה חץ מתוך אשפת החצים שעל גבה. לפתע, ללא כל
אזהרה, זינק אוגליטור ענקי לאוויר מתוך הענן הזוהר ולעבר ראשה
של קורונה.
מונטי פעל מתוך אינסטינקט מהיר כשהניף אגרוף עוצמתי ביותר הישר
אל תוך בטנו של האוגליטור המזנק. האוגליטור התכווץ בכאב ונפל
על החול. שלוש זרועות תמנוניות עם טפרים נכרכו סביב זרועו של
מונטי במהירות וננעצו בידו. נימי חתך מיד את שלוש הזרועות של
התמנון, בהינף שתי חרבות בשתי ידיו הימניות. ארבעה כפריים,
שמנו ארפרוטרודיסט, סוירליקס ושני בני אדם, זינקו לעברו
כשכידונים וקלשונים בידיהם. לאחר מאבק לא מבוטל הצליחו להכריע
אותו לחול ולהרגו.
"לעזאזל", צעק מונטי בכאב.
קורונה הביטה בזרועו הפצועה ופנתה אל צבא הכפריים. "בואו נחסל
את הרוצחים המטורפים האלו!" היא צעקה.
כעשרים כפריים ענו לה בקריאות קרב חזקות. אלו מביניהם שהיו
ברשותם קשתות החלו להמטיר על האוגליטורים מטר של חצים.
בג'יאן ונימי רצו לכיוון החוף מדרום לאוגליטורים במטרה לאגף
אותם תוך כדי התחמקות ממטר החצים.
ולזניק הופיע באוויר עם גלשן האוויר שלו, והחל להמטיר על
האוגליטורים חניתות קטנות שאסף מן הכפריים. כל העת הוא צרח
קללות והוסיף גם שזה כלל לא יפה לאכול בני אדם.
לאחר שקורונה ירתה את החץ הרביעי שלה, היא הבחינה לפתע במוג'ק
מדדה על החול וגורר אחריו בת אנוש ורודת שער. שניהם היו רטובים
עד לשד עצמותיהם.
"מוג'ק - הצלחת להציל אותה."
מוג'ק הביט בה בעיניים דומעות. "קורונה - את יכולה לראות
אותי?"
"כן, אתה נראה זוועה", אמרה בחוסר סבלנות, ודרכה עוד חץ
בקשתה.
"זה מצוין", הוא קרא בהתלהבות, "את תנסי להעיר את המלאך הזה
בזמן שאני הולך לחפש את הקלפים של אלוהים... אגב", הוא עצר
לרגע, "היי, רגע. אם אני מת - אז איך את יכולה לראות אותי?"
"אתה לא נראה לי כל כך מת, מוג'ק", היא חייכה ושחררה מקשתה עוד
חץ לעבר אוגליטור שניסה לאכול את רגלו של זירגנזאק כפרי
ג'ינג'י.
מוג'ק הביט במלאך שבזרועותיו. "היי, מה קרה למלאך שלי?" הוא
שאל בתדהמה מוחלטת כשגילה שאחז בידיו בחורה רטובה ויפיפייה עם
שער ורוד.
"מו - אתה יודע שאתה נקשר מאוד מהר לבחורות שרק עכשיו הכרת",
היא הביטה עליו במבט חמוץ.

כמאה מטרים מהם, בג'יאן ונימי נכנסו אל תוך הענן הקסום, עוצמים
את עיניהם בפני הזוהר ומדשדשים במים הרדודים. נימי עצר לרגע
ושפשף את עינו, שהתחילה לראות מיליוני אורות צבעוניים ונוצצים.
"זאת רק אשליה - תזכור, נימי", אמר בג'יאן, "אין פה שום דבר
אמיתי חוץ מהאוגליטורים."
נימי פקח את עיניו ומולו ראה את עיניו הצהובות והזוהרות של שד
שחור ענקי. להבת אש גדולה העלתה עשן מתוך חלל עיניו הזוהרות.
השד נשף עליו אש אדומה, שצרבה את בשרו בכאב אדיר. נימי צרח
בכאב והביט על בשר גופו. לתדהמתו, לא ראה שום זכר לכוויה.
"לא אמיתי, אבל כואב רצח", הוא צעק לבג'יאן והתנפל בכעס אדיר
על האוגליטור הראשון שמצא.
לבג'יאן היה חבל מאוד שעד עכשיו הוא היחידי שלא רואה את ההזיות
המעניינות האלו שכולם רואים חוץ ממנו. אך מסיבה כלשהי הוא פחות
הצטער על כך ברגע מסוים זה. הוא קפץ לאוויר, ונחת בעוצמה על
אוגליטור שמן שהתנפל על נימי משמאלו. הרומח שבידו שיפד את
האוגליטור והצמידו לקרקע.
נימי הביט אליו בחיוך מלא שיניים.
"חבר, אנחנו עושים ברביקיו הלילה. רק חבל שלא הבאתי בצלים
לשיפוד", קרץ לו בג'יאן.
"אל תדאג", קרץ אליו נימי בחזרה. "יש גם הרבה ויטמינים בסלט",
הוא אמר וזינק במהירות סילונית אל בין שתי שורות האוגליטורים
הבאות, וקיצץ בהם במהירות הבזק כאילו קצץ ירקות לסלט. ארבע
החרבות שלו סובבו באוויר כמנועים קטלניים של מטוס אנושי קדום
בעל מדחף קדמי שהסתובב סביב צירו.
בינתיים לינה הגיחה מבין העננים עם גלשן האוויר השחור שלה.
למותניה הייתה קשורה מכונת ירייה, שפעלה באמצעות לחץ אוויר.
לגבה היו קשורות שתי חרבות ארוכות מעוקלות. היא לפתה את מכונת
הירייה והחלה לסובב את הידית בכדי ליצור את לחץ האוויר הנחוץ
ולהמטיר כדורי עופרת לעבר המפלץ האדיר.
המפלץ שאג בעצבנות כפי ששואג אריה בונטי שהתיישב בשוגג על
קיפוד ארסי מקומי.
ולזניק הבחין באחת הזרועות הסילוניות המתקרבת לעבר גבה של
לינה. הוא התכופף ושלח כידון עוצמתי אל גב הטיל-החי. זרם אש
סילוני פרץ מצדו של הטיל וגרם לו להתעופף קדימה במסלול מתברג
באוויר לכיוון הקרקע.

תשומת הלב של ולזניק ולינה הייתה נתונה כולה לטיל המתעופף,
ולכן הם כלל לא הבחינו בשני ברלטוקונים (#) הרוכבים על שני
טרקונצ'לטיסים ((#)) שהגיחו מעליהם מן העננים.
רוכב הטרקונצ'לטיס הראשון כיוון את הרומח שהיה בידו לעבר הכנף
השחורה של הדאון של לינה, וטס אל תוכה.
הברלטוקון השני טס מתחת לכנף הדאון של לינה, התכווץ והמטיר
מתוך גבו תריסר חצים רעילים כלפי מעלה.
לינה מצאה את עצמה באוויר, לכודה בתוך סנדוויץ' קטלני ובלתי
צפוי. הכנף שלה חוררה, ושריון הפחמן שלה היה מעוטר בארבעה חצים
חייזריים ירוקים נוטפי רעל.
היא פעלה במהירות של חתול חלל מורגיוס 15 כששחררה עצמה מן
הרתמה, זינקה במהירות ונתפסה בכידונו של הברלטוקון העליון.

(#) הטרקונצ'לטיסים היו יצורים מעופפים ונוראים, ששירתו את
הג'ירנאכסים. חזותם החייזרית מזכירה ליצורים שונים חיות שונות,
ביניהן: שור, סטיקון, בונטי ועטלף.
((#)) הברלטוקון הינו מפלצת דמוית אדם, צפרדע ודג פיראנה.

אז הניפה עצמה לעבר גבו של הטרקונצ'לטיס. היא שלפה חרב אחת מן
הנדן שעל גבה, וקפצה על הברלטוקון הראשון, משפדת את חזהו
ובועטת את עצמה ממנו בכוח. היא התהפכה באוויר לכיוון הברלטוקון
השני.
כשנחתה על הטרקונצ'לטיס השני, הניפה את שתי החרבות שלה במהירות
לעבר הרתמה שהחזיקה אליו את הברלטוקון הנותר. היא הספיקה לזנק
במהירות לעבר מפלץ החלל, לפני שהרתמה נקרעה מעליו. הברלטוקון
נפל, מנפנף בגפיו בפראות ביחד עם הרתמה שלו היישר לעבר המים
הגועשים. הטרקונצ'לטיס שלו זעק אליו בקול צורמני. בני החבורה,
והצבא הקטן המאולתר, הבחינו חלקם בלינה הנוחתת על גבו של מפלץ
החלל. שלוש זרועות תמנוניות הונפו לעבר לינה בזעם. היא זינקה
לאוויר והניפה את חרבותיה לעבר זרועותיו. מפלץ החלל שאג שאגה
שנשמעה כרעם של מעבורת חלל המשתגרת אל מחוץ לאטמוספרה. שתיים
מזרועותיו הענקיות החליקו במורד גופו אל תוך הים. לינה הביטה
בזעם לעבר רגלה הימנית. זרוע תמנונית בעלת טופר רצחני הייתה
תקועה בתוך רגלה, והחלה להיכרך במהירות סביב גופה. בג'יאן
ונימי הבחינו במתרחש והתחילו לשחות במים לכיוונה. הזרוע
התמנונית הצליחה להיכרך סביב כל גופה של לינה ולהניפה לאוויר
בשאגת ניצחון. חרבותיה של לינה נפלו לתוך המים מתחתיהם. נימי
התקרב עד לקצף הגועש שלרגלי מפלץ החלל, אולם ברגע שניסה לזנק
על גופו בכדי לנסות ולהציל את לינה, אוגליטור צהבהב נשך בזנבו
תחת המים והחל גורר אותו אתו למעמקים.
בג'יאן היה אובד עצות לכמה רגעים. אולם אז הבחין בקורחוליו
שהנחית מימינו פטיש מלחמה על ראשו של אוגליטור שנזם זהב באפו.
"חזרת לקרב?" שאל אותו בג'יאן בפליאה, תוך כדי ביתור אותו
אוגליטור בתוך הגלים בעזרת הרומח שלו.
"כן", ענה הגמד בדרמתיות ובעיניים בורקות. "והבאתי אתי את ה-TP
הקדוש. לאיפה השדים נעלמו? אני הולך לצוד לי את אל פואילו
דיאבלו."
"תשכח מאל פואילו דיאבלו", צעק בג'יאן, "אני הייתי אל פואילו
דיאבלו. העננים האלו גורמים להזיות", הוא אמר והצביע לעבר מפלץ
החלל ולינה. "אנחנו מוכרחים להציל את לינה עכשיו."
קורחוליו הביט מעלה, ופחד הציף את נפשו. לינה נופפה בפראות את
רגליה באוויר מעל לראש המפלץ הענק. יד תמנונית ארוכה ניסתה
לתלוש מעליה את איבריה.
"מהר, תן לי את שתי ידיך", צעק בג'יאן.
קורחוליו תלה את פטיש הברזל הענקי על החגורה שהייתה צמודה
לכתפו, ולפת את ידיו האחוריות של בג'יאן בחזקה. בג'יאן חתר
בעוצמה במים הרותחים, וטיפס בעזרת ידיו הקדמיות על אחד מאיברי
המפלצת שצץ מעל לפני המים. הוא משך במהירות את הגמד והושיב
אותו על גבו.
"כשאני אומר קפוץ - אז קפוץ", אמר בג'יאן ולא חיכה לתשובה.
רגלי הקנגורו העוצמתיות שלו הזניקו את שניהם לאוויר, ונשימתו
של הגמד נעתקה מריאותיו.
"קפוץ!" צרח בג'יאן משהגיעו כמעט עד לגובה גבה של המפלצת.
קורחוליו דרך על ראשו של הבירדג בעצמה וניתר כחגב אל מעבר
לסכינים הענקיות ואל גבו של מפלץ החלל. בג'יאן ניסה למצוא
נקודת תורפה במפלצת חלל זו תוך כדי נפילתו כלפי המים. אולם
נראה היה כאילו המפלצת הייתה בנויה להחזיק מעמד בחלל אפילו
כנגד ניקובו של אסטרואיד קטן ומהיר ביותר.
קורחוליו נחת על גב היצור והרים את מבטו בכדי לבדוק אם לינה
נותרה עדיין בחיים. היא נראתה די מעולפת ונופפה בחולשה לעברו.
קורחוליו רץ לעבר הכתף של הזרוע התמנונית הענקית והניף את
פטישו הענק לאוויר. הוא הסתכל שוב למעלה, וכאשר גופה הלפות של
לינה היה כמעט מעליו, הוא הנחית את הפטיש במהלומה אדירה על
הכתף הגדולה. הזרוע הענקית נפלה על גב היצור בגסיסה, יחד עם
לינה שנפלה בחבטה על צדה.
קורחוליו רץ לעברה וצעק: "לינה - תגידי לי שאת בסדר, ילדה!"
היא פקחה עין אחת ולחשה אליו: "אני לא חושבת שאני אוכל להגיע
לטורניר, המאמן. אתה חושב שאוכל לחזור לשחק בעתיד עם רגל
כזאת?" היא הצביע על רגלה המדממת בפנים מעוותות מכאב.
קורחוליו חייך חיוך ענקי כשראה שלא נגרם לנערה נזק רב. הוא תלש
בכוח את הטופר הענקי מתוך ירכה של לינה. לינה צרחה בכאב, אך
קולה נקטע בפתאומיות כאשר זרוע תמנונית אחרת שקורחוליו לא
הבחין בה כלל, תפסה את גופה והעיפה אותה בעוצמה מעל גב המפלצת
ואל תוך המים. קורחוליו צרח בזעם, אך לא יכל לקפוץ ולהציל אותה
מטביעה. סכינים אדירות חסמו את דרכו על גבה של המפלצת. הוא
הניף את פטישו הענק והחל להכות בעוצמה על ראשה של המפלצת.
"למה העפת לי את שחקנית המפתח? היא עוד יכלה לשחק", הוא המשיך
להכות ולסדוק את גבה. "איפה המוח שלך? אני הולך לעשות לך תיקון
אישיות."
בזמן שבג'יאן שחה לכיוון לינה, שדשדשה במים בחולשה, עלה במוחו
רעיון מבריק. "קורחוליו!" הוא צרח, "תפסיק להכות כמו מטורף,
ותנסה להכות במקום שממנו יוצאים סילוני האוויר."
קורחוליו שמע אותו בקושי רב מעבר לקול ההמולה, אך משהבין את
כוונתו, דילג בין הסכינים לעבר הכנפון השמאלי הענקי שממנו פרצו
שלושה סילוני אש שהסעירו את המים תחתיו. הוא הצליח לשבור כמה
סכינים קטנות סביבו ולעגן את רגליו בבטחה על הכנפון העגול. אז
הניף את פטישו בכדי להנחית מהלומה אדירה לעבר מנוע הסילון
הקסנו-ביולוגי. אולם באותו הרגע - העולם רעד, המים געשו,
והאוויר החריש.
המפלצת הענקית פערה את שתי פיותיה בשאגת רעם שיכלה לפצח
גולגולת פריכילי בעוצמתה. היא התקמרה לאחור. קורחוליו שמט
במהירות את פטישו והצליח להתלות על צדה של סכין ענקית מבלי
להיחתך. הוא שמח על כך שלבש את כפפות הפחמן שלו. איברים מוזרים
בצורות של פרחי לוטוס נפתחו כמכסה מתוך בטנה הענקית של המפלצת.
שש-עשרה עיני אוגליטורים אדומות זהרו מתוך בטנו האפלה של
החייזר, אך מאחוריהם התנשא משהו מפחיד הרבה יותר.
אותו סיוט שעליו היו מספרים אלפי זנים של יצורים על כוכבים
שונים בכדי להפחיד את הצאצאים שלהם לפני השינה. נושא אש הנפלם
מן הגיהינום, מביא המגיפה ומפיץ השדים המרטשים. היה זה בנו של
קסלראץ' - מביא המוות הג'ירנאכסי.
עשרות עיניים נפערו באימה צרופה למראה שניים-עשר פירי עיניו
הזוהרות, מעלות הגצים והעיוורות של היצור הענקי.
קורחוליו יכל לראות מהמקום שבו נתלה את שפתיו הרועדות של מוג'ק
הוגות את המילה קסלראץ.' עולמו של קורחוליו עצר מלכת. הוא ידע
שמילה זו מסמלת מוות ודאי לכל הסובבים אותו, ובחגורתו היה תלוי
ה-TP הקדוש, אותו שיפוד שעבר מדור לדור בין עמי הגמדים בכדי
לקטול את תרנגולת השטן האגדית - אויבת העם.
"קסלראץ.'.. הוא יותר גרוע מתרנגולת השטן", הוא מלמל לעצמו
ושלף את השיפוד הזוהר מחגורתו. הוא הצליח בקושי רב למצוא סדק
קטן בתוך כנפון הסכינים העבה של המפלץ האימתני שמצדו התחתון
פרצו הסילונים. הוא הניף את השיפוד הזוהר לאוויר ונעץ אותו
לתוך הסדק בשריון בשיא העוצמה.
זוהר לבן נצנץ ממקום הפגיעה. תגובה אלקטרוכימית כלשהי גרמה
לדלק הביולוגי של מפלץ החלל להידלק במהירות ולהתפוצץ בתוך
גופה. הפיצוצים האדירים עקבו זה אחרי זה בהפרשים של אלפיות
השנייה. הפיצוץ הראשון פיצץ את הכנפון בקול מחריש אוזניים
אדיר. ענן אש וחתיכות שריון זינקו לאוויר. הפיצוצים שעקבו
במהירות הבזק אחריו היו גדולים בהרבה ממנו. עננים מתגלגלים של
זוהר אדיר, אש, נפלם, חתיכות מפלץ וקסלראץ' הגיעו באחת עד לקו
החוף. חייזרים, אנשים ואוגליטורים הועפו עד למרחק של מאתיים
מטר ממקום הפיצוץ, נופלים על פני הים הדולק ועל שפת הים.
היה זה סופו של מפלץ החלל האימתני. ביחד אתו חוסל בנו של
הקסלראץ', מביא המוות הג'ירנאכסי.
הנפלם הטבעי של היצורים הדליק את פני הים מסביב לפיצוץ.
הבקטריות החייזריות שנשא הקסלראץ' הושמדו מן האש, והיצורים
המרטשים השטניים שחיו על ידיו ועל רגליו התפוצצו לחתיכות
ומתו.
היצורים שנותרו בחיים לאחר הפיצוץ, נשמו סוף סוף לרווחה.





