ג'וני מתעורר ויוצא לדרך, כי אמא של ג'וני מאוד רצתה ואבא שלו
- מה הוא יודע בכלל ? והחברים שלו זה גם ככה לא לתמיד. אז
ג'וני יוצא לדרך ואולי הוא לא יחזור אף פעם. אבל הוא יודע שזה
חשוב, מה שהוא עושה. וכל האנשים האלה, שעכשיו מזלזלים בו
ומסתכלים עליו במבט מתנשא כשהוא מספר להם על התוכניות שלו, עוד
יתחננו לכמה דקות של תהילה כשיספרו לכתבים איך הם הכירו את
ג'וני, ואיך מאז שהוא היה קטן הם תמכו בו ואיך ראו עליו שהוא
כזה מוכשר עם הציורים המופשטים שלו בשיעור אומנות בכיתה ח'
כשצייר עיגול שחור גדול והמורה חשבה שזה מאוד יצירתי ותלתה את
זה במסדרון.

יש רגעים שג'וני חושב על אבא שלו ואז הוא קצת יותר מבואס, כי
בכל זאת הוא היה רוצה שהוא יהיה שמח. אבל ככה זה בעולם, אי
אפשר לעשות את כולם שמחים בבת אחת, ואם כבר הוא עושה לאבא שלו
ממש רע על הלב והוא לא יתגבר על זה אף פעם, אז לפחות שאמא שלו
תהיה שמחה ושתרד לה דמעה של אושר, לפחות פעם אחת בחיים
המסריחים שלה.

אז הוא לוקח רק דברים הכרחיים, וגם כמה מחברות ויומנים ישנים,
וסוגר אחריו את הדלת כמה שיותר בשקט. הוא שומע את הנשימות של
אמא ויודע שהיא ערה. מסתכלת ורואה אותו יוצא לדרך, ובוחנת את
אבא בשבע עיניים, שלא יתעורר ויהרוס את כל התוכניות. אני עושה
את זה בשביל אמא, ג'וני אומר לעצמו. ואז הוא חושב קצת על הבחור
ההוא. היחיד שגרם לו להרגיש יותר טוב משאמא יודעת. ואז הוא שבר
לו את הלב. אי אפשר לסמוך על אנשים, ובטח שלא על בנים. רק על
אמא. אני אראה להם, אני אראה לכל העולם. את השם שלי עוד יכתבו
בכל העיתונים.

למחרת אבא שלו מתעורר ומבין מה קרה. אבל הוא רואה כמה טוב זה
עושה לאמא של ג'וני, אז הוא חונק את העצב מבפנים, ולא אומר לה
מילה. והיא, בתמורה, יודעת איך אבא של ג'וני יגיב, ולכן היא לא
מספרת לו כשהיא פותחת את העיתון ומוצאת בעמוד 17 בחלק התחתון
ידיעה על נער תמהוני שקפץ מהקומה ה99 של אחד מגורדי השחקים
במרכז העיר וכנראה שייכנס לשיאי גינס לצעירים. למה לא 100,
ג'וני? למה לא 100?