מרמור, לכולנו בסופו של דבר יש רגעי מרמור שגורמים להם לעצב או
לשברון רגעי ולפעמים השברון הזה גדול משחשבנו.
תשאלו את חברים שלי והם יגידו: "אביב, מר מרמור" ואולי הם
צודקים ואולי יש בזה הצדקה מסויימת ואני יספר לכם לא על הכל
אלא על כמה ועל אחד שממש דיכא לי ת'צורה וממש גרם לי לאכזבה
שלי כלפי בני משפחתי הנחמדה והאוהבת.
יום שלישי בערב אני מתקשר כדי לברר על ספא בשבילי ובשביל בת
זוגי עקב יציאה שלנו לחופשה בצימר בכינרת וזה דיי הולך להיות
הניקוי ראש שלי אחרי הצבא ולפני שאני מתחיל את החיים
האמיתיים.
את הניקוי ראש הראשון שלי ביטלתי כי אחרי ששנה שאני מתכנן לטוס
למקום מסויים עם סיבה מסויימת ועם בחורה מסויימת היא מודיעה לי
חודש לפי שכבר לא בראש שלה לטוס ובואו נגיד שתכננתי טוב טוב
איך אני שוחט אותה וזורק תגופה שלה לאיזה בור ביוב באמצע ת"א
או הכי הרבה שמחר יהיה בעמוד הראשי של מעריב או ידיעות תמונה
שלה תלויה על עמוד חשמל בירושלים.
אני לא ייצור רע אבל אבל יש גבול לכל תעלול!
בכל מקרה נחזור לצימר וטלפון לספא, אבא שלי מתערב לי באמצע
השיחה ואומר לי לא לתכנן תוכניות ואני קוטע את השיחה להבין מה
הולך ומודיעים לי שדודה שלי נפטרה ואני מחליט ישר לבטל את
החופשה למרות שההורים שלי אומרים לא לעשות זאת כי אחי הגדול
עמית (שחזר לפני שבוע מ9 חודשים מטיול בכל העולם) יעזור לאמא
שלי בעסק בזמן שאבא שלי יושב שבעה, אני ידעתי למה אני מבטל
ולמה אני נשאר.
כולי בתדהמה שדודה שלי הלכה לעולמה ואני מצאתי לעצמי דרך
מתאימה להתמודד עם זה ויום למחרת כבר התעוררתי מוקדם והתחלתי
לעבוד ועזרתי לאמא שלי.
יום חמישי חברה שלי באה אליי,וכך גם יום שישי קמתי מוקדם לעזור
לאמא שלי ולעבוד במשק ואחי הגדול ה"מסכן" שעברו עליו 9 חודשים
"מייגעים וקשים" לא טרח להציע עזרה או לשאול אם אני מסתדר
והמשיך לבלות כל היום מול הטלוויזיה ובמחשב בזמן שאני קורע
ת'תחת...
ואז נפל לי האסימון ונזכרתי בשיחת טלפון של שני האחים הגדולים
שלי שביום שדודה שלי מתה הם התקשרו לשאול אם ביטלתי את החופשה
שלי כאילו זה ממש קריטי ושהם תלויים בזה ולא הבנתי מה קרה ורק
אז כשאני מתרוצץ ומפרפר בשמש ומזיע כמו חמור קלטתי שהם באילת
עם המשפחות שלהם ואחי שהיה עכשיו 9 חודשים בטיול מטורף בעולם
ואני שנעלצתי לבטל תחופשה שלי בגלל השבעה והמוות הלא מתוכנן
וכל שאר המשפחה חוץ מההורים שלי, המשיכו את חייהם כאילו הכל
אותו דבר!
אני ממורמר? מה פתאום...
ומתי תהיה לי הזדמנות לנקות תראש? וזו לא התבכיינות כי
כשמתכננים דברים הרבה זמן ומבטלים או ברגע האחרון זה הכי מתסכל
ואתם יודעים מה, אני לא רק ממורמר אני גם מתוסכל!
ואין לי בעיה לעזור להורים ולעבוד אני אוהב לעבוד ומי ישמע אני
טחנטי ת'תחת 3 שנים בצבא ובידיוק לפני שנה בחום הזה של יולי
אוגוסט אני ביליתי במארבים בלנון והתלוננתי?לא!
אבל כשכולם מבלים ועושים בידיוק מה שתכננו בפרטי פרטים ואני
צריך לבטל  ה כ ל  אז כבר בא לי לקום ללכת ולא לחזור לעולם!
ואני ביקשתי לנקות תראש...
אולי אני לא יתכנן כלום יותר ולא אומר לאף אחד יותר כלום כי
אולי ככה אני לא אצטרך לבטל כלום.
ובאשר לאחים שלי, אז מבחינתי הם מחוקים!