פרק שמיני
השיירה


מוג'ק הרגיש יד רכה המלטפת את לחיו. הוא פקח את עיניו בבלבול
וראה מעליו את עיני האזמרגד של גרייס ננובה מביטות בו בדאגה.
שערה הכסוף היפיפה גלש מעל כתפיה וליטף את סנטרו. הוא הביט
בבהלה על סביבתו, וגילה כי הוא שוכב על החול הלבן של החוף בין
כמה חתיכות של מפלץ חלל מפוצץ. העננים הקסומים נעלמו. הכפריים
עסקו בסחיבת הפצועים לכיוון הכפר.
"הפלישה החלה..." אמרה גרייס בקול חזק, "אסור לנו להישאר על
הכוכב הזה, אחרת כולנו נמות."
מוג'ק הרים לעומתה גבה. "יש לך איזושהי דרך לצאת מן הכוכב הזה?
הרי שום מכשיר טכנולוגי לא עובד פה. אני לא הולך לנסות לשגר את
עצמי עם רוגטקה לחלל עוד פעם", הוא חייך. "בפעם האחרונה
שניסיתי, הייתי בן שבע ושברתי את הזרת."
גרייס תקעה בו מבט חסר סבלנות. "ישנה דרך. אני צריכה שתבוא אתי
בתור נווט."
"חכי רגע אחד עם הנווט. תגידי, האם הגמד נהרג בפיצוץ?"
"עדיין לא מצאו אותו", היא נאנחה, "מישהו מחפש אותו עם גלשן
אוויר כעת, בתוך הים", היא הצביעה לעבר גלשן ירוק שחג מעל פני
הים.
"מה עם קורונה, בג'יאן, לינה, נימי, מונטי והאחרים?" הוא שאל
בדאגה.
"אלו שמנית חיים, אבל רבים אחרים לא היו ברי מזל כמותם."
הוא השפיל את ראשו ואז הרימו בחזרה. "איפה לעזאזל תמצאי חללית
שעובדת על הכוכב שובק הטכנולוגיה הזה? איך את מצפה לצאת מפה?"
"את זה תשאיר לי", היא טפחה על ישבנו. אז קפצה ונעמדה על מגן
הסילון שלה. היא קרצה לו וריחפה במהירות לכיוון הכפר.
"מה? מה לעזאז...ל?" גמגם מוג'ק. "היי - איך לעזאזל מגן הרחיפה
שלך עובד?" הוא קרא לעברה.
הוא חיכה כמה שניות, אבל לא קיבל תשובה מכיוון היער.
"לעזאזל, דווקא אהבתי את המקום הזה. לא בא לי לברוח ממנו."
הוא הביט לכיוון האופק וראה עוד מפלצי חלל ג'ירנאכסיים נוחתים
באופק בכיוון צפון.
"כנראה שמוכרחים לעזוב", הוא מלמל ובעט בחתיכת שריון
ג'ירנאכסי. אז החל לשים את פעמיו לכיוון הכפר.
צהלת שמחה נשמעה מכיוון הכפר משהגיע לשם לבסוף. נימי קפץ לעברו
ולחץ את ידו בחום. מוג'ק לא יכל לעצור את גיחוכו למראה זנבו של
נימי שהיה חבוש ונראה כמו מומיה של נחש. הוא קיבל חיבוק
מקורונה שצלעה, ובג'יאן חייך, ונתן לו סנדוויץ' עם ירקות
זירדנזאקים מוקפצים, שהכין עוד לפני שהחלה הפלישה. הוא ראה את
ולזניק חובש את ידו של מונטי הבונטי, ואת לינה הפצועה והחבושה
והנערה ורודת השער מדברות זו עם זו ישובות על מיטות מאולתרות
ושותות קפה בונטי חריף. הוא שמע שלינה קראה לה ג'ני.
סוירלקס אחד בכה על מות חברו הטוב וגם על כך שאיש אינו שם לב
בשנית לכישורי המלחמה האדירים של פוקו המופלא. משגילה כי חברו
הטוב נותר בחיים בכלל הוא קילל אותו על כך שלא שם אליו לב.
זירדנזאק פצוע בידו, עם רטייה וזקן, צרח מכאבים וקילל את
האלים. מלנסי נתנה לו חומר משכך כאבים וחייכה אליו. "כל מה
שאתה צריך עכשיו זה קרס ותוכי חלל - ותוכל להיות פירט אמיתי."
הוא תקע בה מבט זועם והמשיך בקללותיו, רק שהפעם הקללות היו
מכוונות לעבר כל העם ההליוסי.
בג'יאן הבחין בהתקבצות יצורים ליד בקתת האספקה. "בואו נראה מה
קורה שם", הוא אמר לאחרים, והצביע לכיוון ההתקבצות.
אלו מביניהם שיכלו ללכת מיהרו אל האסיפה בכדי לשמוע את דבריה
של גרייס - המנהיגה הבלתי מוצהרת של הכפר. בקתת האספקה נבנתה
מגזעים יפים במיוחד של עצי שיש כחולים. כעת, כאשר ארבעים
לפידים האירו את קירותיה, הבקתה החזירה את אור הלפידים בגווני
ברק כחולים וירוקים, ששיוו לבקתה מראה מלכותי וקסום ביותר.
חבורת הציידים של גרייס ניצבה לצדי הבקתה, כשנשקים רבים וציוד
מסע על גבם. טריאן, אחד מהציידים, היה בעל הופעה בולטת ומרשימה
ביותר. שרירים ענקיים עיטרו את פלג גופו העליון, וכרבולת
מוהיקנית בצבעי כתום, כחול וירוק הזדקרה על קצה ראשו. הוא הרים
את ידיו באוויר ופנה אל הקהל. "אוקיי, חברים. תהיו בשקט רק
לרגע אחד." קולו הרועם הדהד בעוצמה שהשתוותה לעוצמת הגרגור של
הטיגריס הפלזמטי הענקי שחי על כוכב הבית של הארפרוטרודיסטים.
ולזניק נרעד בחלחלה משנזכר בחיה מעוררת האימה.
"תנו לגרייס לדבר", קולו הדהד בשנית. הוא הצביע אל ראש הבקתה
בידו. יצורי הכפר נשאו את מבטם מעלה. קולות תדהמה ברורים נשמעו
מסביב. מגן מרחף נצנץ באלפי אורות צבעוניים ונשא את גרייס
שעמדה על גבו. הבעת פנים רצינית ביותר ניסכה על פניה. שערה
הכסוף קרן באור הירח והתנופף ברוח מאחוריה.
מוג'ק חשב שהיא נראית ממש כמו אלת הירח באור הזה.
בג'יאן הצביע אל המגן וצעק בתדהמה. "איך גרמת לזה לעבוד?"
גרייס כיוונה את המגן המעופף שעליו עמדה בכדי שירד אל תוך הקהל
הקטן וירחף בין היצורים.
"אילו הם ננו-רובוטים אטומיים, מעופפים, בעלי בינה קולקטיבית
ותקשורת רדיו המדמה קשרי ניורונים.... או בקיצור - ננובים",
היא אמרה והושיטה את ידה הקפוצה לעבר הקהל.
"יש להם מערכת סינון קרינה רדיו-אקטיבית של מניפות סגסוגת,
עפרות ואנטי חומר של גזע מתקדם ביותר. אנחנו עדיין לא יודעים
מי בנה אותם... אבל הם אלו שהרסו את הטכנולוגיה על בופו.
וכנראה גם על מאות כוכבים אחרים. הם שולחים ניוטרונים במדויק
אל תוך גרעיני אורניום שנמצאים בצדם האחורי וגורמים לפיצוצים
אטומיים מיניאטוריים שמעניקים להם את עוצמתם."
במשך עשרות אלפי השנים האחרונות, הייתה מילה אחת שהשתנתה בשפה
המדוברת עשרות אלפי פעמים וצליליה נשמעו חדשניים ומקוריים בכל
פעם מחדש - המילה מגניב (קול). בנקודה זו בזמן היו מאה ושישים
מילים מקבילות במשמעותן למילה מגניב, וזאת בשפה האנושית בלבד.
כמה דוגמאות למילים מגניבות הן:
קונטסיאש - כל כך מקסים שכל בחורה הייתה קופצת אתו מיד למיטה.
צי'נו - מהמם ויפה באופן מסתורי ועוצר נשימה.
ללמגה - בדרך כלל מתייחס לכוח כל כך חזק עד כדי כך שהאלים עצמם
היו מוכרים את אימא שלהם בכדי לשים את ידיהם עליו.
קסאפייי - מגניב, במובן של - 'שום דבר לא אכפת לו.' עצמתי -
בלתי פגיע.
לומוז - מלהיב עד כדי אקסטזה. הדבר הזה היה מלהיב כמו צבא
אלילות יפיפיות שפתאום קיבלו חשק מיני עז והחלו להשתלט על
ארצות שלמות בעזרת כוח הפיתוי.
(לומוז הומצאה במאה ה-74 בעקבות סרט הולוסינמה שנקרא מתקפת
אמזונות החלל 2 והיה להיט בלתי נתפס בזמנו).
המילה שנשמעה מקהל הכפריים הייתה שילוב סלנגי עדכני של שני
השמות צ'ינו וקסאפיייי.
"צ'ינקסאפיי" קראו היצורים בהתלהבות וביראה. עיניהם היו
מהופנטות ממיליוני האורות הקטנטנים שריחפו מעל ידה של גרייס
במעגלים. האורות דמו לחמש גלקסיות מיניאטוריות המנצנצות באלפי
צבעים ומתנגשות אחת בשנייה. כוכביהן ניתזו לאוויר כמו הקצף
הבוהק של כמה גלים ענקיים שהתנפצו אחד לתוך השני.
"האם זה אפשרי שזה יעשה אולי משהו חוץ מנצנצים כאלו?" שאל
מונטי בשפתו העילגת והתקרב אל הקסם הננו-רובוטי בכדי להתבונן
בו מקרוב.
"לי זה נראה כמו הולוגרמה בכלל", אמר בג'יאן בספק והטה את ראשו
בכדי לבדוק את הנצנוצים מזווית שונה.
"מה בדבר הקרינה הרדיואקטיבית?" שאלה מלנסי בפחד, "הדבר הזה
ממש מסוכן אם הוא משתמש בכוח האטומי החזק."
קריאות מפוחדות נשמעו מן הקהל סביב.
גרייס הניפה את ידה הריקה לאוויר בכדי להרגיע את ההמולה.
"תסמכו עליי, זה לא מסוכן כלל. הקרינה הרדיואקטיבית נאספת
באופן יסודי על ידי רובוטים בעלי סילונים ומניפות
כימו-אלקטריות מתוחכמות. חוץ מזה, יש פה איזשהו יצור שלא שינו
את הזן שלו גנטית או קרובלית או ברושילית (#) כך שיהיה מחוסן
נגד קרינה רדיואקטיבית?"
מונטי הרים את ידו לאוויר. "אני קיבלתי עקצוצים מעצבנים בכל
הגוף בכל פעם שהתפוצצו לידי פצצות אטום במלחמת הדרקוזאורים של
תשעת ירחי יולנדיה, וזה היה ממש להיות מעצבן."
"אוקיי..." אמרה גרייס, "אז אני מבינה שהקרינה היא לא ממש ק ט
ל נ י ת... לאף אחד מאתנו, נכון?" היא הרימה את גבותיה
בעייפות. "לעומת זאת, ההשפעה הישירה של הפיצוץ של הננובים היא
קטלנית. תנו לי להדגים", היא אמרה וקפצה שוב על מגן הסילון
שלה. אז קראה בשאלה לכמה מן הלוחמים: "תגידו - האיזור נקי?"
כמה לוחמים שעמדו מסביב לסלע בזלת סגול בגובה של שישה מטרים
קראו אחד אחרי השני. "כן, האיזור נקי."
גרייס נסקה לאוויר. חמש הגלקסיות הצבעוניות שהורכבו
מהננו-רובוטים המעופפים החלו להסתובב בשמיניות סביב כתפיה של
גרייס ולשנות את המבנה שלהן בהדרגה.
היא הניפה את ידה והצביעה על הסלע הסגלגל.
מיליוני האורות הקטנטנים שנראה שהסתדרו כעת בצורות של כתובות
שבטיות מרהיבות ביופיין ניתרו מעל ראשה ומצדדיה וטסו בסילון
לעבר סלע הגרניט.
אם היית שואל חלק מן היצורים שנכחו במקום מה בדיוק אירע באותו
הרגע באותו המקום, הם יכלו להישבע כי "הקסם הננובי" לבש את
צורתו של ראש שד אימתני, ונגס בשיניו הענקיות את חציו של סלע
הגרניט חסר האונים.
מאות פיצוצים אטומים זעירים התפוצצו מסביב לסלע ובתוכו בהבזקי
אור שכוח הסנוור שלהם היה חזק כשל השמשות עצמן. באותו הרגע
האדמה רעדה ומעגל לחץ אוויר התפוצץ מסביב לסלע. הפיצוץ גרם
ליצורים ליפול מעל רגליהם ולחלונות הקריסטל להתנפץ לרסיסים
שניתזו אל תוך הבקתות. העצים התכופפו בגל ההלם וכמעט נגעו
באדמה.
יצורי הכפר פקחו את עיניהם. חלקם היו שרויים על האדמה.
סוירלקס אחד קרא בשמחה "אני חי!"
בג'יאן הסיר את ידיו מעל עיניו והביט לעבר המקום שבו היה סלע
הגרניט - מערכת חילוף החומרים שלו החסירה חילוף. הילות של
מיליוני אורות צבעוניים מנצנצים החזיקו באוויר עשרות שברי
גרניט גדולים. הבזקי חשמל אדומים קיפצו בין השברים מדי כמה
שניות.
המראה המדהים השאיר אפילו את טריאן חסר המורא פעור פה.
גרייס ריחפה קדימה בסמוך לאדמה במסלול קשתי מסביב לסלעים
המרחפים, והביטה לכיוון דרום אל העיר. היא הניפה את ידה בשנית
ומלמלה כמה פקודות. הכפריים הביטו בהתלהבות מהולה ביראה, כאשר,
אחת אחרי השנייה, חתיכות הגרניט המרחפות נורו לעבר שולי קרחת
היער בסילון מהיר, והחלו לכרות עצים שניכרו בדרכם למעמקי
היער.

