[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לאונרדו יודע
/
מלכה לב סדוק

אני טורחת וכותבת את המכתב הזה כדי שאולי בכל זאת תהיה משמעות
לכל. אולי מישהו יקרא ויחשוב שהייתה סיבה שהייתי כאן. מעניין
עד איפה הבקבוק הזה יגיע. אולי יפגוש בו בחור יפהפה שיחשוב מי
אני הייתי ויחלום בימים ובלילות על נסיכה מסתורית שכתבה לו
מכתב בבקבוק. אני לא יכולה להפסיק להריץ בראש את מה שכולם
אומרים לי אבל זה לא עוזר לכאב לעבור. אני יודעת שהחיים שלי
שווים הרבה. שיש לי עוד הרבה להשיג. אבל כרגע אני רק מרגישה את
הלב שלי. מרגישה שהוא מפסיק לפעום. וכאב חד דרך החזה עוטף
אותי. אני מנסה להיאחז במשהו אך אין במה בעצם ואני נופלת על
החול. אולי אשאר ככה ומתישהו מישהו ימצא אותי. או שאהיה בשר
לכל מיני חיות המסתובבות כאן בלילות. כך לפחות יהיה ייעוד
לחיי.

לאחר כמה דקות אתאפס על עצמי ואצעד לכיוון המים. את בגדיי אשיל
ממני ואוותר עירומה. כל צעד יקרב אותי אל הטביעה, אל האסור. אל
הידיעה שזה הולך להיגמר. שהשחור שלי יפסיק, אך ייכנס לליבם של
כל האנשים היקרים לי. לא, אני לא יכולה לעשות זאת. אני חייבת
להפסיק את מעגל האימה הזה. אותיר את עצמי מתה בחיים, ולו רק
כדי לא להביא את אותו האסון שאני עברתי על האחרים. אני צועדת
בחזרה אל החוף אך את בגדיי לא ניתן למצוא. כששיכור זקן שהולך
על החוף ייגש לקראתי כבר לא יהיה לי איכפת. אתן לו לעשות בי
כרצונו ואפילו אדמיין שאני נהנית מזה. אחרכך אקח את שארית
הוודקה שלו, אשתה ממנה, אנפץ אותה על ראשו ובשאריות אשתמש כדי
לוודא שלאיש הזה לא יהיו ילדים. אלא אם כבר היו לא.

אין זמן ולו למחשבה אחת פנויה ואני גוררת את עצמי אל הצוק.
מביטה באוקיינוס ונזכרת באירועיי חיי כאילו היו אלבום. מאותם
האלבומים הורודים או הכחולים או לא משנה בעצם באיזה צבע שהייתי
רואה תמיד אצל חברותיי. משפחות נורמליות. מעולם לא היה לי דבר
כזה. אני הולכת לי מאבן לאבן מסדק לסדק, תמיד נעמדת על הקצה של
איזה בור כדי לבדוק האם הפעם אפול. ואם אפול, מעניין מה יקרה
לי. אולי אשאב לתוך אחד הבורות האלה ואף אחד לא יידע. גם זו
תהיה סוג של התאבדות אך תמיד אוכל לחשוב שזה לא קרה בכוונה
ושקיוויתי שיצילו אותי. ולאט לאט אאבד את עצמי לדעת, גופי
ייחלש, עד שארדם לעולמי עד בתוך הבור הזה. אך אני מחליטה שלא
לעשות זאת.

בדרכי חזרה מהחוף אני פוגשת כלב משוטט לא בעלים. הוא מרחרח
אותי ותוך זמן קצר אנחנו מטיילים לנו ביחד ברחובות שעדיין כמעט
ריקים מאדם. השמש תתחיל לעלות על העיר האפורה הזאת, עוברים
ושבים ינסו להבין מי היא הבחורה החבולה והערומה הצועדת עם הכלב
הצולע. ואני אדע שאני והכלב העזוב שלי נמצא את ייעודנו יום
אחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מחקר חדש מצביע
על כך שחוסר
ניקיון והתפלשות
בגופות במצב
ריקבון מתקדם
מובילים בד"כ
לכל מיני מחלות


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/07 21:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לאונרדו יודע

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה