צריך לזכור כל יום.
אבל את היום הזה באמת, וכל שנה, כשיבוא היום, ניזכר בו.
כי היום סבתא מתה.
כאב לה קצת ואז היא מתה.
כשלי כואב אני אומרת שמשהו מת בי בפנים, אבל היום, לסבתא כאב
והיא מתה מבחוץ, אף אחד לא יודע מה איתה בפנים, גם לא הרופא.
היום בכיתי קצת וכעסתי,
אבל לא בגלל שסבתא מתה,
כי סבתות מתות בסוף,
זה מה שהן עושות.
וכשכעסתי, משהו מת בי בפנים.
אבא היה עייף,
ואמא עצובה כי הנסיעה התבטלה,
אבל אף אחד לא היה עצוב על זה שסבתא מתה.
לא בגלל שלא נתגעגע,
אלא בגלל שכולם מתים בסוף,
במיוחד סבתות.
אמא אמרה שהיא במקום טוב יותר
ואני אמרתי שאני יודעת,
למרות שלא האמנתי.
יום אחד גם אמא תהיה סבתא,
ותמות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.