(#) קרובלית וברושילית הן סוגים של אבני יסוד דמויות גנים של
יצורים מכוכבים שונים בנבולת כנף העטלף.

"הכוח הזה כל כך מגניב", אמרה קורונה. עיניה נצצו בשמחה וידיה
חיככו אחת את השנייה למראה האורות הצבעוניים והעוצמה שהייתה
טמונה בתוכם.
"איפה היא הייתה כשהיינו צריכים עצים למדורה?" נענע נימי בראשו
בבדיחות הדעת.
מוג'ק נופף את אגרופיו באוויר כלפי הננובים בתנועת אזהרה. "אני
מקווה מאוד ששערה משערות זקני לא תפגע מהרדיו אקטיביות שלכם -
ננובים", הוא אמר בזעם.
לינה שעמדה מאחוריו צחקקה. "רוב האנשים דואגים יותר לשער שעל
ראשם", היא חייכה.
"הדאגה הזאת כבר עברה לי כשהייתי ילד מתבגר בן 50", הוא חייך
לעברה בחזרה.

"כמו שאתם רואים, הננו-רובוטים האלו די חזקים", אמרה גרייס
לקהל הכפריים פעורי הפה.
"אנחנו קצרים בזמן, גרייס. תסבירי להם כבר את כל התוכנית בכדי
שנוכל להסתלק מפה מהר", מלמל לעברה טריאן.
"ופה בדיוק נכנסים לתמונה דרקוני החלל", אמרה כסופת השער בקול
שהדהד ברחבי הכפר המשותק.
"דרקוני החלל?" חזר אחריה ולזניק, שנשען מאחורי קהל הכפריים על
קב הליכה אחד. "על מה לעזאזל את מדברת?"
"כן, אמרתי דרקוני חלל", חזרה גרייס בחוזקה על השם המפתיע.
"זהו השם שנתן להם פרופסור זימנשטיין - אותו מדען שניהל פרויקט
סודי ליצירת זני יצורים חדשים כאן על כוכב בופו. חלק מכם אולי
שמע את האגדות על כך שזיגמונשטיין חקר במשך שלוש מאות השנים
האחרונות דרכים ליצירת זנים המסוגלים לחיות ולנוע בחלל ולשאת
יצורים אחרים בתוך שריונית החזה הענקית שלהם. אני משוכנעת
שכולכם כבר ראיתם דרקונים מהונדסים גנטית בעבר, אולם הדרקונים
האלו הם מיוחדים במינם בשל יכולתם לחיות בחלל ולנוע בעזרת
סילון אל צמתי החלל."
"לא ייתכן..." מלמל בג'י מתחת לשפמו, "כיצד לא שמעתי דבר על כך
מעולם..."
גרייס החליקה לאחור את שער ראשה הבוהק. "ברצוני להימלט מן
הכוכב בעזרת אותם דרקוני החלל. הם יסכימו לקחת אותנו אתם משום
שהם זקוקים לנו בכדי לברוח מכוח המשיכה של הכוכב ולנווט בין
מנהרות התולעת שבחלל בעזרת הכוח הננובי."
בג'יאן צעד קדימה, הרים את עיניו לעבר גרייס ודיבר: "גרייס,
נשמע כי יש לתכניות שלך מיליון דרכים להיכשל. כל תקלה קטנה
בחלל עם הסילון, או עם פיצוצי הדחף של הננו-רובוטים האלו, או
של המערכות משמרות החיים שאני משער שמותקנות בשריוניות החזה
הענקיות - יכול להביא למוות בטוח בחלל לכולנו."
תווי פניה הנחושים של גרייס לא השתנו במאומה. "בג'יאן צודק,
כמובן... בתכנית הזו יש סיכון גבוה. אבל ביחד אנחנו יכולים
לגרום לה לעבוד, ללא תקלות. חוץ מזה, מהן האפשרויות האחרות
שלנו? הכוח הצבאי הקטן שלנו לא יכול להילחם בפלישה ג'ירנאכסית
כה גדולה. והננו-רובוטים הם בעלי עוצמה מוגבלת ביותר בשל
המחסור בפרוטקטיניום ובאורניום במעטפת הירח הזה. אנחנו לא
יכולים להביס אותם בעצמנו."
שאגה אדירה, של אחד מבניו של מביא המוות הג'ירנאכסי, נשמעה
מכיוון היער כאילו בכדי להסכים עם דבריה. רחשי אוגליטורים
השועטים בתוך השיחים הרחוקים בחיפוש אחר כל סוג של טרף שישביע
את רעבונם חסר הגבולות, נשמעו גם הם מאותו הכיוון.

"אוקיי", הניפה גרייס את ידה לאוויר. "כעת נגמר לנו הזמן באופן
רשמי - אלה מכם שרוצים להצטרף אלינו, קחו אתכם רק את הציוד
ההכרחי ואת הנשקים שלכם. מזון וגזים לשימור חיים בחלל נמצאים
בשפע במעבדה של ד"ר זיגמונשטיין. אנחנו רוכבים דרומה - לעבר
עמק שאגות הקריסטל."
"כל העסק הזה כל כך דרמתי שאני הולכת להתעלף..." אמרה קורונה
ורקעה ברגליה הקדמיות. "בעצם, זאת הזדמנות ממש טובה לעשות מלא
כסף." היא קפצה באושר והתגלגלה לעבר הבקתה שלה במהירות.
עיניהם של חבריה ושאר הכפריים עקבו אחריה בפליאה כשגילו אותה
חוזרת עם שני שקים מלאים בפיצוחים, ופלים וממתקים שבצבצו מתוך
השקים בשפע.
"נשנושים לדרך בורגרטוד, ופלות, סוכריות, גרעינים. קנו מהר
לפני שייגמר."
"קורונה, אני לא מאמין שאת מנצלת זמן שכזה בשביל לעשות כסף..."
קרא נימי ונענע בראשו בבושה.
"אין בעיה, אדון נכבד", היא השיבה במהירות, "רק תזכור שאם
נצליח להימלט מבופו לחלל, הפעם הבאה שבה תוכל לאכול שוב ג'אנק
פוד תהיה כנראה רחוקה מאוד... אולי אפילו לא תוכל לאכול שוב
ג'אנק פוד לעולם - מי יודע להיכן בחלל נגיע..."
נימי גירד בראשו והחל כמעט מייד להזיל ריר מתוך פיו. "טוב",
הוא לחש, "כמה זה שני קילו פיצוחים בבקשה?"
גרייס ושומרי ראשה החלו לנהל את התקדמות השיירה של הכפריים. הם
הוציאו עשרה בעלי חיים מן האורוות שבשולי הכפר ואילו האיכרים
החלו להעמיס עליהם ציוד ופצועים.
בעלי החיים מנו שלושה מיני יצורים, ביניהם ארבעה פויזנוקרטים -
מין עוף דרקוני גדול שדמה לברווז ענק עם ארבע ידיים וזרבובית
מצחיקה על ראשו, שממנה יכל להתיז ענן רעיל לעבר אויביו; שלושה
סווינגריינוטודים - מעין קרפדות ענקיות עם קרן של קרנף וארבע
זרועות תמנון שריריות שאתן יכלו להיתלות ולהתנדנד בין העצים
ביערות; ושלושה מסענים מעופפים - יצורים שמנים ביותר בעלי קרני
אייל. מתוך בטנם האדירה בצבצו ארבע ידיים ושתי רגליים. מערכת
חילוף החומרים הפנימית שלהם השתמשה בהליום, במימן ובאוויר חם
בכדי לרחף מעל הקרקע, ובכדי לאפשר להם להרים עד חצי טון משאות.
איבר בסמוך לזנבם אפשר להם להתיז סילוני אש מתוך תערובת הגז
שבבטנם.

בג'יאן חרק בשיניו ופנה לעבר חבריו הטובים שעמדו מאחוריו.
"כל המעבר הזה לכוכב פילו 13 - הוא לא בטיחותי באופן שלא
ייאמן."
"ספר לי על זה", אמר נימי ולעס ברעש את הגרעינים הקלויים שמכרה
לו קורונה במחיר מופקע עקב "עליית המחירים הפתאומית בעקבות
המלחמה הקרבה", כפי שהיא ניסחה את זה.
"יש דבר נוסף ששכחתי לשאול את גרייס מקודם", המשיך בג'יאן, "מי
ערב לכך שדרקוני החלל האלו", הוא כופף שתיים מאצבעותיו בכל אחת
מידיו לסימון מירכאות באוויר, "ישתפו עמנו פעולה בכלל?"
"יש לך הצעות אחרות?" גירדה קורונה במצחה ונטלה את המטבעות
ממכירת שארית סחורת הפיצוחים שלה למוג'ק.
בג'יאן החל להגיד דבר מה, אולם נותר עם פה פעור במשך כמה
שניות. בשנה וחצי האחרונות כל ההמצאות שלו בתחומי המכניקה,
האלקטרוניקה, הפיזיקה והביוטכנולוגיה קרסו, התפוצצו, או
שהמעגלים שלהם פשוט הותכו למחית מתכת חסרת שימוש. נשקים
מתוחכמים להגנה עצמית הוא לא יכול להנדס. ולתקן איזו חללית
ישנה?... הוא יודע שגם רעיון זה נידון לכישלון בשל ענני
הננו-רובוטים ההרסניים שהיו בכל מקום בבופו.
"לו רק היה לי יותר זמן הייתי מדבר עם גרייס על הננו-רובוטים
האלו שלה, ומשתמש בהם להגנה מפני הננו-רובוטים החופשיים
שהשתלטו על בופו. אז הייתה לי הזדמנות ללמוד את דרך פעולתם
ואולי להחזיר איזו מעבורת חלל לתפקוד."
"אני לא חושבת שיש לנו זמן לעשות פירור מתוך כל מה שאמרת",
אמרה לינה והצביעה על זוג עיני אוגליטור שהציצו מבין ענפי
העצים במרחק של לא יותר משבעים מטרים מהם.
מוג'ק הרים את ידיו הירוקות מדם חייזרים לאוויר. "יש לי כבר
מספיק נוזל דביק של אוגליטורים על הידיים שלי ליום אחד, וממש
קשה לפצח גרעינים עם ידיים כל כך דביקות. אני מציע שנלך על
הרעיון של גרייס, לפחות עד שנמצא משהו פחות מסוכן לעשות."
נימי תפס במושכות של סווינגריינוטוד שברח מרוכבו וניסה לגשת
ולאכול קצת מעלי השיחים הירוקים-ורדרדים שנפרשו למרגלות העצים
העתיקים שניצבו בשולי הכפר.
"הם לוקחים את כל חיות הרכיבה המגניבות האלה אתם. אני לא רוצה
להישאר בכפר משעמם שאין בו צפרדעי ענק שאפשר לרכוב עליהן
ולהתנדנד בין הענפים בג'ונגל."
"וחוץ מזה", הוסיף מוג'ק, "המקום הזה כבר לא כל כך כיפי מאז
שהרסו לנו את פאב הפטיש."
"בואו נלך עם גרייס", אמרה קורונה וקפצה במקום בהתלהבות, "אני
חושבת שהקסם הננו-רובוטי הזה פשוט הולך להיות הטרנד האופנתי
הבא. אולי היא אפילו תלמד אותי להשתמש בהם בהזדמנות. מה אתם
אומרים, נצנצים זוהרים יתאימו לטוניקה הוורודה שלי?"
היא נעמדה בפוזה של דוגמנית זירדנזאקית מרימת-אף, והוציאה מתוך
נרתיקה צנצנת זכוכית שבתוכה ריחפה חתיכת גרניט סגלגלה עטופה
באלפי כוכבים מיניאטוריים שזהרו בכחול ובאדום.
"וואי, זה כזה מגניב", צהל נימי, "מאיפה השגת את זה?"
מוג'ק אחז בזקנו בפחד למראה הענן הננובי.
"השתמשתי בהמצאה שלך", אמרה לינה והוציאה מתוך תיקה מכשיר מוזר
שבראשו פטיש מרופד, מאחזים תמנוניים מכניים בצדו האחד, דוושה
בצדו השני, וכבל שקוף וארוך מאחוריו.
"כשהעיניים של כולם עקבו אחר מסלול התעופה של הננו-רובוטים
והסלעים, הפעלתי את הבייבי הזה מאחורי הגב של גרייס ותפסתי אתו
את אחד הסלעים האלו."
עיניו של בג'י נצצו בהביטו במכשיר המוזר. "את רוצה להגיד לי
שתופס הממברוגנות שלי חזר לעבוד?" הוא קרא באושר וחטף מידה את
המכשיר.
"כן", פניה קרנו מאושר, "ועכשיו אני בדרך להפוך את עצמי למעצמה
גרעינית."
"היי, אני בכלל פיתחתי אותו בכדי שאוכל לחטוף מקרטכלים (#)
מעופפים את פירות הממברוגנה שאני כל כך אוהב לנשנש עם בוא
האביב. המכשיר עובד על מערכת של לחץ אוויר שיורה ומושכת כבל
דקיק מן הקצה. הזרועות המתקפלות שבסוף הכבל נסגרות כש---"
"באמת אין לנו זמן להסברים", הפסיקה אותו קורונה, "בואו נעוף
מפה לפני שנהפוך לתוספי תזונה של ג'ירנאכסים."
הבעת ההלם שקיבלו פניו של בג'יאן לאחר שקורונה חטפה מידיו את
המכשיר האהוב עליו, גרמה לנימי ולפרוץ בצחוק עז, לאחוז בבטנו,
ולהצביע בידו לעבר פניו של בג'יאן.
מוג'ק העיף רק מבט אחד במבטו השבור של בג'יאן וכמעט נחנק
מצחוק. הוא ירק כעשרים גרעיני אבטיח לבנים שלעס באותו הזמן
מתוך פיו.
"תחזירי לי את זה מיד, קורונה", צעק בג'יאן בזעם, "אני לא אטול
שום חלק בהפיכתך למעצמה גרעינית משום סוג כלשהו, את שומעת."





