ברונו לא מדבר. הוא דיבר פעם, ככה ההורים שלו מספרים בכל מקרה.
אפילו היה קצת קשה להשתיק אותו. ואז, בסביבות גיל שתים עשרה,
קרה לו משהו כנראה. אף אחד לא יודע בדיוק מה קרה, אבל הוא
הפסיק לדבר. ככל שעבר הזמן וברונו עדיין לא דיבר, ככה ההורים
שלו ניסו לדבר אליו יותר ויותר, והפסיקו לדבר אחד עם השני. הם
גם לקחו אותו להמון בדיקות. כמעט ואין מומחה בכל הארץ שברונו
לא היה אצלו. הם לא מצאו שום דבר, שום בעיה רפואית שיכולה
להסביר למה הילד שלהם לא מדבר.

ג'ני הולכת. היא הולכת כלכך מהר שנדמה כאילו אי אפשר להשיג
אותה. היא הולכת אחרי השאיפות שלה. או שאולי השאיפות הולכות
אחריה, מחזיקות בקצה של הטרנינג ההדוק שלה. מחזיקות הכי חזק
שהן יכולות, כדי להצליח לעמוד בקצב שלה. היעדים קופצים לה מול
העיניים והיא מתמרנת ביניהם. משכנעת את עצמה שהיא תספיק הכל,
שהיא יכולה הכל. פעם היה חסר לה הרבה. אבל היא לא אוהבת להיזכר
בתקופה הזו. היום לעומת זאת, יש לה הכל. היא מגבירה את המהירות
עוד ועוד. עד כדי כך היא מגבירה אותה עד שנראה שכבר קשה לעקוב
אחרי דמותה. בטוחים שהיא במקום אחד והנה היא כבר הספיקה להגיע
לאחר. אחרי כמה דקות היא מתעייפת. יורדת מההליכון, מתקלחת
והולכת לישון.

גבר מביט בעצמו במראה. בקמטים. בשיניים. בכתרים. בצבע הצהבהב
של השיניים. בכרס התופחת. מביט ומבין שהוא כבר לא מה שהוא היה
פעם. איזה מלך היית פעם, איזה מלך. ועכשיו, תראה מה נהיה ממך?
ערס מגודל. גבר מוריד את מכנסיו ותחתוניו ושם אותם בצד. נכנס
למקלחת, מרגיש את המים החמים, וחולם על גבר אחר עושה לו נעים
מאחור. מנגב עצמו באיטיות, יוצא מהמקלחת ומהרהר. פותח את דלת
החדר של ברונו. מנסה לדבר אליו קצת, אולי זה יעזור. נותן לו
נשיקת לילה טוב והולך. נכנס לחדרו, והולך לישון במיטה הסמוכה
לזו של ג'ני.