פרק תשיעי
עמק שאגות הקריסטל. דרקוני החלל


השיירה התקדמה במהירות בינונית על גבי דרך העפר שנמשכה לכיוון
הרי הגעש הפרהיסטוריים שלמרגלותיהם נפרש עמק שאגות הקריסטל.
בג'יאן היה תלוי בתוך רתמת גלשן האוויר הירוק שלו מעל השיירה.
הוא סימן בידו לנימי שטס משמאלו בגלשן השחור של לינה, שיביט
לכיוון האופק. מצד ימין של מרגלות הר הגעש הענקי מתוך האובך
החום-סגלגל, נימי יכל להבחין בנצנוצים של מצולעים גדולי מימדים
המזדקרים מתוך העמק השחור.
"ואו", הוא אמר בהשתאות למראה הזוהר המיוחד.
היו אלו מאות קריסטלים ענקיים בצורת משושים כחולים כהים, שתנאי
חום ולחץ טקטוני עתיקים גרמו להיווצרותם.
באופן חסר תקדים לא מצא נימי משהו מצחיק להגיד בנושא.
כשני קילומטר קדימה מהם, בשיפוע שגלש לעבר העמק, הם הבחינו
בשלוש דמויות קטנות. אחת מהן נופפה באוויר בבד לבן שאחזה
בידה.
"זה דוג'ר והוא רוכב על פויזנוקראט", קרא נימי, "ויש לידו גם
איזה פריכילי."
"איך הם הגיעו לכאן לפנינו?!" צעק בג'יאן ונופף לעבר אנשי
השיירה שתחתיהם חזרה בחתיכת בד ורדרדה.
אחד מלוחמיה של גרייס הרים שני דגלים ירוקים לאוויר שסימנו,
כפי שסיכמו מראש, כי האירועים מתקדמים לפי התוכנית.
מוג'ק החליט לנצל את זמן הרכיבה בכדי לברר מהיכן הגיעה אליהם
האישה ורודת השער ומדוע רדפו אחריה כל כך הרבה אוגליטורים. הוא
רכב לצד העגלה שנגררה אחרי המסען המעופף. בתוך העגלה ישבו
הפצועים מן הקרב. מוג'ק נתן את המושכות של הפויזנוקראט שלו
לצ'יסה, אחת מהלוחמות הנאמנות של גרייס, וקפץ אל תוך העגלה.
"מה קורה, גבר?" קידם אותו ולזניק בסבר פנים יפות.
"היי, ולזניק, מה המצב? מה שלום הגביונים?"
"יהיה בסדר, אני אחיה, אני מקווה שאפשר יהיה להגיד אותו דבר
עליו." הוא הצביע על גופו העטוף בגבס של קורחוליו.
לינה ישבה על ידו, מעבירה מגבת לחה על מצחו. "גם הוא יחיה",
היא אמרה בעצבנות והביטה על הארפרוטרודיסט חסר הטקט בזעם.
"אם אתה מחפש את ג'ני, היא רוכבת מקדימה ליד תא הנהג, מוג'ק."
"אה, קוראים לה ג'ני", חזר אחרי השם מוג'ק.
לינה התכופפה קדימה בכדי ללחוש משהו באוזנו. "הבחורה עם בעיות
קשות. היא בכלל הגיעה מכוכב דיוויניה ולא זוכרת כיצד הגיעה
לבופו. בכל פעם שאני מזכירה לפניה את הג'ירנאכסים היא מייללת
בפחד ומתכווצת לכדור."
מוג'ק נזכר בסיפורי הניצולים המפוחדים מספינת הג'ירנאכסים
שהתרסקה לפני כשנה וחצי על הכוכב. הוא נזכר כי הוא ממש ריחם
עליהם בזמנו.
"אני הולך לדבר אתה", אמר וטפח על שכמו של קורחוליו. "תאי
העצמות המשופרים שלך אמורים לחבר את השברים בתוך יומיים, איש
קטן וגיבור שלנו." הוא פתח את המחיצה ועבר לחלק הקדמי של
הכרכרה.
"ג'ני, נכון?" הוא שאל.
"כן, זאת אני", חייכה לעברו חיוך קטן ורודת השער שהייתה חבושה
בתחבושת גדולה על רגלה.
"אני מוג'ק. עזרתי להציל אותך מוועדת הקבלה הצורבת שקבלת כאן
בבופו."
"תודה רבה", היא מלמלה ולחצה את ידו בכוח, "אני לא מאמינה
שיצאתי מזה בחיים בכלל."
"זה היה מאמץ קבוצתי של שתי קבוצות כדור כנף וארבעים תושבי
הכפר, שבו חבשו אותך", הוא אמר בקריצה.
ג'ני חייכה. "אני חייבת לכולכם את חיי."
"אז תגידי, את באה מדיוויניה? זה במערכת טיריליוס, נכון?"
"נכון", ענתה והביטה לכיוון רגלה החבושה. "אבל אין לי מושג איך
הגעתי לפה. התעוררתי פה כשנפלתי איכשהו לתוך הים וכמעט טבעתי.
שחיתי לחוף ולא הספקתי להשתעל מספיק אפילו כדי להוציא את כל
המים מהריאות שלי, כשהאוגליטורים האלה צצו מתוך המים וניסו
לנגוס את הישבן מעליי."
מוג'ק, שעד עכשיו בהה בשער הורוד המהמם שלה, הגניב מבט לעבר
ישבנה ולחש באופן אינסטינקטיבי: "אני לא יכול להאשים אותם."
כשהבין מה אמר הוא עצם את עיניו וחייך חיוך שדמה בתשעים וחמישה
אחוזים לאותו חיוך שמחייך קופיף בונטי קטן לאחר שהפיל בלי
כוונה אגוז קוקוס גדול על ראשה של גורילה. ג'ני הרימה גבה אחת
והזעיפה את פניה, אך מוג'ק שם לב כי שפתה התעקלה בחיוך קטן.
"טוב, אז על מה רצית לדבר אתי, מוג'ק?" היא העבירה את ידה על
רגלה החבולה.
"ובכן, אנחנו בנסיגה עכשיו ויש סיכוי שהמלחמה תגיע עד אלינו.
רציתי לבדוק אם קיבלת הכשרה צבאית כלשהי בעברך."
"טוב, אני יודעת שרוב יצורי עננת כנף העטלף עוברים הכשרה צבאית
בבתי הספר הממלכתיים, אבל אני מבינה שאתה ממש לא מכיר את
טירליוס.... יש לנו הסכם צבאי הגנתי עם פדרציות הגלקסיות
המאוחדות - אין לנו בכלל צבא בדיוויניה. הדבר היחיד שקרוב
להכשרה צבאית שעברתי הוא משחקי הסימולטורים, שאותם אני בונה."
"באמת, את בונה עולמות וירטואליים?" הוא הרים את ראשו
בהתלהבות.
"כן, לפחות בניתי בעבר. אבל נראה שהננובים האלה יהפכו אותי
למובטלת", היא צחקה.
"כן, מאז שאין טכנולוגיה, העולם ממש התהפך. תגידי, ג'ני, בנית
איזה משחק מפורסם פעם?"
"מכיר את פנטזי דיימנשן פולקסור 17?"
"כן", הוא ענה בהתלהבות, "שיחקתי בזה כל הזמן בפאב הפטיש -
משחק מדהים!"
"תודה, אני עיצבתי חמישה מסכים ושישים יצורים ורובוטים מתוך
המשחק."
"אל תגידי לי שאת עיצבת את אפלומור", עיניו נצצו בהתלהבות
כשנזכר במסך המדהים והצבעוני שבתוכו בילה ימים שלמים בתוך
המשחק.
"כן, זאת אני, אהבת?"
"אם אהבתי..." הוא צהל, "אני רוצה לעבור לגור באפלומור - זה
אחד המקומות הכי יפים שראיתי בחיים שלי - במציאות ובדמיון."
"תודה, הכול מהראש שלי", היא הגדילה את חיוכה.
"אני בטוח שתזכי בפרס טצי של אומני הווירטואל על המסכים
המדהימים האלה שעשית."
"אני צריכה לזכות בשני פרסים על זה", היא צחקה, "אבל אין סיכוי
- אף אחד לא מתייחס לאמן הקטן בימינו."
מוג'ק פשפש בכיסיו והוציא מתוכם שני וופלים שוקולד אזמרגד בטעם
פרי הממברוגנה המקורי.
"בינתיים קבלי ממני שני פרסים טעימים יותר", הוא קרץ ונתן לה
את הוופלים.
אז הוציא מכיס שלישי שני וופלים נוספים עבורו.
"תודה", היא חטפה את החטיפים מתוך ידו. "אתה לא יודע כמה אני
מורעבת."

זמן קצר לאחר מכן, קורונה, מונטי, גרייס, טריאן ומלנסי, שרכבו
בראש השיירה מעלת האבק, הגיעו אל דוג'ר ואל הפריכילי שעמדו
בקצה מישורי האבק הצהובים בשפתו של עמק שאגות הקריסטל. דוג'ר
סיפק בשנה האחרונה חלקים לנשקים של חברות הציידים והציידות
והיה אתם בקשר הדוק לאורך כל אותה התקופה. כעת נראה כי הגיע
למקום לפני השיירה לפי בקשתה של גרייס. היא ביקשה ממנו לפגוש
את אותו פריכילי ירקרק משום שהוא לא למד מעולם את השפה
המדוברת, ודוג'ר היה היחידי בכפר שהכיר את אותו הניב הפריכילי
שבו דיבר היצור.
גרייס קפצה מעל המסען המעופף שעליו רכבה אל האדמה. רגליה העלו
אבק כחלחל לאוויר בנחיתתה. היא פנתה אל דוג'ר. "האם זהו
איאיבלוקמיאן?"
"כן, זה הוא." הוא הניח את ידה על קנוקנתו השקופה של היצור
בכדי שתלחץ את ידה בקנוקנה. "לצערי יש לי כמה חדשות לא טובות,
גרייס", הוא עצר ופלט אנחה לאוויר. "איאיבלוקמיאן היה העוזר
במעבדה של הפרופסור במשך חמש עשרה השנים האחרונות. הוא מספר
שפרופסור זיגמונשטיין נהרג לפני שנה ע"י כמה מהיצורים שהנדס
גנטית."
גרייס דיברה, אולם קולה איבד לרגע את ביטחונו הקבוע. "אבל
הייתי אמורה לקבל ממנו מידע מקיף על פרויקט הביו-חלל..."
"זה לא הכול", המשיך דוג'ר, "מסתבר שפרופסור זיגמונדשטיין עבד
עם פי קיו זד אל אף - אבני הבניין של ביולוגיית החייזרים של
הג'ירנאכסים." הוא עצר לרגע והביט אל תוך עיניה בחשיבות רבה.
"אם הבנתי את הפריכילית שלו נכון, הדרקונים שעכשיו מסווגים
בתור דרקוני חלל התיישבו להם במערות בתוך העמק ומתחלקים לשתי
קבוצות: הנייטרליים - שמתנהגים כמו כל חיה בטבע, והזדוניים -
הרוצחים חסרי המעצורים. את כבר בטח יכולה לנחש מהיכן הם קיבלו
את האופי שלהם."
גרייס חשפה את שיניה בעצבנות וטון קולה עלה באוקטבה אחת. "אז
מה שאתה אומר זה שחצי מהדרקונים הם פשוט זן חדש של
ג'ירנאכסים."
"זה לא מדויק. איאיבלוקמיאן אמר שהם פשוט הרבה יותר רצחניים
מדרקוני החלל הרגילים. לזוועתו הוא גילה כי הם אוכלים את
הפצועים שלהם למשל..."
"רק זה היה חסר לי.... איך מבדילים בין הטובים לרעים?" היא
דרשה לדעת בתוקפנות.
דוג'ר הביט לרגע למעלה לנקודה באוויר לפני פניה של גרייס. זיק
של חשמל אדום הופיע באוויר מול עיניה ונעלם באוויר לפני שהוא
הספיק לתהות על קנקנו.
"ראית את זה?" הוא שאל במהירות.
"זה סתם ננו-רובוט מעופף", היא הפטירה בידה, "תשאל אותו איך
מבדילים ביניהם."
דוג'ר מצמץ בעיניו בתמיהה והפנה את השאלה אל הפריכילי.
הפריכילי דיבר בשפה מוזרה שנשמע כי הייתה מורכבת מקולות
צפצופים, יללות ופיצוצי בועות בתוך פיו החצי שקוף ומלא הנוזלים
הריריים.
דוג'ר החל לתרגם את הנאמר. "הוא אומר שהדרקונים הכסופים-סגולים
הם הנייטרליים, ואילו הכסופים-ירוקים הם הזדוניים."
חברתו של נימי פלטה אנחת ייאוש והביע את רגשותיה בקול רם. "רק
דרקונים נייטרליים ורעים? למה לעזאזל הזיגמונשטיין הזה לא יכל
לעשות דרקונים טובים?"
דוג'ר ענה לה בקול חלש. "טוב הוא מושג יחסי, חמודה. מה שטוב
ליצור אחד יכול להיות נורא ליצור אחר."
איאיבלוקמיאן זחל קדימה מעט על גחונו הרטוב והשקוף לכיוון
מלנסי ודיבר.
"פק דן לנגן בלוויפאוון גרור דיק טינגש וואפייאו."
דוג'ר החל לתרגם בשנית. "הוא הבין מה שאמרת ואומר שהפרופסור
עבד על דרקון בודד שהיה סינרגטי."
הפריכילי נופף את קנוקנתו ולאחר מכן סימן בהן עיגול באוויר תוך
כדי המשך דיבורו המוזר.
דוג'ר הרים את גבותיו בתקווה. "יצורים סינרגטיים הם יצורים
שדואגים לטובת הכלל הלא הרסני - אין לאיאי מושג אם הפרופסור
ברא אותו לבסוף או לא."
"טוב", אמרה גרייס בחוסר סבלנות בולט. "תגיד לו שאני רוצה שהוא
יבוא אתנו לדבר עם הדרקונים הכסופים-סגולים. אם השיחות יהיו
חיוביות, הוא יוכל לברוח לפילו 13 ביחד אתנו."
גרייס סימנה בידה לטריאן לפרוש את הציידים למצוק בזמן שדוג'ר
תרגם לפריכילי את השאלה.
"הוא ישמח לחבור אלינו", חייך דוג'ר, "הוא גם יראה לנו היכן
הדרקונים הנייטרליים שלהם הניחו את המלכודות כהגנה בפני
הזדוניים."
"מצוין, בואו נתקדם", החוותה גרייס בידה והורתה לשניים מן
הלוחמים לעזור לפריכילי לעלות על הפויזנוקרט הקרוב וללוות אותו
קדימה בכדי שיוביל את השיירה בבטחה.
מונטי הבונטי, שניצב מאחורי הפויזנוקראט, ניסה להשיג את תשומת
לבה של קורונה בדחיפה קטנה במרפקו. לצערה הוא הצליח לשטח אותה
אל האדמה אפיים ארצה במקום זאת.
קורונה קמה על רגליה, ניערה מעל גלימתה את העפר וצרחה: "מונטי,
אתה מנסה להרוג אותי או משהו? מה הבעיה שלך?!"
"מה, את לא להיות סולחת לי? רק רציתי לתפוס את תשומת לבך", הוא
גיחך במבוכה. חיוך מבקש סליחה קישט את פניו.
"בפעם הבאה פשוט תגיד פססססט, מונטי", היא אמרה והמשיכה לאבק
את שריונה ובגדיה.
הוא משך בכתפיו בחוסר אונים. "תאמרי, קורונה, אולי ראית את
גיגי, פורניקס המחמד שלי, באיזשהו מקום כאן בסביבה?"
קורונה הביטה אחריה לעבר דרך העפר ולפניה לעבר העמק החשוך
והעמוק. "אל תגיד לי ששחררת אותו מהרצועה, מונטי", היא אמרה
בקול עייף.
"על איזו רצועה את מדברת? גיגי לא מאמין ברצועות, הוא אומר שזה
גורם לעור הפנים שלו להימתח ולהראות מקומט וזקן אחרי שמושכים
אותו ברצועה."
לינה, שראתה פעם אחת את כלבי השנאוצר על ארץ 7, וחשבה פעם כי
עור פניו של יצור לא יכולים להיות יותר מקומטים משלהם עד שראתה
את פניו של גיגי, לא יכלה שלא לחייך. "אם גיגי אומר שהרצועות
הן אלו שעושות לו את כל הקמטים - הבעלים הקודמים שלו בטח היו
חובבים רציניים של אס אנד אם. שם משתמשים הרבה ברצועות, כך
שמעתי."
למונטי לקח כמה שניות להבין את הבדיחה, אך כאשר הבין אותה
לבסוף החזיק את בטנו הגדולה ופרץ בצחוק מתגלגל. קורונה הזעיפה
את פניה. היא הייתה בטוחה כי מונטי כלל לא הבין את הבדיחה, ומה
שהוא הבין היה בכלל דבר אחר לחלוטין שהצחיק אותו. הוא מעולם לא
הבין את הבדיחות שסיפרה לו.
כחמש מאות מטרים מהם, במורד הדרך, עקבו הציידים והכפריים אחר
הפויזנוקרט שעליו רכב עוזר המדען הפריכילי. הפריכילי פלט כמה
צקצוקים וצפצופים, ונעצר לפני מעבר בין שני קריסטלים ענקיים
בצבע טורקיז עז.
דוג'ר סימן לחבורה לעצור במקום. "במקום הזה לפנינו יש מלכודת
מסוג כלשהו שהטמינו הדרקונים כנגד אורחים בלתי קרואים."
הוא פנה אל נכדו שישב בעגלה מאחוריו. "מוג'ק, אולי תגלגל איזה
גלגל רזרבי של מרכבה לכיוון ההוא", הוא אמר והצביע לכיוון מורד
העמק.
מוג'ק הנהן בראשו, קפץ והפיל גלגל עץ גדול מתוך חלקה האחורי של
העגלה. הוא בעט וגלגל את הגלגל לכיוון המעבר הצר בעוצמה. הגלגל
התגלגל וקיפץ בין הסלעים למרחק של חמישים מטרים במורד הערוץ
ולבסוף פגע בסלע שהקפיץ אותו לאוויר. משם, נפל היישר לתהום
הפעורה.
לינה צעדה קדימה. "זה לא עובד - אולי כדאי שננסה למצוא משהו עם
יותר משקל."
גרייס הביטה לכיוונו של קריסטל סגול ענקי שנשבר מן הבסיס שלו
והיה מונח בשולי הערוץ.
"מונטי", היא קראה, "אני צריכה שתזרוק את סלע הקריסטל הזה על
רצפת המעבר." מונטי עדיין חיפש את פורניקס המחמד שלו והמשיך
לחפש אותו בין הערוצים תוך כדי ההתקדמות במורד המדרון. צ'ינו
ניסה לעזור לו להרים את הקריסטל הענקי, אך מונטי רק חייך אליו
וביקש ממנו לעשות את זה בעצמו כי הגב המסכן שלו יתקמט מהעומס.
זרועותיו האדירות של הבונטי הניפו את הקריסטל בן 800 הק"ג מעל
לארבע קרני ראשו והשליך אותו בקשת גבוהה לעבר המעבר. הקריסטל
הלם בעוצמה באדמה אולם לא התנפץ לרסיסים באופן מפתיע. מונטי
הזעיף את פניו. הוא דווקא אהב לראות שדברים נשברים. החבורה
הביטה בסלע במשך חמש שניות שקטות וארוכות אולם דבר לא קרה.
לפתע נשמעו עשרות קולות חריקה ושבירה עזים מכיוון האדמה
מלפניהם. עשרות קריסטלים ענקיים ומחודדים בצבע כחול כהה הבזיקו
ובקעו מתוך האדמה לפניהם ודקרו את האוויר שמעליהם. הם ניפצו את
הקריסטל הענקי שזרק מונטי לרסיסים גדולים שניתרו על קירות
המעבר בצלילי פעמונים. היצורים סככו בגפיהם על האיברים החשובים
להם ביותר מפני הרסיסים החדים.
"איאיבלוקמיאן, אתה ממש נכס", אמרה גרייס וחייכה לעברו.
מונטי, שמח וטוב לבב ממופע ההרס היפיפה שבו חזה כעת, הוציא
מחגורתו שני אגרופני פלדה שראשי תיבות שמו "מונטי הבונטי" היו
חקוקות עליהן בכסף עוד מהתקופה שבה היה שומר ראש בכוכב הבית
שלו.
"אני חושב שאני אשמח לנקות את הדרך מכל הנצנוצים האלו", אמר
הבונטי וחייך.
דוג'ר הפנה את מבטו לעבר איאיבלוקמיאן. הלה הנהן בפלג גופו
העליון ודוג'ר נופף במקלו לעבר מונטי לאישור. "רק תיזהר על
העיניים שלך, מונטי."
מונטי צעד קדימה והחל לפצפץ את הקריסטלים הענקיים במהלומות
נלהבות בעזרת אגרופני הפלדה שלו. לאחר כמה דקות הוא הספיק
לפנות ולנקות את הדרך מהגבישים ובני החבורה יכלו להמשיך ולרדת
במורד העמק. כעת הם עשו זאת בזהירות יתרה, מפוחדים יותר מתמיד
הודות למלכודות הענקיות שזה עתה חזו בפעולתן הקטלנית. במורד
העמק הם גילו בריכה קטנה של מים ורדרדים וצמחים מוזרים בצבעים
של כחול וכתום שצמחו בצדי הבריכה.
"אלו צמחים מוזרים..." אמרה מלנסי בסקרנות.
"כן", אמר דוג'ר. "אני רוצה לראות אותם מקרוב", הוא אמר והחל
לפסוע לעבר הבריכה. הוא לא הספיק לפסוע ארבעה צעדים ובירדג שמן
וצעקני התרסק על ראשו עם גלשן האוויר שלו היישר מן השמיים.
"בג'יאן, מה אתה עושה פה?" קרא מוג'ק, ועזר לבירדג לקום מעל
סבו השכוב על האדמה. הבעת דאגה עמוקה נסכה על פניו.
"לא שמעתם אותי צועק?" הוא עזר לזקן מתחתיו לקום ולאבק את
זקנו.
"הצמחים האלו ליד האגם הם צמחי טוסטחקסאן. הם קטלניים ביותר."
"אין בעיה, לא ניגע בהם", צעק הזקן ועיסה את ראשו הדואב.
"לא", אמר בג'יאן והצביע על אחד הצמחים מצד ימין של הבריכה.
"אתם לא מבינים, אסור היה לכם אפילו להתקרב אליהם."
הצמח שעליו הצביע בג'יאן החל לרשרש קלות. עשן ירקרק החל לפרוץ
מתוך גבעוליו הכתומים. בזה אחר זה החלו לרשרש רשרוש מרושע גם
הצמחים האחרים סביב לאגם. סילונים של עשן ירוק ורעיל החלו
להישפך לאוויר מתוך הצמחים.
"מהר, תברחו, זהו ענן מוות!" קרא בג'יאן, "הוא מורכב מתערובת
של אטיל וכלור."
גרייס קראה לאנשיה לסגת. שני רוכבים שהתקרבו יותר מדי לענן
הקטלני החלו להאיץ בבעלי החיים שלהם בכדי לפנות את המקום
בדחיפות.
תוך כדי מנוסה קרא בג'יאן: "יש לי רעיון."
קורונה הציצה מעבר לכתפה, וגילתה אותו קופץ מן הקרקע אל זקיף
קריסטל וממנו אל גבו של מסען מעופף. הוא דיבר עם הרוכב, והלה
השיב לו בחיוך והנהן בראשו.
קורונה רצה לעבר מוג'ק. "תסתכל על בג'י הזה, מה הוא עושה?"
מוג'ק הסב את מבטו וקלט את בג'יאן הרכוב על חלקו האחורי של
המסען המעופף טופח על אחוריו ומושך בחוט המחובר לזנבו.
הבהמה המעופפת פלטה קריאת בהלה קטנה ושתי נקבוביות בחלקה
האחורי פלטו להבות אש ארוכות לכיוון צמחי האגם הקטלניים. הגז
הירקרק התלקח אז בפיצוץ עז באוויר שמעל האגם.
יצורי החבורה קראו קריאות בהלה למראה כדור האש הענקי של
הפיצוץ.
מוג'ק פקח את עיניו לאחר הפיצוץ הגדול, וגילה נקיק מלא בבדלי
צמחים בוערים. מדי פעם נדלקו נתזי גז ירוק בלהבות מעל הצמחים.
"אחלה טריק", קראה קורונה לבג'יאן שהיה תלוי כעת על זנבו של
המסען, מתנדנד מצד לצד ומנסה לכבות בכובעו את כנף מעילו שהיה
אחוז בלהבות אש.
"סחתיין על היוזמה", קראה גרייס שדהרה קדימה עם
הסווינגריינוטוד שלה, שניסה באותו הזמן לעזור לבג'יאן לרדת
מגבו של המסען בעזרת זרועות התמנון הארוכות והשריריות שלו.
בג'יאן הביט לעבר איאיבלוקמיאן שהביט מופתע על סביבתו השרופה.
"תגיד לי, דוג'ר, הוא לא יכל להזהיר אותנו שיש פה צמחי
טוסטרקסאן? תשאל אותו."
נראה שהפריכילי הבין את השאלה, או לפחות את הטון של השאלה,
וצקצק כמה קולות בכדי להגן על עצמו.
דוג'ר חייך. "הוא אומר שהוא שכח לגמרי שהצמח הזה רעיל ליצורים
אחרים שאינם פריכילים. הוא בכלל משתמש בצמח בתור תבלין חריף
לסנדביצ'ים שלו."
חלק מבני השיירה שהתקדמו לעבר השדה החרוך גיחכו בקול, חלקם
השני הזעיף את פניו וקיבל את מורה הדרך חסר האחריות בקללות
זועמות.
"קדימה, בג'יאן", קראה גרייס, "תנקה את המעבר שלפנינו מכל
הצמחים."
טריאן אותת בידו לשיירה להתקדם.
כעשר דקות מאוחר יותר הם עברו את עיקול הנקיק ונוף מרהיב החקוק
במדרונות הקריסטל הגבוהים השאיר אותם פעורי פה לכמה רגעים.
קירות הקריסטל עצמם היו מעוצבים כמלתעותיו הענקיות של דרקון
סגול אדיר מימדים. הסלע היה נראה כה טבעי ועבודת הפסל השתלבה
כל כך יפה עם הנוף הקריסטלי, עד כי נראה כי זהו אכן סוג חדש של
בעל חיים ענקי העשוי קריסטל כחול.
דוג'ר החל לתרגם את דבריו של איאיבלוקמיאן שהחל לנפנף
בקנוקנותיו ולצקצק. "כן... זוהי המלכודת האחרונה. אבל הוא לא
יודע אם היא עובדת כעת."
דוג'ר קימט את מצחו כשהוא ניסה לעמוד בקצב המהיר של הפריכילי
הנרגש.
"הוא אומר שבעבר המלכודת הזאת הסתמכה על טכנולוגיה של זיהוי
ביומטרי שמזהה מרכיבי קודים גנטיים שמשויכים עם ג'ירנאכסים.
בקיצור הם מזהים את דרקוני החלל הכסופים-ירוקים, ומונעים מהם
את הכניסה למערות שלהם בעזרת שיני הקריסטל האלו."
הפריכילי זחל לו קדימה על גחונו והצביע על שיני דרקון הקריסטל
הענקי. בג'יאן בלע את רוקו בפחד כאשר דמיין את שיני הדרקון
נסגרות על יצור מסכן וקטן שכמותו.
"אין בעיה, אם כך", אמרה גרייס ונופפה בידה לשיירה להתקדם,
"אני בטוחה שאין בינינו אף אחד עם גנטיקה ג'ירנאכסית."
"אני חושב, שרק ליתר בטחון, כדאי לנו לשים כמה סלעים שיעצרו את
המלתעות של הדבר הזה אם הוא מחליט להיסגר עלינו בטעות", העיר
בג'יאן וחיפש אחר סלעים מתאימים בסביבה.
באותו רגע פרצו קורונה, מוג'ק ומונטי במקהלה של קריאות אזהרה:
"הי! מתקיפים אותנו מלמעלה", "תתפסו מחסה" ו"מי חוצפן זה להיות
תוקפת!"
בג'יאן חג לאחור בכדי לחזות בשלושה יצורים ענקיים באורך של מאה
ועשרים מטרים שהגיחו מעבר למצוקי הערוץ. הראשון מביניהם טס
היישר לכיוון הכרכרה שבחלקה האחורי של השיירה. היו אלו דרקוני
החלל הכסופים-ירוקים, הוא הבין. שריונותיהם הבהיקו והחזירו את
השתקפות הנוף הסלעי הסגלגל אל הקרקע. מסיבה זו בדיוק היסס נהג
הכרכרה ולא הטיל את הכידון שבידו לכיוון היצור הענקי
הירוק-סגול שעט לעברו מן האוויר. שבעה טופרי ענק שיפדו את גופו
כחניתות והטילוהו גבוה לאוויר. גופה האדיר והמשונן של חיית
הענק התקפל, התנגש בכרכרה, וגרם לה להתגלגל ולהתרסק לחתיכות על
מדרון הסלע המעוקל. שני דרקונים זדוניים נוספים נחתו במרווח
הגדול שנפתח בין חבורת היצורים שליוו את הכרכרה לבין מובילי
השיירה. גופם האדיר של הדרקונים זהר בגוונים של ירוק ותכלת.
הוא היה עטוי שריון טבעי שהבריק ככסף והתעטר בקצוות סכיניים
מעוקלים בעלי בסיס עבה ומחורץ. כנפיהם היו בעלות מראה ייחודי
ולא ארצי שבו השתלבו צורת כנף עטלף מעוקלת, טלפיים מסועפות
ותבניות חדות וזוהרות ששינו את צבען מעת לעת. על גבם נשאו
הדרקונים שני זוגות נוספים של מוטות כנף מקופלות שהזדקרו
לאוויר בזויות חדות.
הקבוצה המובילה החלה לסגת לכיוון פתח המערה למשמע הוראותיה של
גרייס. גרייס, קורונה, מונטי, בג'יאן וטריאן נשארו מאחור בכדי
לחלץ את הלכודים.
"או, זה בדיוק המזל שלי - שהם גם ירוקים וגם לא סגולים", רתח
מונטי.
"איך מפעילים מהר חיה זה?"
האחרים הביטו לעברו מבולבלים בזמן שהוא תפס ברגלו של מסען
מעופף וניסה ללחוץ בידיו הארוכות על בטנה הענקית של החיה בכדי
להפעיל את סילון האש שלה לעבר דרקון החלל השואג שמולו.
במקום להתיז סילון אש, נהמה החיה בעצבנות והתיזה לעברו זרם מים
רותחים בצבע צהוב.
"הצילו, מה זה הוא להיות עושה עליי פיפי כזה", זעק מונטי
בשברון לב.
בג'יאן קפץ לעזרתו ומשך ברצועת הזנב של המסען. החיה שחררה
בחוסר רצון את סילון האש הנכסף לעבר הדרקון.
"תגיד תודה שהיא לא להיות בועטת לך בראש, מונטי. לא לוחצים על
הבטן של מסען מעופף", בג'י עצר את צעקותיו בכעס. "להיות בועטת?
אני לא מאמין התחלתי לדבר כמוך, מונטי."
מונטי, שעשו עליו כרגע פיפי, איבד את עשתונותיו מכעס והרים את
ידיו בכדי להנחית מהלומה ניצחת על ראשו של בג'י.
"השתגעת?" צווח בג'י, "אתה לובש את אגרופני הברזל עליך!"
ידיו של מונטי נעצרו באוויר אולם לא מרצונו שלו.
שתי ידיו של מונטי נמשכו לאחור בכוח מגנטי בלתי נראה וגופו החל
להיגרר בעקבותיהן לכיוון הדרקון אפוף הלהבות.
נראה כי האש הצליחה רק להרגיז את הדרקון הענקי שצרח בקול קורע
אוזניים משהו שנשמע כמו: "הקבב שלי - מנסה לטגן אותי?"
"דרקון זה להיות מדבר", צעק מונטי.
"רק שלא יתחיל לשיר", צעקה לעברו קורונה, שאף היא החלה להימשך
לעבר החיה הענקית.
בג'יאן נוכח שאף הוא ושאר היצורים החלו להימשך לכיוון המפלצת
בעקבות שריונות הפלדה ושאר אביזרי המתכת שברשותם. "לא ייאמן,
אלקטרו מגנטים חיים", הוא חשב לעצמו באחת.
"תיפטרו מכל הפלדה שברשותכם", צרח בג'יאן אל תוך חלקו האחורי
של שריון הכתף דמוי הרמקול שהספיק להוריד מעל כתפו. "כן,
תקשיבו לי, תנתקו מעליכם גם את השריונות! החבר'ה האלו הם
אלקטרו-מגנטים חיים, והם ישפדו אתכם מקרוב."
עשרות מיצורי השיירה נפלו אל הקרקע מעל רגליהם והחלו להיגרר
לכיוון שלושת הדרקונים הזדוניים. ענני אבק וצעקות רמות עלו
במהירות לאוויר שסביבם. הדרקונים התקמרו כעת לצורות כדוריות.
סדקים כתומים ולוהטים עיטרו את צדי גופם. מונטי, שלא עטה כל
שריון לגופו, הבין לבסוף כי אגרופני הפלדה הענקיים שעטה משכו
אותו לכיוונו של מוות ודאי. הוא שחרר מידיו את האגרופנים
שזינקו אל גב המפלצת הקרובה, ואז קם וברח על נפשו, מתחמק
ממלתעותיה הנסגרות של אותה המפלצת.
בין הנגררים נשמעו זעקותיו של מוג'ק שנגרר החוצה מתוך שברי
הכרכרה המרוסקת. "לא תיקחו את הכילף השורף שלי ממני, חבורת
קיפודים מגנטיים מפלצתיים שכמותכם!"
זעקת תדהמה נשמעה לפתע מפיה של גרייס: "הצילו, שריון החזה שלי
עף לי!"
מוג'ק פער את עיניו לרווחה וחיפש את דמותה של גרייס חסרת חלק
הלבוש העליון מבין ענני האבק. "מי צריך כילף בכלל", הוא קרא.
"גרייס, אני בא להציל אותך", אמר ושחרר את הכילף מבין ידיו.
פלדירוק, רוגן, וקג'ינקו - שהיו שלושה מן הלוחמים בני האדם -
הקדימו את מוג'ק אל גרייס והגישו לה פרוות בכדי שתוכל להסתיר
בהן את מערומיה.
זירדנזאק עייף וחסר מזל אחד לא הספיק להוריד מעל גופו את שריון
הפלדה שלו, והשתפד על אחד מקוצי הענק שעיטרו את גבו של הדרקון
הזדוני. סילוני פלזמה כתומים זהרו מתוך חריצים בשריונה של
המפלצת ושרפו את הזירדנזאק לעפר בתוך שניות.
"זה הרחיק לכת יותר מדי", זעקה גרייס למראה המאורע הנורא. היא
הניפה את ידיה באוויר ולחשה פקודה מוזרה כלשהי. ברקים שייצרו
הננובים שברשותה ניתרו מתוך ידיה ופגעו באדמה הסלעית בפיצוצים
עזים לפניה. סלעים גדולים ומחודדים פרצו במהירות הבזק מתוך
האדמה בסדרה של פיצוצים, שהתקדמה על גבי הקרקע בצורה של קלשון
ענקי לכיוון הדרקון הקרוב אליהם. באותו הרגע נורתה מגבו של
היצור סדרה של קוצים תכולים-ורודים שפגשו במעופם את הסלעים
המתרוממים ופוצצו את מחציתם לחצץ ועפר. גרייס נהמה בעצבנות,
והחלה בסדרה של תנועות ידיים מסועפות וצעדים שהזכירו את
התנועות של ריקוד חינני עתיק של אמנות לחימה קירילית שנשכחה מן
העולם לפני עידן ועידנים. קירות סלע נוספים זינקו לאוויר ועצרו
עוד מטר של קוצים מתפוצצים מפגיעה ביצורים בחלק המאסף של
השיירה. גרייס שרטה באצבעותיה באוויר. מיליוני אורות זעירים
בגוונים עזים של אש, זינקו קדימה מן הבקעים באדמה בדמותם של
שלושה ברדלסים ארפרוטרידיסטים מסתערים, כמצוות דמיונה של
גרייס. הדרקון הקרוב אליה התקמר וגרם לסדקים המסנוורים שעל
גופו להיפתח ולהתיז מתוכם אלומות של מתכי פלזמה וחלקיקי מתכת
לוהטים כנגד ההתקפה. ההתנגשות בין שני הכוחות הביאה לתצוגה
מרהיבה של מאות פיצוצים צבעוניים שניתזו לאוויר והאירו את שדה
הקרב כזיקוקי דינור. היצור נותר פצוע ומדמם. דם רותח וכתום
ניגר מתוך שסע ענק ברגלו הקדמית. קול שאגות הדרקון התמזגו כעת
בקול שאגות הכעס של שני חבריו שהבחינו בחברם הפצוע.
"חוצפנית, זהו איננו הכוח שלך להשתמש בו", צרח אחד מן הקולות
בקול שנשמע כמו אלף משחזות מהדהדות והרעיד את האדמה תחתיהם.
מטח של חומצה טס באוויר ופגע בשריונותיהם של שלושת הענקים
המפלצתיים. המטח נורה מתוך זרבובית הראש של הפויזנוקראטים
שעליהם רכבו מלנסי, מוג'ק ולוחם אדם חשוף חזה.
"חייבים להעביר אותם לצד שלנו", קרא דוג'ר שרכב קדימה עם
הפויזנוקראט שלו. "אין להם שום סיכוי כנגד המפלצות הללו - בלי
הנשקים ובלי השריונות."
גרייס הנהנה בהסכמה. היא שלפה את מגן הרחיפה שלה מתוך הסלע שבו
עיגנה אותו קודם לכן כנגד המשיכה המגנטית החזקה של היצורים.
"דוג'ר - קח את כולם ותכניס אותם למערה", היא קראה, "אני כבר
אדאג ליצורי המאסף."
דוג'ר הצליף בישבן הפויזנוקראט שלו ודהר לכיוון פתח המערה דמוי
ראש הדרקון. "קדימה, לוחמים, שמעתם מה היא אמרה - אחריי!"
כשלושים יצורים החלו רצים ודוהרים בחשש מה אחרי דוג'ר אל תוך
מלתעות מפלץ הקריסטל הענקי, אולם בג'יאן וקורונה מיאנו לעקוב
אחריהם.
בג'יאן פנה אל גרייס בגבורה ואמר: "אנחנו נעזור לך לחלץ אותם,
קוסמת. את לא לבד."
גרייס חייכה לעברו חיוך מעוקל. "ובכן, קדימה, למה אנחנו
מחכים?"
קורונה חייכה לכיוונו של בג'יאן חצי חיוך ושאלה: "בג'י, מי
לעזאזל נתן לך את הרשות לנדב אותי למשימת התאבדות? ואיך אתה
בדיוק מציע שנעזור לה לחלץ אותם משם, חתיכת צפרדע מגודלת
שכמותך?"
בג'יאן חייך חיוך מלא שיניים משום שהאמין כי קורונה חשבה גם
היא על השימוש בסווינגריינוטוד ורמזה על כך במשפט האחרון
שאמרה. "בעזרת צפרדע אפילו עוד יותר מגודלת ממני", הוא השיב לה
בקריצה והשליך אותה על גבי אוכף הסווינגריינוטוד ללא כל
אזהרה.
"בג'יאן, מטורף שכמוך, אני יכולה לטפס בעצמי", היא צעקה.
"טוב, להירגע!" הוא קרא, "צריך להציל את מוג'ק והאחרים."
גרייס לא המתינה שם בכדי לשמוע את המשך שיחתם. היא טסה לה
היישר לאוויר תוך כדי התווית סימנים שונים בידיה שהורו לננובים
לטוס בסלסול ולתקוף את הדרקונים. צורת ההתקפה שלהם הזכירה
תמנון בונטי המצליף בזרועותיו וסוגר על שושנת ים בניסיון לטרוף
אותה בשלמות. מופע זיקוקי דינור מרהיב של פיצוצים צבעוניים,
ניצוצות והבזקי פלזמה שוב החל לפצפץ באוויר מסביב לשלושת
הדרקונים.
בג'יאן קפץ לתוך אוכף הסווינגריינוטוד השני לצדו של
הסווינגריינוטוד של קורונה.
"זוהי ההזדמנות שלנו", הוא קרא ומשך במושכות.
"כן", אמרה קורונה, וחיפשה בעיניה אחר נימי והגלשן שלו בשמיים.
היא קיוותה כי הוא עדיין חי ורצתה להציל גם אותו.
הסווינגריינוטודים זינקו לאוויר בניתור אדיר, והושיטו את
זרועות התמנון השריריות שלהם אל צדי הערוץ זו אחר זו כפי
שעושים קופי היערות ההליוסים ארוכי הידיים. הם החלו להתנדנד
קדימה באוויר מעל הערוץ כשהם נאחזים בגבישי הקריסטל הגדולים,
אחד אחרי השני. קורונה הביטה למטה דרך מטחי הזיקוקים והעשן.
חבורה של יצורים חצי עירומים עסקו נמרצות בהשלכת פיסות סלעי
קריסטל לעבר הדרקונים המסוכנים. קורונה הנחיתה את
הסווינגרינוטוד שלה בסמוך לחבורת יצורי השיירה. הללו נבהלו כל
כך מעצם הופעתה בשדה הקרב, עד שכמעט ורגמו אותה בשבבי קריסטל
קטלניים.
"אנחנו לא דרקונים", היא קראה בפחד, ומצאה בקהל את חיוכו של
מוג'ק שהביט לעברה בהערצה.
"קורונה, אני אוהב אותך! באת להציל אותנו?" הוא צעק בשאלה.
היא חייכה לעברו וקראה בשמחה: "קדימה, תעלו, יש מקום לעוד
חמישה יצורים על הסווינגריינוטוד."
שלושה זירדנזאקים ושני בני אדם טיפסו נמרצות אל גב החיה
הגדולה.
"רגע!" קרא ולזניק, וצלע קדימה על גבי הקב שלו מתוך הקהל,
"אנחנו חמישה עשר. על מה ירכבו עוד עשרה חברים?"
באותו הרגע נחת בג'יאן עם הסווינגריינוטוד שלו על האדמה
שמשמאלם. "חמישה אצלי, וחמישה על המסען מאחורה", הוא אמר
והצביע באגודלו אל המסען המעופף שהיה קשור בחבל אל רתמת
הסווינגריינוטוד שלו.
"חשבת על הכול, בג'יאן! כל הכבוד", נופף ולזניק את גביוניו
בהערכה והשליך את הקב שעליו נשען עד עתה על גבי
הסווינגריינוטוד של בג'יאן.
במהרה, כל ניצולי הכרכרות המרוסקות היו רכובים על גבי שלוש
החיות הגדולות. לינה וג'ני קשרו את אלונקתו של קורחוליו הפצוע
לרתמת המסען המעופף, ונקשרו אף הן אליו בחגורות שהיו כרוכות
סביבו. כשהמריאו לאוויר דרך ענני האבק, חשבה לינה ששמעה אנחת
הנאה צרופה מתוך ערימת התחבושות שבתוכה היה חבוי קורחוליו. היא
הביטה בתכריכים וגילתה עיניים נוצצות ופה מחייך שניבטו אליה
מתוכם.
"קורחוליו, אתה אתנו!" היא צהלה בשמחה.
"כן", נשמע קול מאושר מתוך התכריכים. המבט נח על החזה של לינה
ועל המחשוף הנדיב שגילתה חזיית התחרה שלה.
"חוצפן", צרחה לינה, והנחיתה על פניו סטירה מצלצלת. צעקה אדירה
של כאב נפלטה מפי הגמד החבוש לחלל האוויר.
"שקט, אנחנו כמעט מעל הדרקונים", אמר בג'יאן, אולם הזהרתו לא
הועילה בדבר.
כדור פלזמה שנורה מפיו של דרקון החלל תחתיהם טס באוויר,
והתפוצץ תחת בטנו של הסווינגריינוטוד, וגרם לו לפציעה אנושה.
זרועותיה הארוכות של החיה איבדו באחת את אחיזתן במצוק, והיא
צנחה היישר מטה לעבר הדרקון הפצוע. הסווינגריינוטוד המדמם
הספיק לשאוג בכאב ולכוון בכעסו את קרן האף הגדולה שלו לעבר גבה
של המפלצת, לפני שראשו התרסק לתוך גופה הזוהר.
רוכבי הסווינגריינוטוד התרסקו אל תוך הנקיק והתגלגלו על האדמה
ללא פגע.
מונטי וטריאן הופיעו מבין הסלעים המרוסקים והחלו לסייע ליצורים
הפצועים להתרחק מן המקום.
"טריאן, תוציא את כולם החוצה, ואני כבר אדאג למפלצת", קראה
גרייס ופיקדה על ענן ננובי זוהר לטוס בצורת עיט ענקי אל על,
ולפוצץ חלק שלם מתוך צדו המזרחי של צוקו של הנקיק שנפרש
מעליהם. מפולת סלעים התרסקה אז מתוך הצוק והחלה ליפול לכיוון
האדמה. גופותיהם של הדרקון והסווינגריינוטוד נמחצו תחת המשקל
האדיר גם יחד.
הניצולים מיהרו לשאת את הפצועים ולמשוך את המסען המעופף ואת
שאר החיות מבעד לשער מלא השיניים. לפתע נשמעה הרחק מלמעלה מקצה
הנקיק האדיר זעקה של דרקון נוסף. לינה קראה בבהלה והצביעה בידה
לעבר המפלצת הנוספת שצללה לעברם. "היי, תראו מה מרוח על הכנף
של הדרקון הזה", היא אמרה בקול מלא תקווה.
בג'יאן, מוג'ק וטריאן סבו לאחור והביטו יחדיו לשמיים. הם
הבחינו בדרקון חלל ירוק שהתפתל באוויר וניסה לנער מעל כתפו
הימנית גלשן אוויר שחור ומרוסק.
בג'יאן צמצם אז את עיניו והבחין כי פניו של הדרקון היו נתונות
בייסורים וכי הדבר שממנו ניסה להיפטר בפראות כלל לא היה הגלשן.
היה זה הליוס שזחל במהירות מסביב לגופו של הדרקון ושיסע בו את
שיניו וטפריו ללא הרף בכל מקום שבו הצליח למצוא פרצים בשריון.
"נימי חי!" קראה קורונה ומחאה בכפיה בשמחה.
מלנסי צהלה וקפצה בשמחה. "ידעתי שהוא לא ייתן לשום דבר לפגוע
בו", היא מחתה דמעת אושר מעינה.
"מהר, תיכנסו למערה!" צעק בג'יאן ומשך את קורונה אחריו בידה.
הדרקון התרסק אז אל האדמה מאחוריהם ונופף בפראות בכנפיו ובגפיו
בניסיון לתפוס את היצור שהטריף את דעתו בעקיצותיו. ההליוס ניתר
מגבה של המפלצת ובירך בצהלה את חבריו הוותיקים.
"אהלן, חבר'ה, קפצתי לבקר. הבאתי לכם כלבון מחמד, אבל אני חושש
שהוא לא מאולף."
בג'יאן צחקק, אולם מלנסי וקורונה יכלו רק לצרוח בזמן שארבעתם
דהרו אל תוך לוע המערה מלאת השיניים, מתחמקים מטלפיו ומכנפיו
האימתניות של הדרקון שנכנס ביעף אל תוך המערה. לפתע נשמע קול
שבר אדיר מפתחה של המערה. המצוק עצמו זז ממקומו. שיני הקריסטל
של ראש הדרקון המפוסל נסגרו באחת על גופו האדיר של הדרקון
הג'ירנאכסי ושיפדו אותו לאדמה.
"אני לא מאמין", אמר בג'יאן, "מערכת הזיהוי הביומטרי עדיין
פועלת פה כפי שאמר איאיבלוקמיאן."
"איזה זיהוי..." מלמל נימי בתדהמה, "ההר הזה פשוט הכניס בדרקון
הזה ביס... אני רק מקווה שהוא לא יחליט גם לבלוע אותו
פתאום..."
"איפה גרייס?" קראו ביחד טריאן ומוג'ק מן המערה לפניהם.
קולות נפץ רמים בישרו על התקרבותה של המנהיגה כסופת השער. כמה
סלעי קריסטל התפוצצו לרסיסים בפיצוצים אטומיים רמים. גרייס
הופיעה באוויר מבין הפיצוצים וטסה באלכסון במעבר הצר שבין
קירות לוע המערה לבין הדרקון המשופד.
הדרקון הגוסס נעץ לפתע את ידו הענקית לצד גופו והחטיא את גופה
של גרייס במהלומתו בסנטימטרים ספורים.
תקרת פתח המערה התרסקה אז אל תוך הרצפה ושמה קץ לחייו של
המפלץ.
"אני לא מאמין שיצאת מזה בחיים", קרא ולזניק לעברה בשמחה, בעוד
חבורת היצורים החלו להריע לגרייס.
מלנסי קפצה לתוך זרועותיו של נימי ונשקה לו. היא הייתה מאושרת
לראות אותו בחיים לאחר כל שעות הדאגה האחרונות שעברו עליה.
אולם שאגה רועמת ממעמקי המערה שברה את שמחתם באחת. דרקון נוסף
הסתער לעברם, מתפרע ושואג בטירוף. כמה יצורים זינקו לעבר כוכי
המערה בכדי להתחמק מהצלפות הטלפיים והזנב האימתניות של
המפלצת.
"תתרחקו ממנו", צעקה גרייס, "אני אחסל אותו לפני שהוא יעשה
מאתנו שיש-קבב."
לפתע מונטי הבונטי רץ קדימה לעבר המפלצת המתפרעת ששאגה
בטירוף.
"מה אתה עושה?" קראה קורונה.
נביחות מהדהדות נשמעו ממעמקי המערה מאחורי הדרקון.
"זהו גיגי, פורניקס המחמד שלי! אל תירי, גרייס", צעק מונטי,
והמשיך לרוץ לעברו השני של הדרקון השואג. מונטי גילה את
הפורניקס המכונף שלו נובח משמחה למראהו. כנפו החדה כחרב הייתה
תקועה עד חציה בתוך ישבנה של המפלצת. גרייס התקרבה לעבר המפלצת
כשאלפי אורות זוהרים ריחפו והסתדרו מעל ראשה במבנה של חישוק.
האור של הננובים האיר כעת את כל גופה של החיה הענקית וגילה את
אופייה האמיתי - היה זה דרקון חלל סגול, ולכן היה נייטרלי.
"איך לעזאזל נתקעת שם?" שאל מונטי בקול נוזף. הוא ניתר לאוויר
ומשך את הפורניקס שלו בחוזקה החוצה מן הפצע בישבן המפלצת.
הדרקון שאג בכאב, וקולו הרעיד את קירות המערה.
"אני ממש מצטער, מר דרקון סגול", לחש מונטי בשפתו העילגת,
והביט היישר לתוך עיניו של היצור הזועם. חיוך ענקי ומתנצל נמרח
על פניו. "לפעמים גיגי טס ממש כמו משוגע. הוא בטח נכנס למערה
החשוכה הזאת ולא ראה שהישבן שלך ניצב במסלול התעופה שלו."
הפורניקס נהם באושר תחת ידו המלטפת של הבונטי, מתעלם לחלוטין
מן המצב המפחיד שכפה על בעליו.
קולו של הדרקון הרעיד את המערה פעם נוספת. הקול נשמע כשילוב
מתנגן של אלפי סלעי נחל חלקים המתגלגלים במורד תוף עור ענקי.
שינויי טון הדיבור שלו לוו בצליל הנשמע כמו שינוי אקורד של
גיטרה חשמלית עם אפקט עיוות קול מטאלי רך. הטונים הגבוהים של
הדיבור שלו נשמעו כאפקט שפתיים מורכב שכאילו נוצר ע"י אמן
סינתיסייזר בעל דמיון ומעוף יוצאים מן הכלל.
"יש לכם מזל שאני לא נמנה עם אותם היצורים שנוטרים טינה", אמר
הדרקון וקירב את ראשו הענקי אל מונטי.
מונטי לא היה בטוח מה רעד יותר, הרצפה או גופו שלו. בכל מקרה,
הוא חש בצורך עז ביותר להתנצל בשנית. "אני מאוד מבטיח לך, מר
דרקון סגול, שזה לא יקרה שוב. אנחנו נלך לאופטומטריסט ונתאים
לגיגי משקפיים חדשים והוא יראה טוב ולא ייתקל יותר בדברים. זה
גם יתאים לאופי שלו - משקפיים, הוא מאוד חכם, אתה יודע? אוי",
מונטי הביט לעבר פצעו המדמם של הדרקון. "תן לי לשים לך פלסטר
על הפצע."
הוא תלש את הגלימה שלבש מעליו ורץ מיד לכיוון אחוריה של החיה
הענקית.
"לא, זה ממש לא הכרחי - אנחנו מחלימים מאוד מהר", אמר הדרקון
והרעיד את הקירות בשנית בקולו. אבנים קטנות נפלו מן התקרה
בתגובה לקולו. אולם מונטי התעלם מן הקול האדיר, והיה נחוש
בדעתו לחבוש את ישבן החיה המסכנה. הוא ניסה לעטוף את אזור
הפציעה בעזרת גלימתו.
"די, אמרתי שאני לא צריך שום חבישה. היי, בונטי, אל תשים לי את
הדבר המזוהם הזה על הפצע", הדרקון האדיר החל לדלג בכבדות
במעגלים בניסיון להתחמק מפני פיסת הבד ומפני הבונטי המטופש
שהמשיך לנסות ולחבוש את ישבנו. גופה האדיר של המפלצת התנגש
בקירות המערה ותלש ממנו סלעים גדולים.
"הם עוד ירסקו את כל גג המערה הזאת על הראש שלנו", צייץ מוג'ק
כשהוא מדלג לצדו, לבוש בתחתוניו, בכדי להתחמק מכמה סלעים
ואבנים שנפלו מגג המערה. "מונטי, תפסיק לרוץ", צעקה גרייס,
ופיקדה על קבוצת ננובים מעופפים בצבע אדום להסתדר לצורת יד
ארוכה, לתפוס את מונטי במכנסיו, ולמשוך אותו באוויר לכיוונה.
"תודה לך, כסופת השער", נהם הדרקון והישיר מבטו לעבר עיניה
התכולות של גרייס. "ובכן, את היא האישה שבידה הכוח להציל את
כולנו..."
גרייס קפצה לאוויר ונעמדה על מגן הסילון שלה שהחל לרחף לגובה
פניו של הדרקון. "אני לא מאמינה, כל כך מהר נהייתי מפורסמת?"
היא אמרה והרימה את ידיה באוויר בשאלה.
"לסיירים שלנו היה קשה מאוד לפספס אותך מאז שהתחלת להשתמש בכוח
הננובי", הוא השיב.
גרייס הרגישה כאילו מבט עיניו האדירות חודר אל תוך עיניה ובוחן
את עמקי נשמתה.
"ובכן, אני משערת שהסיירים שלך קטנים הרבה יותר ממך, אחרת היה
קשה מאוד לפספס אותם", חייכה לעומתו גרייס.
הוא החזיר לה חיוך דרקוני מפחיד ומלא שיניים. "טוב, תסכימי אתי
שישנם נושאים הרבה יותר דחופים וחשובים שעומדים על הפרק", הוא
אמר, נשף קלות באפו, וגרם למגן הסילון של גרייס להתנועע באוויר
מצד לצד. "קוראים לי אוקסינורון, ואני הוא מנהיגם של דרקוני
החלל." הדרקון מחא את כפות ידיו הענקיות זו בזו.
קיר אדיר עשוי סלעי קריסטל החל להתרומם היישר לתוך חריץ שהיה
קבוע בתקרת המערה בקצה המסדרון.
"וזהו כוח המאסף של השבט שלי", הוא החווה בידו לחלל האולם
שנפרש למולם.
עשרות אורות צהבהבים נדלקו מולם בתוך האולם הענקי שקוטרו עלה
על קילומטר וחצי. שמונה עמודים אדירים, בעלי עיטורים זהובים
מורכבים, נמשכו עד לתקרתו המעוקלת ורבת הקשתות של האולם ותמכו
במשקלו. במרכז האולם נפער פיר ענקי בקוטר של כ-200 מטרים.
דופנותיו היו מצופות בקריסטלים כחולים. כשלושים דרקוני חלל
סגולים, ורדרדים, שמנים ורזים, משוריינים ועירומים, ניצבו
לפניהם, אוחזים בידיהם במוטות זוהרים ומעוטרים. הם נעצו את
עיניהם הזהובות באוסף היצורים המוזרים שנגלו מולם.
גרייס ריחפה קדימה ועצרה בין אוקסינורון ושבטו באוויר. "שמי
גרייס ננובה, ואני מדענית רב תחומית מכוכב פילו 13, שעובדת
בשיתוף עם צבא הפדרציה. היצורים שאתי הם לוחמים מבופו שעברו
גיהינום רק בכדי להגיע לכאן ולפגוש אתכם", היא אמרה בהתרגשות,
"נמצא בידי כוח ההינע האטומי החזק, שיאפשר לכולנו להגיע בשלום
אל פלנטות הפדרציה---"
"אם כן", קטע את דבריה אוקסינורון בקולו המהדהד, "אנו נשמח
לכרות עם כולכם ברית - ולצרף אתכם אתנו למסע. אתם רק צריכים
להבטיח שתעשו כל מה שנאמר לכם לעשות ו---" עיניו של דרקון החלל
ננעצו לפתע בנקודה בלתי מוגדרת בתקרה שמעליו. "בניו של קסארלץ'
מצאו אותנו."
"אנחנו צריכים להימלט מייד, אוקסינורון", קרא דרקון שרירי
שכתפיו עוטרו בדרגות וחזו עוטר בשריון בעוביו של בית מגורים
בעל שתי קומות.
"איך לעזאזל הוא קיבל את המידע הזה כרגע?" שאל מוג'ק וגירד
בזקנו.
בג'יאן ענה לו בניחוש מהיר. "אני מאמין שהם יכולים להשתמש
ברדיו ביולוגי מובנה שאתו הם נולדים - בדומה ללווייתני החלל.
זה לפחות מה שאני הייתי מטמיע בהנדסה הגנטית שלהם אם הייתי
במקום פרופסור זיגמונשטיין."
אוקסינורון קפץ את אגרופיו והחל לדבר אל שבטו במשנה חשיבות.
"אחי, התקווה להמריא היישר אל החלל נגוזה. אנו ניאלץ לבחור
בתכנית השנייה - המסוכנת יותר - ולהשתמש במנהרת הכוכב."
"אתה לא מתכוון לתעלות של בינטוני הקווארץ שחרצו את הכוכב הקר
והפכו את בופו לכוכב חרוז!" הזדעק בג'יאן, "תגיד לי שזה לא מה
שאתה מתכוון אליו."
"זהו בדיוק הדבר שעליו אני מדבר", רעם אוקסינורון. "אם נצא
היישר מלמעלה דרך האטמוספרה, בניו של קסארלץ' יביאו לקורבנות
לא הכרחיים לכוחותינו באופן ודאי. לכן זוהי הדרך היחידה
למנוסה."
"אבל זה נראה כל כך מסוכן", קפץ בג'יאן לגובה ראשו של המנהיג
הגדול, והצביע על הפיר הענק שהיה מלא בשיני קוורץ בולטות
בצדדיו.
"אל דאגה בירדג", הניד את ראשו אוקסינורון בתנועה מרגיעה, "שאר
השבט שלנו כבר עשה את המסלול הזה ויצא מצדו השני של הכוכב ואל
החלל בשלום."
"ש...ש... שאר השבט?" גמגמה קורונה כשחשבה כמה מקום יתפוס מספר
גדול אף יותר של דרקוני חלל בתוך האולם האדיר.
"גרייס, כפי שאת יודעת, אנו מצוידים בין השאר במגני חזה
המתוכננים לשמר צורות חיים שונות בחלל ולשאת משאות שונים
בתוכם."
גרייס הנהנה בחיוב. היא ושאר הלוחמים סקרו את שריונות החזה
שעטו על גופם חלק מדרקוני החלל. הצורה של השריונות הייתה צורתו
של יהלום בעל חיתוך ברקת קורן בצדדיו וחיתוך נוות בפסגתו.
השריונות היו עשויים מסגסוגת של מתכת שחורה. חלונות כחולים,
כהים ועבים מבטון שקוף נפרשו לאורך ולרוחב השריון ורמזו כי הם
ברי אכלוס.
"יש לנו מערכת חיה של צמחים סימביוטיים שחיים בחממה על גבנו
ומייצרים חמצן, גזים נוספים ומרכיבי תזונה רבים שיכולים להחזיק
את כל מיני היצורים שפה בחיים למשך כמה חודשים בחלל. גופנו
מותאם לחיים בחלל, והסילון הטבעי שלנו והכנפיים הסולריות שלנו
מאפשרים לנו לנווט בחלל בקלות. גרייס, מה שנותר לך לעשות הוא
לקחת כל את אנשייך ולטפס אל תוך התאים שבתוך השריונית. אני
בטוח שתמצאו אותם מרווחים ביותר. יש גם מקום בשביל חיות המשא
שלכם."
"אוקיי, לוחמים, שמעתם מה אמר הענק הידידותי. קחו אתכם קודם
כול את הפצועים ותתחילו לטפס לתוך השריונות. אנחנו טסים לפילו
13", קראה גרייס בשמחה.
ההיסוס של בני החבורה פסק באחת כאשר רעם של פיצוץ נשמע מגג
האולם האדיר ולבנים מצופות בעיטורים זהובים החלו נופלות לכיוון
הרצפה. חבורת הכפריים והלוחמים החלו לרוץ לעבר הדרקונים ולברך
אותם בברכות שלום מפוחדות. הדרקונים השיבו בברכות שלום וחלקם
הציגו את שמם בפני הנוסעים הקטנים. תריסר מן הדרקונים נשכבו על
גחונם כשהם נשענים על החלק הקדמי של שריונותיהם העבים. הם פתחו
בטלפיהם דלתות ענק ברוחב עשרה מטרים שהיו קבועות בצדי
השריונות.
"אהלן, אני רוקמלטר. תיכנסו ותעלו לתוך הקומות העליונות", אמר
הדרקון שוולזניק, מונטי, מוג'ק וג'ני עמדו לעלות אל תוך
שריונו.
ולזניק הציץ פנימה אל תוך חלל שריון החזה האדיר, וגילה בתוכו
חדרים גליליים מרוהטים ומסוגננים, שכללו מטבחונים וחדרי
שירותים. "הכול טוב ויפה", אמר הארפרוטרודיסט, "אבל אין סיכוי
שיש לך מזון שמותאם במיוחד לאפרוטרודיסטים בתוכו."
הדרקון כחכח בגרונו. "יש בתוכו מכלים המכילים גלולות אצתיות
שבתוכן נמצאים כל מרכיבי התזונה של היצורים בפלנטה. אבל אני לא
יכול להבטיח לך שהגלולות האלו יהיו טעימות", נאנח הדרקון.
מונטי הטיח את כף ידו בראשו. "אמרת כרגע שכל מה שיש לאכול פה
זה גלולות? אתם משוגעים, בחיים לא תצליחו להעלות אותי על
הדרקון הזה. הבטן שלי רק האזינה לזה וכבר התחילה לקרקר."
"טוב, תישאר פה עם הבנים של הקסארלץ'", אמר ולזניק, ונכנס
בפליאה אל תוך שריון החזה. מונטי גירד לזמן קצר בבטנו, ולבסוף
הגיע להחלטה מהירה שעדיף לו להיכנס אל תוך השריון גם כן. 'עדיף
לאכול מתישהו בעתיד מאשר לעולם לא', הוא חשב.
מוג'ק הביט אחריהם ועיסה את רקותיו בייאוש. "אני יכול להסתדר
עם הגלולות, אבל אני פשוט אשתגע בחלל בלי איזו חבילת משחקי
וידאו. מישהו אולי הביא אתו לוח גורצ'י-פן, או אולי איזה
"טויסטר" רב מיני?"
ג'ני עברה לידו דרך הדלת לתוך השריון. גופה החצי עירום התחכך
קלות בגופו. "אני מכירה עוד משחקים שנוכל לשחק בהם בכדי שלא
נהיה משועממים", היא לחשה באוזנו, וטיפסה במדרגות אל תוך הפתח
הגדול.
מוג'ק לא יכל לעצור את החיוך מלהתפשט על פניו. "אני מת על
משחקים בחוסר כבידה." הוא דילג בשמחה אל תוך חלל החדר הגלילי.
"את מכירה את הכדרים באים? או את מחניים מעופף?"
בג'יאן, נימי, מלנסי, קורונה ואיאיבלוקמיאן טיפסו אל תוך מגן
החזה של הדרקון בעל השפם הכחול מימינו של רוקמלטר.
"זה הולך להיות מסע כל כך כיפי", קרא נימי בהתלהבות.
"על מה אתה מדבר?" נאנחה קורונה, "כל הגזע הג'ירנאכסי מנסה
להרוג אותנו. אנחנו הולכים להימלט על נפשנו בתוך תאי חלל
שאמינותם מוטלת בספק, ואנחנו רוכבים על גבי דרקוני חלל מוזרים
שהונדסו גנטית ע"י פרופסור מטורף לפני קרוב למאה שנה."
"כן", נאנח נימי בסיפוק. הוא חיבק את מלנסי במותניה והביט אל
תוך עיניה באהבה.
"כל כך רומנטי..."
מלנסי צחקקה והעניקה לו נשיקה. אז היא פנתה להביט במתכת
המיוחדת שממנה היה עשוי שריון החלל. היא הקישה על גבי המתכת
באצבעותיה. "מתכת מיוחדת... זיגמונשטיין הזה היה בחור עסוק
מאוד... מעניין אלו הפתעות מחכות לנו בפנים."
הדרקון המשופם הפנה אליה את ראשו ודיבר. "שלום לכולכם, שמי הוא
מקנח-אף-במצנח. רציתי רק להגיד לכם שהרצפה בשלוש הקומות זזה
בהתאם למיקום קו האופק יחסית לשריון כאשר פועל עליו כוח משיכה.
אני מצטער שלא יכולתי להשאיר את זה בגדר אחת ההפתעות שדיברת
עליהן, פשוט דבר כזה היה מאוד לא אחראי מצדי. שימו לב שאסור
בשום אופן לעבור בין החדרים בזמן התמרונים שלי באוויר."
מלנסי ונימי ניסו לעצור את צחוקם למשמע שמו הטיפשי של הדרקון
המשופם, אולם בג'יאן נעמד לפניהם בניסיון להסתירם ודיבר בקול
מכובד. "תודה לך, דרקוני הטוב. אני מצפה למסע שבו נלמד אחד את
הטכנולוגיה של השני ונחתור לניצחון כנגד העם הג'ירנאכסי
יחדיו."
"בשמחה, בירדג", אמר הדרקון בחיוך גדול.
בג'יאן הצדיע לו וקיפץ ברון לעבר הפטנטים הרבים שמילאו את תאי
החלל שבתוך השריון. איאיבלוקמיאן דיבר אל הדרקון המשופם בשפה
הפריכילית והדרקון צחק מדבריו ונתן לו לחבק את צווארו.
"כנראה חברים ישנים", חייכה מלנסי.
"זהו לא זמן לחיבוקים", צעק אוקסינורון, "אנחנו צריכים לעוף
מפה."
בעודו מדבר, רעם ליווה את קולו. קטע שלם מהתקרה נפל אל תוך
האולם והתנפץ על רצפת הפסיפס. אחרוני הלוחמים הקטנים מיהרו
להעלות את חיות הרכיבה שלהם אל תוך השריונות, ולאחר מכן קפצו
אף הם לתוכם. גרייס וארבעה מלוחמיה הצמודים נכנסו במהירות אל
תוך שריון החזה שהספיק ללבוש על חזו אוקסינורון. הדרקונים החלו
מנתרים אחד אחרי השני אל תוך הפיר הענק שנפער במרכז האולם.
אוקסינורון חיכה עד שאחרון הדרקונים והדרקוניות ינתרו אל תוך
הפיר המאונך, וזינק אף הוא בתעופה אל תוך הפיר.
אלפי קריסטלים מחודדים עברו במהירות הבזק מכל עבריהם. רצפות
תאי החלל הגליליות התיישרו במקביל לכיוון הנפילה תחתיהם. קול
שבר גדול, וחדירתן של קרני השמש גבוה מעל מבעד לפתח המנהרה,
בישרו על חדירתה של המפלצת אל האולם שממנו יצאו.
רעם דיבורו של אוקסינורון עבר דרך בית החזה שלו אל השריון שלו
ונשמע בבירור לגרייס, לטריאן וללוחמים, שהביטו החוצה בפחד דרך
החלונות הפנורמיים של השריון, וניסו לצפות במתרחש מעליהם.
"בנו של הקסארץ' הזה הולך לרדוף אחרינו. אני מגביר מהירות.
תחזיקו חזק." הדרקון הבוגר קיפל את כנפיו והמשיך ליפול אל תוך
הפיר האינסופי ביתר מהירות. הדרקונים האחרים קיבלו ממנו את מסר
הרדיו וקיפלו אף הם את כנפיהם בנפילה. הם המשיכו ליפול כך במשך
פרק זמן שנראה כמו שעות. לבסוף השתנה כיוון הכבידה שהשפיע
עליהם, והחדרים הגליליים השקופים סבו סביב צירם האמצעי במאה
ושמונים מעלות. הדרקונים החלו להשתמש כעת בסילונים הטבעיים
המובנים שלהם, שהיו קבועים בצדי ירכיהם, ובתאוצה שקיבלו מן
הנפילה, בכדי לטפס בחזרה אל מחוץ לקרום מעטפת הכוכב.
הקול ששמעה גרייס מתחתיה, מעבר לקולות הסילוניים של הדרקון,
היה קול סילון אחר שהיה מורכב מקולות אלפי פיצוצים מהירים
וצרחות דקיקות ומהדהדות. גרייס סובבה את כיסאה המרופד ועטור
הרתמות סביב צירו, והביטה תחת רגליה מעבר לרצפה הגלילית השקופה
ומעבר לצלע השריון הכהה בעלת החלון הפנורמי שתחתיה. היא הצליחה
לגלות שם את השד האימתני שטס תחתיהם ותלש בידיו וברגליו
האימתניות חלקים שלמים מצדי המערה בתעופתו. היה זה לא אחר מבנו
של מביא המוות הג'ירנאכסי הנדקס. גופו דמוי העטלף השחור טס
לכיוונם כאילו בכדי לחנוק אותם למוות ולשפד אותם באצבעותיו
המחודדות. גרייס הרימה את ידיה לאוויר, והחלה לסגור אותן אחת
לתוך השנייה. אצבעותיה התכווצו והשתלבו אחת בשנייה כפיה
הרעבתני של חיית ענק כלשהי. אלפי אורות ננובים ריצדו וניתרו
מעל השריון היהלומי ואל החלל שמתחתם. הם טסו באוויר והסתדרו
בצורת לוויתן חלל ענקי שזהר בירוק וכחול.
הנדקס הבחין בנצנוצים הננוביים מבעוד מועד, והספיק לתלוש בידיו
שני גושים של גבישי קריסטל מקירות המערה, ולהגן בעזרתם על
גופו.
הלוויתן הננובי נגס בגבישי הקריסטלים ופיצץ אותם לרסיסים, אולם
נראה כי הפיצוצים לא הותירו שריטה על גופו של הנדקס.
"ואו..." נאנחה גרייס, "בקצב הזה לא יישאר לי מספיק כוח ננובי
בכדי לנווט בחלל."
"תסתכלו על זה", קרא טריאן והצביע לעבר ראשו של המנהיג הענק
שהתנשא מעליהם. אוקסינורון כיווץ כמה שרירים בתוך לועו.
השרירים פתחו תעלות מיוחדות בחלק האחורי של פיו. בתוך פיו החלו
להתערבב תרכובות גזים שיצרו תגובות כימיות חמות ביותר, והתלהטו
לטמפרטורות אדירות. בעזרת אפקט המורגנה הלוהט והמורכב עיקם
אוקסינורון את מסלולן של קרני לייזר שנשלחו מתוך אלפי תאים
פוטו-אלקטריים ודרך קוורצים מיוחדים שהיו קבועים בתוך דפנות
פיו. כדור אור מסנוור התפרץ מתוך פיו, וקרן לייזר לבנה-כחלחלה
קרעה את האוויר שתחתיו ונורתה לעברו של הנדקס תחתיו. היצור
איבד אחת מידיו באותו הרגע, והתרסק אל תוך אחד מקירות המערה
בקולות רעם ופיצוצים צורמים.
באותו הרגע ראשון הדרקונים שטס במבנה הטורי המעופף פרץ אל פני
השטח של הכוכב מפתחה של המערה, והחל לנסוק אל על, אל מחוץ
לאטמוספרה.
"זה היה טריק נחמד", חייכה גרייס והצטרפה לקריאות השמחה של
לוחמיה.
"אחד הלך. יבוא אחר במקומו..." רטן בג'יאן מול חבריו החוגגים
בתוך שריונו של מקנח-אף-במצנח.
נימי, איאיבלוקמיאן ומלנסי התעלמו מדבריו וצירפו אותו למעגל
ריקודי הניצחון שלהם בצהלות אושר ושירה.
בשריונו של רוקמלטר, היצורים קיבלו את הבשורה של הניצחון על
הנדקס מאוחר יותר ברעם קולו של הדרקון. ג'ני קפצה אז בקריאת
אושר והעניקה למוג'ק נשיקה מלאת התרגשות.
"ניצחנו!" קרא מוג'ק באושר וחייך למראה הבונטי שזרק לאוויר את
ולזניק בחגיגיות ובשמחה.
פורניקס המחמד שלו קיפץ אף הוא ללא הרף לאוויר בהתלהבות ונהנה
מן החגיגה המשותפת.
היציאה אל מחוץ לגבולות האטמוספרה הייתה מורטת עצבים, אך עברה
ללא היתקלויות נוספות. דמדומי הכוכב הסגולים עוטרו בפסי הסילון
שהשאירו אחריהם דרקוני החלל שטיפסו אל על לשמיים.
בתוך שריונות החלל שרו לוחמים מזנים שונים שירי ניצחון. חלקם
נתמלאו בתקווה מחודשת לראות שוב את משפחותיהם ואת פלנטות הבית
שלהם. חלקם בכו על חבריהם שנפלו בקרבות, וחלקם צחקו בקול ביחד
עם חבריהם החדשים, שאתם חלקו חוויות כה נועזות ביום האחרון.
אולם מתחת לפני השטח, גם דרקוני החלל וגם בני בריתם החדשים
ידעו כעת שבכדי לשרוד את הרשע המצפה להם אי שם בחלל בתוך נבולת
כנף העטלף, הם יצטרכו נס...

שיר ניצחון זירדנזאקי

מהירים כברק. נלוצים כאש המרקדת.
גל הים העצום מניף אותם הלאה.
לוחמי הבזק, אדירי הרקיע, הר הגעש האדיר פועם בלבם.
הוי נהר דמעות אושר, יחרוץ את השמש, כמו שיסוע הטלף של אלת
הנקם.
טבעות הקרח יקזו, המדבר החם. ערפילים וגם נובות יזהרו לכבודם.
נחרוץ גיבורים על מגני לבנו. נישא גם תפילה לאל המרחב והזמן.
מי יתננו תחייה, נקריב את דמנו, בכדי שמחית הכוכב תנחה את
דרכם.
גלגלי הלהב, גלגלי הברק. תמיד תהיו בלבנו גיבורי זירדנזאק.
גלגלי האומץ נמוגים במרחק. לא נרשה לזכרם לימוג לאבק.

צל אפור כיסה את הערפילים הצבעוניים שחגו מעל לשבעת ירחי המלכה
יולנדיה ללא הפרעה. יצור אדיר בעל מימדים בלתי נתפסים ניווט את
דרכו בחלל לעבר קבוצת הכוכבים שעיטרו את החלל סביב כוכב האלוק.
צרחותיו האדירות פילחו את החלל כצעקתם של מאות ציפורי טרף
ענקיות המזנקות אל הציד מתוך הג'ונגל האפל. הוא חש בפגיעה
הקטלנית שהכתה בבשר מבשרו.
'בקרוב', הוא חשב, 'תגיע שעת הנקמה.'







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קרבי זה הכי אחי
הצעיר יהודה


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/07 9:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי מני

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה